צילום: היידי לוין
מקווה יכול להיות זמן של התחדשות ושיקום וגם זמן של תפילות ושינוי רוחני. אולם, מה קורה אם אישה לא מרגישה את התחושות הללו? ואף פעם לא מרגישה את זה. מה קורה כאשר מילים כמו פחד, לחץ וחרדה מלווים את חווית הטבילה?
אני מאמינה שלכל אישה יש את הזכות לחווית הטבילה שהיא רוצה ומייחלת לו, בתוך גבולות ההלכה. כאשר אישה מועצמת בתפקידה כטובלת, היא יכולה להיות פתוחה להיבטים רוחניים וחיוביים לטבילה במקווה. בתור מדריכת כלה ובלנית, אני פוגשת הרבה נשים שלא נהנות מחווית הטבילה. כשאני שואלת מדוע, אלו התשובות שחוזרות על עצמן: חדירה לפרטיות, תחושה של חשיפה, פחד מחוויה שלילית עם בלנית, ושעות פעילות שהן לא נוחות ומועטות.
כמישהי שפועלת לשיפור חווית הטבילה, אני מאמינה שכל אישה צריכה לדעת את הזכויות שלה לפני הטבילה במקווה. לימוד ההלכות יחד עם הבנת החוקים של המקווה המקומי יכול להעצים נשים כדי ליצור חוויה יותר חיובית, מוצלחת, ומשמעותית בטבילה. הנה ההצעות שלי בתור בלנית לכל אחת שמגיעה למקווה:
הכירי את תפקידה של הבלנית. לפי השולחן ערוך (שולחן ערוך יורה דעה סימן ר סעיף מ) תפקיד הבלנית הוא פשוט: לוודא שכל השערות של הטובלת נמצאות בתוך המים בכדי לוודא שכל הגוף טובל באותו הזמן. עם זאת, יש מנהג ארוך שנים בקהילות מסוימות שהבלנית מוודאה שאין לטובלת שום חציצות. בקהילות אלו, הקהילה מצפה ומעריכה תפקיד זה של הבלנית. אך לפי ההלכה תפקידה היחידי הוא לוודא שכל גוף האישה טובל בבת אחת. זה הכל. ההכנות לקראת המקווה הן באחריות ובידי הטובלת עצמה. בעוד שיש נשים שמעריכות שעוברים איתן על רשימה של כל מה שנדרש ומעוניינות שהבלניות יבדקו את גבן, יש נשים אחרות אשר מעדיפות פחות מעורבות של הבלנית. אל תפחדי לבטא מה שאת רוצה או לא רוצה. קחי את המושכות בטבילה שלך. אני ממליצה שתדעי לפני שאת יוצאת למקווה- האם המקווה שאני הולכת אליו מתאים לי ולהעדפות שלי? ואם לא, האם יש מקווה אחר שאוכל לטבול בו?
בנוסף, חששות של חדירה פרטיות וחשיפה משמעותיות עבור נשים רבות. בין אם מדובר על נשים שחוות אלימות, שיש להן צלקות מניתוחים שונים, או חששות של דימוי גוף באופן כללי, יש דברים שניתן לעשות בתוך המקווה בכדי ליצור מרחב של פרטיות. ניתן לבקש מהבלנית להסתובב (או לצאת באופן חלקי מהחדר) כשאת נכנסת ויוצאת. ניתן גם לא להסתכל על הבלנית בזמן שאת טובלת. במדינת ישראל מאז שנת 2016- בעקבות דיון ציבורי והחלטת בג”ץ שכלל בתוכו עדויות של נשים רבות, הרבנות הסכימה שעל-אף שזה לא לכתחילה, יש מקום בהלכה לנשים לטבול ללא בלנית אם הן מעוניינות בכך. למרות שלעיתים מערערים על החלטה זו, ומדובר בהחלטה בלעדית למדינת ישראל, יש קהילות מחוץ לישראל שקיבלו החלטה זאת על עצמן ומרשות לנשים לטבול לבד, ונשים רבות גם הביעו כבר העדפה ורצון לעשות זאת.
והצעה אחרונה קשורה לנושאים של נגישות. לנשים רבות קיים קושי לטבול במקווה במהלך שעות הפתיחה הרגילות. נשאלתי הרבה פעמים מדוע בחורף מקוואות נפתחות הרבה אחרי זמן הטבילה האפשרי? מדוע בקהילות מסוימות, במוצאי שבת או במוצאי יום טוב, נשים צריכות לחכות שעתיים עד התור הראשון? מדוע נשים בקהילות מסוימות צריכות לדחות את ליל הטבילה משום שנאמר להן שהן לא יכולות לטבול במהלך היום למרות שיש להן סיבות טובות ומוצדקות שליל הטבילה לא אפשרית עבורן? אלו שאלות עם תשובות שאינן חד משמעיות ואני מאיצה בך, בתור אישה שמשתמשת במקווה, עמדי על הזכויות שלך! אני מבטיחה לך שאת לא לבד בשאלות אלו. פעלי עם המקווה המקומי שלך על מנת להגיע לפתרון שמתאים לצורכי הטובלות באזור שלך. ארגונים כמו מרכז עדן מציעים לכל אחת הזדמנות להיות בלנית באמצעות קורס מצוין ומעמיק. היי חלק מהפתרון.
Batyah Cohen is a certified בלנית- mikveh attendant and kallah teacher. She has worked for close to 15 years in mikvaot in the US and Israel and been teaching brides for about the same. Batyah is originally certified by the Chicago Mikvah Association and Daughters of Israel Chicago. After recently making aliyah, she became recertified through the Eden Center and is now able to work with and teach women in Israel.
Leave A Comment