במשך כל חיי המשמעות הייתה להתפטר מן השומן הגרוטסקי ולגלות אישה יפה שיכולה ללבוש כל מה שהיא רוצה.

אינני מרגישה כך כעת!

כיום יש לירידה במשקל משמעות הרבה יותר חשובה. לגביי המשמעות היא להיות בריאה יותר וחזקה יותר וקריעה לגזרים של המטען הרגשי, ולא רק הגופני, שהכביד עליי ומשך אותי למטה. חלק ניכר מן המשקל שלי היה כרוך במתח הולך וגובר שיצרתי בעצמי ושממנו סבלתי.

דיברתי אם אישה מדהימה שתיארה את השלת המשקל העודף הזה כקילוף שכבות של בצל. התיאור הזה נשמע לי הגיוני. הכאב והצער הנדרשים על מנת להגיע עמוק יותר ויותר אל הלך רוח טוב יותר ובריא יותר, יגלו בסופו של דבר את היופי הפנימי.

אני מוצאת שזה מצחיק שככל שאני מקלפת שכבות כך אני מודעת לעצמי יותר כאשר אני הולכת למקווה. כאשר התחתנתי, לפני שמונה שנים, שקלתי יותר מאשר אני שוקלת כעת, והלכתי למקווה לשם מטרה מסוימת. לא הרגשתי שיש למקום רוחניות, אבל רציתי שלום בית ורציתי ללדת ילדים בדרך 'הכשרה', לכן הלכתי לשם.

עדיין הייתי צעירה ביחסי למקווה, כאשר בתי הייתה בת תשעה חודשים, והייתי צריכה לטבול כשביקרתי את הוריי באחד החגים. באותו יום היה חם מאוד ואני 'נשרפתי' קצת. כאשר יצאתי מן המקווה, אמרה לי הבלנית: כדאי לך למרוח משחה על הכוויה'. עד לאותו יום הבלניות היו מאוד צנועות. מעולם לא הרגשתי 'עירומה' וחשתי שמכבדים אותי. בפעם הזאת הרגשתי מחוּללת ומיהרתי מאוד לצאת משם.

כיום ההליכה למקווה הרבה יותר מורכבת מבחינתי מאשר בהתחלה, כאשר אני מתקלפת מן השכבות, במובן המטפורי, ועומדת לפני השם כדי לקיים את המצווה הזאת. אני לגמרי מבינה נשים שמוותרות לגמרי על הליכה למקווה אחרי שנים שטבלו, ומצטערת בשבילן על החוויה השלילית. אני לעולם לא אחזור למקווה שבו הרגשתי מותקפת, אבל יש משהו כל כך עמוק ומיוחד בהליכה למקווה המקומי שלי בליל שבת, להקשיב לבלנית שרה 'בואי בשלום' כאשר היא מתפללת 'לכה דודי'.

בכל פעם שאני מתבוננת בילדיי, אני חושבת עד כמה הם יפים וכיצד אני יצרתי את האנשים המיוחדים האלה, ועד כמה עליי לכבד את אמי היקרה שהביאה אותי לעולם. ובעקבות מחשבות אלו ברור לי עוד יותר שאני צריכה להמשיך להתאמץ לרדת במשקל.

אני אוהבת את הגוף שאני חיה בתוכו, ורוצה לכבד אותו כשם שעליי לכבד את אמי שילדה אותי. הגוף שלי עזר לי לשאת שלושה ילדים יפים בשני הריונות, והיה חזק דיו כדי להילחם ולהחזיר אותי מסף המוות.

אני שוקלת כעת 17.3 ק"ג פחות מאז שהתחלתי במסע הזה ו-34.3 ק"ג פחות מהמשקל הרב ביותר שלי (יום לאחר לידת תאומים). היום אני גרסה שמחה יותר ובריאה יותר של עצמי.

אם בלנית תעיר לי על הירידה במשקל בשעה שאני יוצאת מן המים, אני בוודאי אתרגז מאוד ולעולם לא אחזור. אבל במקווה שאני טובלת בו מדברים בצניעות ואני חושבת שהם לעולם לא יעשו דבר כזה בחדר הטבילה. אנשים רבים מחמיאים לי ואומרים שאני נראית שונה, ואף על פי שזה מביך אותי אני שמחה שאנשים שמים לב. יש אנשים שרגישים לעובדה שאולי אני מתביישת, ולכן הם אומרים זאת רק בפני, ואני מוצאת שזה נפלא כאשר אנשים יוצאים מגדרם כדי להחמיא לי ולומר לי שהם עוקבים אחרי המסע שלי. יש אנשים שרואים בי מקור השראה ומשנים חלק מן ההרגלים שלהם כתוצאה מהסיפורים שאני משתפת. יש לי חברה שהתחילה לעבוד על עצמה, (ולא לוותר בגלל אילוצי משפחתה), ובכל פעם שאני רואה אותה היא מצטמצמת עוד ועוד. אני גאה בה מאוד.

אני נדהמת לגלות מה יצר השיתוף של המסע שלי. יש לי שותפים מחויבים מדהימים, וגיליתי שיש עוד רבים אחרים כמוני, וכי אני יכולה לתמוך לא רק בעצמי כי אם גם באחרים. נראה אפוא שתמיד אפשר לראות את חצי הכוס המלאה של המסע.

 

לעקוב אחרי המסע של נעמי:  https://www.facebook.com/naomi.pelled,
או להתחבר אליה https://www.instagram.com/schuggi1981 או
LinkedIn.com/in/naomipelled.com