כמדריכת כלות במשך יותר מעשרים שנה אני פוגשת אנשים רבים. אני משוחחת מעט עם הכלות שלי, כדי להבין את האישיות שלהן. אני מסבירה שיש סוגים שונים של אנשים. יש אנשים שיש להם אישיות לא קפדנית, ועליהם להתאמץ כדי לקיים את ההלכה בכל דקדוקיה. ואנשים אחרים הם קפדנים ודקדקנים מטבעם, ועליהם לוודא שהם לא נסחפים בקיום מצוות. בדרך כלל אנשים צוחקים כאשר אני אומרת את זה, ויש כאלה שאומרים לי שהם נוטים לדקדקנות יתרה. אבל לעתים, מה שאנשים חושבים שהוא “הקפדה” בקיום ההלכה הוא למעשה ביטוי של הפרעה טורדנית כפייתית.
הנה דוגמאות אחדות של מאבקים מסוגים שונים שבהם שיתפו אותי אנשים במשך השנים, והם דוגמאות להפרעה טורדנית כפייתית בתחום של הלכות נידה:
- חרדה כללית ותחושת אוּמללוּת הכרוכות בקיום המצווה, משום שקיום המצווה גורם לחרדה
- הרבה יותר מדי זמן לקבלת החלטה האם יש צבע על עד הבדיקה
- היעדר יכולת להחליט האם הצבע על עד הבדיקה הוא בעייתי או לא
- ייסורים מתוך מחשבה שמא היה צבע על העד ואני לא ראיתי נכון
- שאיפה עזה לבדוק ולחזור ולבדוק את עד הבדיקה, גם אחרי שכבר נזרק או אחרי שנשאלה עליו שאלת חכם
- אחרי שנשאלה השאלה מתעורר חשש עצום, שמא הרב טעה, ואולי אני לא הסברתי את השאלה כראוי, או שלא הצבעתי על הכתם, כך שהרב יוכל לראות ולהכריע באופן חד משמעי
- חשש מפני החפיפה וההכנות, מפני שזה ייקח לי המון זמן ואני אתבוסס בחוסר ודאות
- הרבה יותר מדי זמן להכנות
- חוסר יכולת להרגיש שאני מוכנה/נקייה לגמרי
- התמקדות בתחום מסוים, וחשש שיש שם בעיה (העור סביב הציפורניים, לק, גלד וכו’). לאחר שברור שתחום מסוים בסדר, הדאגה עוברת לאזור אחר
- לא בטוחה אם טבלתי כמו שצריך, על אף הקריאה ‘כשר’ של הבלנית; מרגישה שאולי השיער לא באמת נכנס כולו מתחת למים, ואולי העיניים היו עצומות יותר מדי חזק, למרות שהבלנית אמרה שזה בסדר
- מוצאת דברים מסוימים, כמו מעט לק או שעווה באוזניים, לאחר החזרה מהמקווה, וחושבת שזו בעיה, לכן חוזרת למקווה לטבול שוב, בגלל ההרגשה שמה שמצאתי פוגם בטבילה
- דאגה כללית, שאולי יש דברים שפגמו בטבילה
- לא בטוחה אם הייתה ‘הרגשה’
- לא בטוחה אם זה כתם או דימום
- מרגישה שאולי אני צריכה לעשות בדיקה (או עושה בדיקות חוזרות ונשנות) כדי לברר אם אני נידה
כמדריכת כלות הבנתי שעליי לעזור לנשים שסובלות מ-OCD כך שתוכלנה לשמור על הלכות נידה קצת יותר בנחת, בלי ליצור תגובות כפייתיות. לכן אני משתפת את הקווים המנחים שקיבלתי מרב שהדריך חברה יקרה ללבי שסובלת מ-OCD. [1]
יש דברים שהם ממש מוגדרים: אל תסתכלי על עד הבדיקה במשך יותר משלושים שניות. לאחר שלושים שניות החליטי: האם יש צבע או לא? אם כן, מדדי עוד חמש עשרה שניות כדי להחליט אם יש כאן שאלה או לא.
אם אין שאלה התיזי על הבד סבון בצבע כתום וזרקי אותו. אם עולה דאגה בשלב מאוחר יותר, חזרי אל ההחלטה שלך ותזכרי שקיבלת את ההחלטה הנכונה.
בהכנות לטבילה: עד עשרים דקות באמבטיה. לא יותר משעה אחת של הכנות בסך הכול. גם פחות מזה – בסדר גמור.
קווים מנחים אחרים שאני מציעה עוסקים במחשבות כפייתיות: מחשבות שחוזרות ומסתובבות הן לא תחום הלכתי. זהו OCD. כדי להקל על עצמה האישה יכולה לומר לעצמה: “מדריכת הכלות שלי אמרה לי שזה לא עניין הלכתי, זהו ה-OCD שלי, זאת החרדה שלי. מבחינה הלכתית אני בסדר גמור”. אני יודעת שזה מאוד קשה, מפני שכל חיינו מלמדים אותנו לדקדק בהלכה ובקיום מצוות, ובייחוד מדגישים עד כמה חמורה מצוות נידה. המסרים האלו מבלבלים מאוד אנשים שסובלים מ-OCD, שחווים כל כך הרבה ספקות ודאגות, מפני שהם מתייחסים ברצינות להלכות נידה וחשוב להם להקפיד, ולכן קשה להם מאוד להבחין בין קפדנות לבין OCD. מצאתי שאפשר להקל (אם כי לא לפתור לגמרי את הבעיה) ולסלק חלק מן הדאגה, כאשר מעבירים את ההתמקדות המחשבתית מן התחום ההלכתי הטכני ומבינים שזאת היא טורדנות כפייתית.
מי שלוקה ב-OCD מתוחה מאוד מפני שנידה היא איסור כרת. אני מדגישה שנדיר מאוד – וקשה ביותר – לעבור על איסור נידה דאורייתא, ולכן אין כל חשש מפני כרת. אני חושבת שהכרחי להסביר את המושג ‘מיעוט שאינו מקפיד’ – אם יש משהו שלא מכסה את רוב הגוף, ולאדם לא באמת אכפת שזה קיים – הרי אין בזה משום חציצה. [2] מתברר שרוב ה”חציצות” שמהן סובלים אנשים בעלי OCD בכלל לא מתקרבות למצב של עבירה על הלכות דאורייתא, וככל הנראה אפילו מדרבנן אין צריך להסיר אותן – מיעוט_ומקפידhttps://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title = אינני יודעת מדוע לא מלמדים זאת בדרך כלל, אבל נראה שאנחנו מאוד מקשים על חייהם של אנשים עם OCD כשאנחנו לא מסבירים להם בפרוטרוט את ההלכה הזאת!
כלה שלוקה ב-0CD זקוקה לדמות הלכתית שמבינה אותה ושאליה היא יכולה לפנות. אני מעדיפה להפנות כלה לרב או ליועצת הלכה שלמיטב ידיעתי יש להם ניסיון עם OCD שקשור להלכות נידה. זאת ועוד, אני אומרת לכלות שבאות אליי עד כמה חשוב שהרב יידע שיש מצב של OCD או של חרדה, כאשר שואלים שאלה, כדי שהוא יקבל את התמונה הנכונה ואת הזווית שממנה הוא ייתן את הפסק.
לסיכום, הלכות נידה יכולות להיות מאוד מאתגרות לאישה עם OCD. כדי לעזור לעצמך (או לכלה שאת מלמדת), אני ממליצה: 1) להבין בדיוק מה היא ההלכה; 2) ללמוד לזהות מחשבות שהן תוצר של OCD; 3) למדי לדבר אל עצמך ולהרגיע את עצמך, כאשר מחשבות כפייתיות מענות אותך; 4) המשיכי לקיים את המצווה, אף על פי שלא נוח לך ואת לא לגמרי בטוחה, ותזכירי לעצמך שאת מקיימת את מצוות התורה כראוי ובאומץ לב. חזק ואמץ!
ג’סי פישביין היא מחברת הספר Infertility in the Bible. היא מגדלת את ילדיה בחינוך ביתי ומלמדת חומש ב- MSH אשר ב-Valley Stream, NY. היא משמשת מדריכת כלות למעלה מעשרים שנה.
[1] חשוב לציין שגם גברים יכולים לסבול מתופעות של OCD שקשורות להלכות נידה. הבעל עשוי לדרוש לבדוק את העדים של אישתו. הוא יכול להרגיש לא בטוח, עד שרב יראה את העדים. ייתכן שהבעל ירגיש חרדה מכך שאישתו לא מקפידה מספיק בדברים מסוימים.
[2] דאורייתא, אם החציצה מכסה את רוב הגוף ובנוסף לכך האדם מקפיד – “רובו שמקפיד עליו” – הרי יש להסיר את החציצה הזאת. מדרבנן יש להסיר את החציצה במקרה אחד משתי אפשרויות: במקרה של “רוב ואינו מקפיד” – כלומר החציצה מכסה את רוב הגוף אבל האדם לא מקפיד; או במקרה של “מיעוט ומקפיד” – כלומר החציצה מכסה חלק קטן מן הגוף, אבל הוא כן מקפיד עליו.
Yonina Rubinstein is a sexuality educator, certified intimacy coach and author of the recently published ‘Sexuality After Childbirth’. She made aliyah as a child and resides with her family in Efrat.
Leave A Comment