הבעל הנוסע

צילום: אורנה ווכמן

במשך שש עשרה שנים שגרת חיי הייתה קבועה. מדי שבוע, לאחר ההבדלה, התרוצץ בעלי ברחבי הבית וארז במהירות, סגר פינות אחרונות והתכונן לצאת לשדה התעופה. הילדים היו כותבים לו “מכטוס” – מכתב לקריאה במטוס. אני מסיעה אותו לשדה התעופה ואוצרת כל רגע בנסיעה שנמשכת שלושים דקות. אני מרגישה לגמרי מחוברת אליו, אנחנו קרובים ככל ששני אנשים יכולים להיות, וזאת תחושה שמחזיקה אותי במהלך הפרידה. כאשר הוא יוצא מן המכונית ונפרד לשלום, לבי שוקע, אבל אני יודעת שאנחנו נשארים מחוברים בלי קשר למרחק הפיזי בינינו. שישה ימים אחר כך, כמה שעות לפני שבת, לאחר התכתבות ענֵפה בדוא”ל והרבה התכתבויות וואטסאפ ושיחות טלפון פעמים רבות במהלך היום, אני חוזרת לשדה התעופה לקבל אותו. הוא חוזר הביתה אליי. אני מוקירה את הנסיעה הזאת מפני שהיא מאפשרת לנו להתחבר מחדש ולעבור שוב אל החיים באותה יבשת.

אני לא לבד. במסגרת הכלכלה העולמית הנוהגת כיום, היעדרות תדירה מן הבית הולכת והופכת לתופעה נפוצה. בין עשרים לשלושים מיליון אמריקנים, רובים גברים, נוסעים לעיתים קרובות לנסיעות עסקים. בישראל – מעריך זאב ביילסקי, לשעבר יושב ראש הסוכנות היהודית – “מאות, אם לא אלפי” עולים, בעיקר גברים, נוסעים תדיר לחוץ לארץ, בוודאי בשלבים הראשונים של העלייה. על אף שמרבית הישראלים לא עובדים בחו”ל, אלו שעובדים בישראל נוסעים לצורכי עבודה. נוסף על כך, גברים ישראלים עוזבים את נשיהם לתקופות ממושכות לשירות המילואים. 

הפסיכולוגים נמצאים בראשית הדרך של התמודדות עם התופעה הזאת והשפעותיה על חיי הנישואין, אבל ההלכה כבר התייחסה בתובנות ובהדרכה לאתגר העכשווי הזה. מפתיע לגלות כי בן הזוג הנוסע הוא בעל מעמד הלכתי מסוים: לפני הנסיעה הוא ‘יוצא לדרך’, וכאשר הוא חוזר הרי הוא ‘הבא מן הדרך’ ויש לו חובות והקלות.

לפני הנסיעה מחויב ‘היוצא לדרך’ חיוב מן התורה לחיי אישות שאינם קשורים למצוות פרו ורבו. במסכת יבמות סב ע”ב מסבירים שהחיוב נובע מן הפסוק “ואל אישך תשוקתך” (בראשית ג, טז), מפני שלפני הפרידה “האישה משתוקקת על בעלה”. אכן, יש מי שטוען כי החיוב קיים רק אם הבעל יחמיץ את העונה הבאה (פעם בשבוע ללומד תורה, פעמיים בשבוע לאדם רגיל), אך יעב”ץ אינו מסכים וטוען שהחיוב קיים בכל מקרה שהאישה משתוקקת אליו, גם אם הבעל ישוב לפני העונה הבאה. שבט הלוי מוסיף שבוודאי כאשר הבעל יוצא לשרת בצבא וניצב לפני סכנה, או כאשר הוא נוסע למרחקים (ובוודאי טיסה לחו”ל נחשבת לנסיעה כזאת), הרי תשוקתה של האישה גדולה יותר, והוא נחשב כמי ש”יוצא לדרך” ומחויב, גם אם הוא עתיד לשוב לפני העונה הבאה. הרב אליעזר מלמד מוסיף שאפילו בעל שישן בבית בכל לילה עוזב רק ללילה אחד, מחויב בעונה לפני שהוא יוצא. אבל בעל שנוסע לצורכי מצווה פטור מעונה, מפני שמי שעוסק במצווה פטור מן המצווה או מפני שקיום מצוות עונה עלול להסיח את דעתו מן המצווה שלשמה הוא נוסע. שבט הלוי מוסיף שבעל שנוסע לשם מצווה, חובה עליו להיפרד מאישתו במילים טובות ואוהבות, מפני שזה בוודאי לא יסיח דעתו מקיום המצווה. נסיעות עסקים – מציין בעל שבט הלוי – אינן נחשבות לדבר מצווה, ובעל הנוסע לשם עסקיו מחויב בעונה.

במסכת יבמות (שם) מובא בשם רבי יהושע בן לוי פסוק אחר: “וידעת כי שלום אהלך…” (איוב ה, כד), ולפיו זהו המקור לחיוב של הבעל לחיי אישות לפני נסיעתו. מדוע יש צורך בפסוק נוסף? כדי ללמד שהחובה הזאת מבטלת את האיסור לחיי אישות בעונת פרישה, הזמן שבו האישה חוששת לווסתה ואסורה על בעלה. הראשונים דנים בסוג החיוב כאשר היציאה של הבעל היא בזמן שהאישה חוששת לווסתה. רש”י מסביר שהחיוב הוא לחיי אישות, ואילו תוספות טוענים שהם אסורים והחיוב הוא “לדבר על לבה בדברים”. השולחן ערוך קובע שהבעל שעומד לצאת צריך (אבל לא חייב) לקיים חיי אישות גם אם זה הזמן שבו היא חוששת לווסתה, והרמ”א מוסיף שבכל אופן מי שמחמיר ועוטף אותה בדברים – תבוא עליו ברכה. המהרש”ל תוהה כיצד תבוא ברכה על מי שמחמיר, אם הוא מתעלם מן המצווה של עונה לפני יציאתו. הוא משיב שחובה על האדם להחמיר ולקבוע את נסיעותיו כך שלא יקרה שהוא יעזוב בשעה שאישתו חוששת לווסתה, דבר שהוא כמעט בלתי אפשרי לרוב הגברים. הקלות אחרות למי ש”יוצא לדרך” הן קיום יחסים בליל עשרה באב; במשך היום – לדעת מי שאוסרים קיום יחסים ביום; או בחדר שיש בו ספרי קודש שאי אפשר לכסותם.

ומה הן החובות של “הבא מן הדרך” כאשר הוא חוזר? במסכת בבא מציעא קז ע”א לומדים מן הפסוק “ברוך אתה בבואך” (דברים כח, ו) שהבעל החוזר צריך שלא למצוא את אישתו במצב של חוסר ודאות לגבי נידה, שאוסר אותה. בהתבסס על כך פוסקים רבים סוברים שהבעל הבא מן הדרך מחויב אף הוא בעונה, מפני שבהיעדרו תשוקתה אליו גברה. ואולם, החובה הזאת אינה גוברת על חובתם לפרוש סמוך לווסת. הרשב”א חולק על כך וסבור שיש חיוב גם סמוך לווסת. הרב מלמד מורה לבעל לחזור הביתה משדה התעופה ולקיים את המצווה ולהתחבר לאישתו מהר ככל האפשר, והוא מבקר בחריפות גברים שחוזרים למשרד לפני שהם פוגשים את נשיהם.

כאשר אישה יוצאת לנסיעה, רוב הפוסקים לא מחייבים את הבעל בעונה. יש שטענו שאם הזמן אינו סמוך לווסתה, והיחסים אינם אסורים, יש חיוב, כמו בכל פעם שהיא משתוקקת אליו. ואולם, כאשר אישה נוסעת, האיסור על יחסים בזמן הסמוך לווסתה גובר על חיוב עונה, כפי שהדבר בדרך כלל. הרב מלמד מסביר את חוסר העקביות בהלכה הזאת – המתירה קיום יחסים בעונת פרישה כאשר הבעל יוצא, ואוסרת אותם כאשר האישה יוצאת – ואומר שהיא משקפת דאגה רבה יותר באשר לחשש שהבעל לא יהיה נאמן לה. בשעת הקידושין בחופה הבעל קיבל על עצמו להיות אחראי למזונה, ללבושה ולעונתה. כאשר הוא יוצא לדרך היא עלולה לחוש מוזנחת, בודדה ונטושה. הוא מחויב לנחם אותה במילים טובות ובאינטימיות. כאשר היא יוצאת לדרך, אף הוא עלול לחוש מיואש, ואולם הנישואין והכתובה לא יצרו חיוב עליה.

לא תמיד מגבירה ההיעדרות את החיבה. מחקר ישראלי בקרב זוגות אורתודוקסים שאחד מהם נוסע (ונעדר במשך 8 – 10 פעמים בשנה) מראה הפחתה בשביעות רצון מן הנישואין בהשוואה לבני זוג דומים שאינם בנסיעות. ואולם, בני זוג שחוו סיפוק רב מבן הזוג כאשר הוא נמצא בבית, חוו סיפוק גם כאשר בן הזוג לא נמצא. בקרב זוגות בהונג קונג שבהם אחד מבני הזוג נוסע בקביעות לסין, גורם הניבוי המשמעותי ביותר ביחס לסיפוק בחיי הנישואין היה חשש מפני רומן מחוץ לנישואין. למעשה, הגורם הראשון במעלה לקיום רומן מחוץ לנישואין הוא חוסר סיפוק בחיי המין. חיזוק היחסים המיניים בחיי הנישואין לפני היעדרות ממושכת ולאחריה יכול להיות גורם רב השפעה על יציבות הנישואין.

בן הזוג הנוסע הוא בעל מעמד הלכתי מיוחד, ויש לו חובות והקלות ייחודיים. באמצעות חיזוק הקשר המיני בין בני הזוג לפני הנסיעה של אחד מהם ולאחריה, ההלכה מייצבת את העניין המיני של בן הזוג הנוסע בבת הזוג הנשארת, ומבטיחה סיפוק מיני בתוך מסגרת הנישואין, כדי למנוע את הגורם הראשון במעלה לחיפוש אחר סיפוק מחוץ לנישואין. ההלכה מעניקה מסגרת שמקילה את המתח הנובע מן היציאה ומן החזרה, מקרקעת את בני הזוג בתוך מערכת היחסים שלהם כאשר אחד מהם עוזב וכאשר הוא חוזר, ממקדת את בני הזוג זה בזה ומעצימה את האינטימיות כאשר הם ביחד. מדהים כיצד לפני 1,500 שנה הבינו חכמינו את המתח שנסיעות תכופות עלולות ליצור בחיי הנישואין והציעו מסגרת שתתמוך בבני הזוג בהתמודדות שלהם עם האתגר הזה.