Photo by Aviva Braun

כשאני מבלה עם חברותי הנשואות שמתי לב שלעיתים קרובות אנחנו מדברות על חוויות לידה, האופנה העכשווית בכיסוי ראש וביקורים במקווה. הסיפורים המעניינים ביותר על המקווה הם כמעט תמיד אלו מירח הדבש כאשר היינו במקומות נידחים והצטרכנו לטבול. תמיד כיף לנו לשתף אחת את השניה בחוויות אלו, לפעמים עולות שאלות ממשיות, ביחוד אם מדובר על זמנים בהם אנחנו בטיול או בחו"ל וחייבות לטבול באגם או בים.

השאלה על טבילה במקור מים טבעי נידונה על ידי רבנים מתקופות שונות (כמו למשל בתשובת הגאונים, שערי תשובה,164). רבנים בעידן המודרני התמודדו עם שאלה זו גם. הרב מרדכי אליהו, בדרכי טהרה (עמ' 177), מתיר לטבול במעיין או בים אך ממליץ לשאול רב על הנושא לפני הטבילה מכיוון שישי מספר דברים שצריך לקחת בחשבון.

הים הוא אולי רומנטי ומרומם נפש, אך יש הרבה דברים הכרוכים בטבילה במקור מים טבעי. דבר ראשון, לפני הטבילה בים או מקור מים טבעי אחר, חשוב להתייעץ עם מוסמך הלכתי כדי לוודא שהמקור מים הוא אכן כשר לטבילה. ישנם הבדלים הלכתיים בין נהר, מעיין, אגם וים. לדוגמא, כאשר טובלים במקור מים טבעי שהוא בחוץ (בטבע) הוא יכול להכיל מים זורמים בעוד המים במקווה מלאכותי (המתמלא ממי גשמים) חייבים להיות מים עומדים. ועוד, חשוב לזכור שהטבילה שלמה רק כאשר אין חציצה בין הגוף שלנו למים (שולחן ערוך, יורה דעה, קצח, א). ולכן אנחנו צריכים להזהר ששום דבר לא יתקע לנו בין אצבעות הרגליים כאשר אנחנו טובלות בים, כמו זפת (יורה דעה, קצח, לד), חול רטוב או אצות. הטובלת חייבת להיכנס לעומקו של הים כך שהגוף שלה  יכול להכנס בבת אחת מתחת למים. המקורות ממליצים לוודא שיש לפחות 24ס"מ של מים מעל הטבור (שולחן ערוך, שם לו, טהרת הבית, חלק ג, מד).

כאשר טובלים במקום ציבורי כמו הים, כל אשה צנועה לחוצה שיראו אותה, במיוחד בהעדר בגד כמו שהטבילה דורשת. השולחן ערוך אף כותב (יורה דעה, קצח, לד) "לא תטבול במקום שיש חשש שיראוה בני אדם, מפני שמתוך כך ממהרת לטבול ואינה מדקדקת בטבילה..". המנחת יצחק (ד, לה) כותב שאסור ללבוש בגד ים כאשר טובלים כיון שהוא צמוד מדי לגוף. עדיף ללבוש חלוק רחב, כך הרום? שלה מכוסה אך המים עדיין יכולים לבוא במגע עם כל חלקי גופה (דרכי טהרה, פרק י"ח, עמ'177, שולחן ערוך, יורה דעה, קצח, מו). מצד שני, אם את דואגת שיראו אותך, ניתן להכנס לים עם בגד ים ולהוריד אותו לפני שטובלים.

ויתר על כן, יש נשים הפוחדות לטבול בים. הם מפחדות מהמים, מהחושך, מזרמי המים החזקים ומיצורים במים כמו מדוזות. מסיבה זו, הרבה רבנים מעדיפים שלא להתיר לאשה לטבול בים. אם חס וחלילה יקרה אסון, הרב ירגיש על כך אחראי. אם הטובלת מפחדת, מותר לה לטבול, על פי דין, טבילה אחת בלבד. .

הראשונים (רא"ש, רשב"א, ראב"ד ועוד) כותבים שאשה יהודית מעל גיל 12 (בלנית) צריכה להשגיח על הטובלת כדי לדאוג שכל שערותיה נכנסות מתחת למים בזמן הטבילה. אם אין לה מי שישגיח עליה, בעלה יכול לעשות זאת. הוא יכול להיות הבלן שלה ולדאוג שהשיער שלה לא יצוף על פני המים (טהרת הבית, חלק ג, מה, מתבסס על הנודע ביהודה). בין אם זו חברה או בעלה, התפקיד אינו פשוט. מאד קשה לראות את השיער בחושך כאשר טובלים בים. הבלנית/בלן יכולים להביא פנס. או, הטובלת רשאית לטבול לבדה אם היא שמה רשת דקה על השיער שלה (יורה דעה, קצח, מ).

נסיעות הן לא הסיבה היחידה שאשה בוחרת לטבול בים. יש הרבה יהודים יראי שמים שגרים במקומות בהם אין מקווה כלל (הודו, ניו זילנד וכפרים קטנים באירופה). יש נשים המרגישות יותר נוחות לטבול בים מאשר ללכת למקווה השכונתי בו הן תפגושנה את חברותיהם. כאשר אשה טובלת בים בצניעות, היא בוחרת את הזמן המתאים לה ללכת והיא בוחרת מי תהיה הבלנית שלה (מי תשגיח עליה). מה עוד, היא חווה דרך הטבילה שלה קשר ישיר לטבע. כמובן שבמקווה השכונתי מקור המים הוא גם בטבע והוא גם טהור, אך הטבילה בים יכולה להוות ארוע מטהר כיון שהטבילה היא במקור של החיים והטבע. פגשתי מספר כלות ונשים נשואות המעדיפות לטבול בים כיון שזהו חוויה רוחנית מיוחדת עבורן. אנחנו לומדים מהפסוק בויקרא (יא, לו) שמקווה חייב להיות גוף מים ממקור טבעי "אך מעיין ובור מקווה מים יהיה טהור". הים הוא בהחלט גוף מים "כשר" לטבילה. אולי מקווה המים המוזכר בתורה  לטהרה הינו הים כפי שכתוב בבראשית א' "ולמקווה המים קרא ימים".

בפעם הבאה שאת וחברותייך תקועות במקום נידח, במקום לדחות את הטבילה, דעו שמותר לטבול בים. אפילו אם מעניין אותך לטבול בים כחוויה מרוממת, מותר לך. אך אל תשכחי דברים אלו כדי שהטבילה תחשב לך לכשרה, וביחוד תזכרי לעשות זאת בזהירות! תהני!