המעבר המתמיד בין ריחוק בזמן נידה להתקרבות פיזית יכול להיות מאתגר מאוד. כמאמנת רגשית ונפשית ומדריכת כלות אני נתקלת לעיתים קרובות בנשים ובזוגות החווים הצפה רגשית מהמעבר התמידי הזה, והחוויה הזו מתורגמת לתסכול משמירה על ההלכה. עם הזמן שמירה על מצוות, וההלכה עצמה, הופכות לנטל ולא לכלי לצמיחה.

לאחרונה פנתה אלי חברה שהיא גם מדריכת כלות ושאלה איך לייעץ לכלות שלה, איך להקל על קשיי המעבר הזה, כדי שלא ישתתפו בחווייה הזו והתסכול של הרבה נשים לפניהן. כמאמנת לחיים לרווחת נשים, ובעבודה עם צעירות וגם נשים נשואות ואמהות, הצפה ותסכול שכיחים מאד אבל לא רצויים בקליניקה שלי. כמדריכת כלות יישמתי את הידע והכישורים שלי באימון לחיים על מנת להתמודד בדיוק עם ההתלבטות הזו – אילו כלים נוכל לספק לכלות שלנו כדי שמעגל ההצפה והתסכול, בהיבטים רבים של מצוות, לא יחזור על עצמו? מהן הדעות הבסיסיות שכל אישה נשואה, וכל זוג, צריכים להחזיק כדי להתמודד בצורה חיובית עם זמני המעבר הללו, ולשנות את החשיבה שלהם לגבי זמני הרחקה?

הנה כמה נקודות עיקריות שחשוב לזכור. החדשות הטובות הן, שאף פעם לא מאוחר מדי ללמוד את הכלים הללו, לא משנה באיזה שלב של הנישואין את נמצאת.

1.אנו מחונכים לראות בנישואים כ”אנחנו” – איחוד של שני אנשים שהופכים לאחד. זה נפלא תיאורטית אבל גם עלול להזיק. חשוב להזכיר לעצמנו, במיוחד כנשים, שה-“אנחנו” מורכב משני “אני”. ה-“אנחנו” חזק בגלל כל אינדיבידואל ומה שכל אחד מאיתנו מביא לשולחן. אכן, זו אולי הכוונה הנרמזת בברכה השלישית והרביעית של השבע ברכות. הברכה השלישית, יוצר האדם, חוגגת כל נפש שנבראת, ואילו הרביעית מכירה בכך שרק כאשר יחידים יתחברו יחד, כאשר כל אחד יביא את הייחודיות של עצמו, הם יצליחו ליצור בניין עדי עד. טהרת המשפחה, מעבר לדרישותיו ההלכתיות, שומר מקום ל”אני” בתוך ה-“אנחנו” על ידי יישום זמנים של הפרדה פיזית ובכך מרחיב את המרחב שבתוכו יכול האדם לפרוח.

אני מעודדת אותך (ובן הזוג שלך) לנצל את הזמן שבו אתם מופרדים פיזית כדי לחזק את ה-“אני” שלך. כמובן, מבלי להתעלם לחלוטין מה-“אנחנו”. זה זמן של הזדמנות להשקיע מאמץ בלימודים או בעבודה. זה זמן מצוין לצאת לבילוי ערב עם החברות, ערב מפנק, או הזדמנות להתרכז בתחביבים שלך או זה שתמיד חלמת שיהיה לו זמן. את מבטיחה שלא תאבדי את מי שאת בתוך הנישואין (ואז תצטרכי לבוא אלי לעזרה מקצועית😊) אלא תוכלי לפתח את עצמך ובו זמנית לפתח את הקשר הזוגי בתוך הנישואין.

2. תקשורת פיזית קלה יותר להרבה אנשים ומהנה הרבה יותר מתקשורת מילולית. לתקשורת המינית יש אינטימיות שלתקשורת מילולית לעולם לא תהיה. כתוצאה מכך, צורות תקשורת פיזיות ומיניות מועדפות לרוב על ידי נשואים/זוגות טריים – שוב, בגלל הקלות והאינטימיות שלהם. עם זאת, תקשורת מילולית היא צורת התקשורת היחידה המאפשרת הבנה עמוקה של הפרט. שיתוף רעיונות, הסבר של רגשות וחוויות, ומצבים שהובנו אחרת ומתפתחים לוויכוחים, כולם מושגים כתוצאה מתקשורת מילולית. זה הופך את התקשורת המילולית כאמצעי התקשורת החיוני ביותר וגם המאתגר ביותר בכל מערכת יחסים.

נישואים הם שני אנשים הנמצאים בתנופה בתוך עצמם ואחד עם השני. הדרך היחידה לאפשר אחד לשני להבין באמת את השינויים והזרימה של הפרט היא על ידי עבודה קשה בתקשורת מילולית. כברירת מחדל, זמן ההפרדה הפיזית מגבש מרחב לעבוד על המיומנות הזו שקשה להשגה, אבל חשובה ביותר.

אחת הדרכים הטובות ביותר לעשות זאת היא על ידי קביעת זמן בכל יום לשיחה מושקעת. ההשקעה טמונה לא רק בזמן שנקבע בלו”ז העמוס שלך, אלא, חשוב מכך, ההשקעה של שיתוף והקשבה. מה שמאתגר לחלק זה השיתוף. לאחרים זו ההקשבה. נוכחות מלאה בשיחה מושקעת היא אחת המתנות הגדולות ביותר שתוכלו להעניק לנישואים שלכם. זה יכול להרגיש מביך או מזויף בהתחלה, אבל התגמולים עולים בהרבה על ההיסוס והעכבה הראשוניים.

יש ספרים רבים וקלפים מיוחדים שיעזרו להתחיל שיחה מושקעת אם אתם חדשים ולא בטוחים מה לעשות. אבל ההיבטים החשובים ביותר של שיחה מושקעת הם:

  • בלי הסחות דעת: זה אומר להשאיר את הטלפונים כבויים, או לפחות מחוץ לטווח הראייה.
  • הקשבה פעילה: אל תשמעו רק את מה שהאדם השני אומר אלא תבינו אותו. שימו לב לרגש שבו זה נאמר, ולשפת הגוף החופפת למילים.
  • תמתינו תמיד עד שהאדם השני יסיים לדבר לפני שתגיבו. גם אם זה אומר שאתם צריך לרשום את הרעיונות שלכם כדי לא לשכוח אותם.
  • תשאלו: אם אתם לא בטוחים שהבנתם משהו, תבקשו הבהרה.

תהיו סקרנים לגבי מה שהאדם השני אומר ותשקיעו בשיחה על ידי שאלות אותנטיות.

3. למרות שזיהוי והתמקדות ביתרונות של הזמן שבו בני הזוג מרוחקים פיזית יפיגו חלק מהלחץ, זה עדיין יכול להיות מאתגר מבחינה רגשית. הכלים של אהבה עצמית יכולים לעזור בתחום זה. אהבה עצמית שונה מטיפול עצמי. טיפול עצמי הוא חיוני לרווחה כללית ולמתח כללי, אבל לא הכלי הדרוש כאן. אהבה עצמית מתייחסת לאהבה הפיזית והרגשית שאנו מספקים לעצמנו.

איך אנחנו מספקות לעצמנו את האהבה הפיזית שאנחנו צריכות כשהאדם הכי קרוב אלינו פיזית לא יכול?

א. תחבקי את עצמך – תעטפי את הזרועות חזק סביב הגוף, תעסי את הכתפיים, תרגישי את המגע שאת נותנת ומקבלת בעצמך.

ב. תבקשי מגע – תייעדי חברה או בת משפחה שתחבק אותך כשאת צריכה. אם זה יותר נוח לך, את יכולה לשאול מילולית, או להסכים איתם מראש, איך את תראי שאת צריכה חיבוק. ילדים – אם יש לך ילדים, והם בבית – הם מדהימים בשביל זה. רק תזכרי לבקש חיבוק ולא לדרוש את זה. תלמדי את הילדים גם את החשיבות של לבקש תמיכה פיזית וגם לפתח את החוסן הפיזי והאוטונומיה שלהם. זכרו שמגע הוא צורך אנושי בסיסי, ואתם תהיו אנשים טובים יותר ולכן בת זוג/אמא/שכנה/עובדת טובה יותר כאשר תספקי את הצורך הזה.

ג. אני/עצמי – זוהי טכניקה פשוטה אשר, במיוחד כאשר מתרגלים אותה לאורך זמן, מפחיתה מתח ומשרה רוגע וביטחון; תחושה שמחזיקים אותך גם כשלא. הניחי את הידיים, אחת על השנייה, על הלב (מרכז החזה, בדרך כלל ממש מעל השדיים). קחי כמה נשימות עמוקות וכווני את האוויר לכיוון הבטן. שחררי באיטיות עד שתוציאי נשיפה מלאה. אחרי כמה נשימות עמוקות כאלה, תחזרי לעצמך על המילים “אני, עצמי” ותטפחי בעדינות את הידיים על החזה שלך בזמן שאת נושפת. שוב, נשימה עמוקה לתוך הבטן שלך, ובעודך נושפת תחזרי על המילים “אני, עצמי” תוך כדי שאת טופחת על החזה.

כלי דומה הוא לקרקע, כשיד אחת מונחת על הלב והשנייה על הבטן התחתונה (בעצם קרוב מאוד לרחם או על הרחם). נשימה עמוקה כמו בתרגיל שלמעלה תיצור תחושת רוגע וביטחון, תחושת שמחזיקים אותך, גם כאשר המגע הפיזי הזה אינו זמין.

טיפ: כמו כל תרגיל, זה עשוי להיות מאתגר בהתחלה, אבל עם התרגול, את בונה את השריר שלך. ככל שתתרגלי את זה באופן קבוע, כך התועלת שתחווי תהיה גדולה יותר.

אלו רק כמה רעיונות וטכניקות שיכולים לעזור לך להקל על המעבר הלוך ושוב בין אינטימיות פיזית לריחוק פיזי. מעברים מכל סוג הם מאתגרים. ככל שתהיי חיובית יותר לגבי עצמך, כך את נתמכת יותר, וככל שתוכלי לראות את המצב בצורה חיובית יותר, כך תבטיחי את הקלות של המעבר. למרות שגם המעבר הזה יכול להיות מאתגר, הוא לא אמור להפוך לנטל. אני ממליצה לך לשקול ולתרגל רעיון אחד שהעלתי כאן ולהעריך את היתרונות שאת מרוויחה ממנו. לאחר שתתרגלי אותו מספר פעמים, תמשיכי לאחרת ותעריכי את היתרונות פעם נוספת. תמשיכי בתרגולים השונים עד שתמצאי את אלו שמתאימות לך.

חנה שמל היא מאמנת רגשית ונפשית מוסמכת, מחנכת ללידה ודולה (CAPPA) מוסמכת, מדריכת כלות ומחנכת תורנית. לדיון נוסף על כל אחד מהרעיונות הללו, אנא צרו קשר כאן: https://www.chanaschmell.com/.