הדבר היה לפני כשלושים וחמש שנים. תפקידי הנשים בקהילה האורתודוקסית לא היו נושא לוהט, אבל אני הייתי סקרנית לדעת מי אחראי למקווה שבו נהגתי לטבול? למרבה הפתעתי וצערי התברר שכל הוועד המנהל היה מורכב מגברים.
זה הדאיג אותי משתי בחינות.
הדבר הראשון היה הצניעות – לא הבנתי מדוע גברים מעורבים במרחב שלנו. כיוון שנשים רבות שילמו עבור הטבילה בהמחאה, היה קל מאוד לגברים לדעת מי השתמשה במקווה ומתי, ואני הרגשתי שיש כאן פולשנות.
הדבר השני היה ההיבט המעשי – הגברים הללו לא עשו עבודה כל כך טובה. הקשר שלהם למטרה היה מינימלי, ההבנה שלהם את הצרכים הלוגיסטיים הגיעה מכלי שני, והמקווה פשוט לא תִפקד ביעילות הרבה שבה היה יכול לפעול. הסעודה השנתית ‘המשעממת’ לגיוס כספים גרמה למעשה להפסד כסף מדי שנה בשנה.
כיוון שאני פעילה מטבעי, החלטתי שהמצב הזה זקוק לשיפוץ כללי. התנדבתי להצטרף לוועד המנהל ועם הזמן הפכתי לנשיאת איגוד המקווה. גייסנו ועד חדש, מורכב מנשים. העובדה שנשים איישו את התפקידים ואת תחומי האחריות של ארגון, שבמהותו מסייע לשימור ההרמוניה של חיי הנישואין, הייתה מעצימה ויצרה סינרגיה ואחוות נשים. הנשים באיגוד המקווה שלנו היו, כמובן, בעלות מניע לתרום לשמירה על רמת תחזוקה גבוהה של המקום עצמו ולשפר את המראה הכללי שלו. ברמה המעשית התברר שבזכות העובדה שחלק מן הנשים יכלו לפעול בזמנים גמישים, הן היו פנויות לפגוש בעלי מלאכה, לגייס כספים בשעת הצורך ולדאוג לחילופי בלניות וממלאות מקום. אני יודעת מכלי ראשון שהייתי גאה כאשר ביקשו ממני “לקפוץ לפגישה” עם נציגי שירות, מפני שהייתה לי אחריות כלפי “הבית השני” שלי. זהו היתרון בכך שנשים מנהלות את המקווה.
מבחינה כספית, הפעולה הראשונה שלי הייתה להוציא לגמלאות את הסעודה השנתית שגרמה להפסדים ולפנות לפדרציה היהודית המקומית בבקשה שתהפוך למוטב, ותיתן לנו הקצבה מכספי הקהילה – מצב זה, אני שמחה לציין, קיים עד היום.
אמנם הצד המִנהלי והתפעולי של המקווה היה משביע רצון, אבל את הסיפוק הפנימי קיבלתי כאשר שימשתי בלנית בהתנדבות, בייחוד לכלות שבאו לטבילה הראשונה שלהן! הייתה זו זכות גדולה להיות חלק מן החוויה האינטימית הזאת כבלנית. כדי להבין את הדבר יש לחוות את החוויה שחיברה בין המטרה של המקום לבין הקדושה של הרגע. המושג ‘טהרת המשפחה’ קיבל משמעות חדשה לגמרי.
החיבור למרכז עדן הציף מחדש גל של זיכרונות על אודות הרגע היקר שבו את יכולה לסייע לאישה לגבש חיבור חיובי למקווה! אני מרגישה הכרת הטוב כלפי כל בלנית ובלנית שפועלת למען הקהילה. אני מאחלת להן שתתברכנה בשפע מאת הקב”ה בזכות התרומה שלהן לכל הזוגות ולעם ישראל.
Susan Barth is founder and director of Together in Happiness and its Center for Marriage Education, promoting stronger, healthier marriages impacting Israeli society. A Project Management Professional (PMP) and businesswoman from the US, Susan sponsored and chaired the First International Conference on Marriage Education in Israel (attended by over 360 professionals) in Jerusalem in memory of her parents and launched I-PREP, an innovative marriage education curriculum and is co hosting with MK Yehudah Glick the 2nd International Conference on Marriage Education in November in the Knesset focusing on pre-marital education.
Leave A Comment