נראה לי שכבר אמרתי את זה – אני לא אוהבת ללכת למקווה. יש הרבה סיבות ונושאים שמפריעים לי ושמונעים ממני ליהנות מהמצווה המהמת הזאת. הרשימה כוללת מגוון נושאים – בעיות בדימוי גוף, ביטחון עצמי ירוד, מזג האוויר סוער, עניינים עם הילדים שלי, ולעיתים נדירות גם חילוקי דעות וכעס עם האיש שלי.
יש עוד דברים שמפריעים לי מלהנות ומלאהוב את המצווה הזאת והמקווה עצמו. כגון תחושה של קלסטרופוביה במקווה, כגון שלעולם לא אדע אם המים יהיו קפואים או רותחים עד שאני עמוק בתוכם…ערומה לגמרי. יש כל כך הרבה דברים שהם לא בשליטה שלי, דברים שמקשים עלי (אפילו מאוד) ליהנות מהחוויה של הטבילה.
איני יודעת אם יש עוד אנשים שיש להם צורך להרגיש בשליטה, אבל אני כן. אז כשגילתי שיש דבר שאני כן יכולה לשלוט בו, השמחה שלי הייתה כמעט לאין קץ.
ואפרט;
אני איסטניסית. אמנם לא ברמה מוגזמת (לפחות בעיני אני ברמה של בסדר), אבל אני לא אוהבת להשתמש בדברם שנשים אחרות השתמשו בהם. הדמיון שלי לוקח אותי למקומות של גועל, מחלות וחיידקים. זה אשכרה מגעיל אותי להשתמש בדברים שנשים אחרות השתמשו בהם.
כשעליתי על זה שזה מפריע ופוגע בחוויה שלי במקווה – שזה מה שהופך אותו לחוייה לא נעימה – גיליתי שזה ביכוולתי לשנות את זה, והשינוי יוביל לחוויה יותר כיפית ונעימה – ולתחושה טובה.
ופה אני עוצרת כדי להביע הערכה למרכז עדן על העבודה החשובה שלהם להעלאת מודעות לחוויה יותר טובה במקווה.
אז מה עשיתי? בקשתי רשות מהבלניות להשאיר במקווה סלסלה שהיא רק שלי, ובקשתי מבעלי שכל חודש ימלא לי את הסלסלה הזו בדברים שאני אוהבת – בושם שאני אוהבת, איפור שאני אוהבת, קרמים בניחוחות שמתאימים לי. אמרתי שיש לי עניינים עם צורך בשליטה. אבל זה יותר מזה. זה גם יותר מהאסטניסיות שלי. זה אומר שאני מחזירה לעצמי כח ושליטה על ההחלטות. אני שמה מה שאני אוהבת, מה שטוב לי, מה שמתאים לי. ובתוך כך אני מחזירה לעצמי שליטה (כן כן אני יודעת…) ואחריות על החוויה שלי במקווה. זה מעצים אותי ומעצים את החוויה כך שתהיה החיובית אפילו שהטבילה היא משהו שאני לא כל כך אוהבת לעשות. זה הופך את החוויה הלא נעימה והלא פשוטה הזאת לחוויה יותר כייפית, יותר נעימה ויותר בשליטתי. כבונוס, זה גם עוזר לנו להעצים את חיי הזוגיות שלנו. לפעמים אני אומרת לו בדיוק מה אני רוצה לחודש הזה. לפעמים הוא מפתיע אותי, וזה מוסיף עוד רובד של רומנטיקה וכייף לחיים שלנו. אני מרגישה שאני ממש מתחדשת בדברים שכייף לי איתם. זה כייף לקבל מתנה (בואו נהיה דוגריים) וזה מאפשר לי להודות לאיש שלי. בונוס כפול.
אני עדיין מאוד רחוקה מלהגיד שאני אוהבת ללכת למקווה. כמו שאמרתי כבר יש לי בעיה של להיות בחוסר שליטה. ויש כל כך הרבה דברים שהם לא בשליטה שלי. אני לא יכולה לשלוט מה יהיה מזג האוויר. אני לא יכולה לדעת מה יהיה המצב הרוח של הילדים שלי באותה שעה. אני לא יודעת מה יהיה מצב הרוח של האיש שלי, או אפילו שלי. אני לא יכולה להחליט מי טובלת ומתי. אין לי שמץ של מושג מה תהיה טמפרטורת המים במקווה.
אבל זה צעד קטן שאני כן יכולה לעשות כדי לקחת אחריות ולהוביל לחוויה טובה יותר במקווה. ואני מודה לבלניות הכי טובות שיש לי שמוכנות ללכת עם השיגעון שלי כדי לאפשר לי חוויה טובה במקווה. אני גם מודה לאיש שלי שמבין, עושה ופועל לאפשר לי להנות.
מה את עושה כדי לאפשר לעצמך חוויה יותר טובה במקווה?