יש נשים שמגיעות לליל הטבילה שלהן בהתרגשות של לב פתוח, סוף סוף מגיעות ללילה המיוחד והאינטימי עם בעלן, הרגע אליו הן חיכו והתכוננו אליו כל השבוע. לעומת זאת, ישנן גם נשים שמגיעות למקווה עם מתח זוגי, כאב רגשי מהעבר ופחדים בלתי נשלטים. בתור בלנית, הנשים בקבוצה השנייה הן שהניעו אותי לנסות למצוא לנשים דרכים חדשות להתחבר לצוהר של הקדושה שזמינה להן בליל הטבילה.

אחד הרעיונות שעלו לי הוא להציע לנשים שמגיעות למקווה את האפשרות להתחבר יחד לכמה רגעים, כשהן מגיעות, ולפני שהן מתכוננות לטבילה, אנחנו מקדישות את הזמן לשיר ולעשות דמיון מודרך ביחד. החוויה כמעט בלתי ניתנת לתיאור. הנושא שאני בוחרת למדיטציה והשיר לפני הטבילה קשור לנשמות שבאות לעולם ומביאות את הריפוי והאור הנחוצים. אני מסבירה שבין אם בני זוג מנסים להרות בליל הטבילה או לא, הם יכולים להביא את התודעה הקשורה לכוח של “בנים צדיקים” לעולם. אנחנו יושבות יחד בחדר ההמתנה שמחוץ למקווה ויוצרות מרחב מזמין וקדוש כדי לדמיין שעם השירה אנחנו מזמינות את הנשמות לרדת. בכל פעם שזכיתי לחוות את השירה הייחודית הזו עם נשים, נפתח מבול של אהבה ודמעות בקדושה ואמונה מעבר למה שיכולתי לדמיין. אני יודעת את זה כי במשך כל הזמן שאנחנו שרות ביחד, בין אם עברו 5 דקות או יותר מ-30 דקות, ההרגשה שאני חשה היא כאילו צמרמורות זורמות לי בכל בגוף, מאותתות על אמת וחיבור וטוהר.

בפעם הראשונה שהחלטתי להציע לאחת הנשים שהגיעה למקווה לשיר לפני הטבילה, זה הרגיש טבעי ומוכר באופן מפתיע. זה היה כאילו חזרתי לדרך שחווית הטבילה של נשים הייתה פעם בימי קדם, ועדיין צריכה להיות. דמיינתי נשים קדושות לפני אלפי שנים, אמותינו ונביאותינו, תומכות זו בזו במקווה, בחגיגות הקדושה ובשירה מתוך שמחה עמוקה. וזה היה כדי להביא את הכוחות של הקב”ה לתוך האיחוד שלהם עם בעליהן, האבות והנביאים. ראיתי איך אפשר היה באותם מצבים לשאוב בקסם את הכוחות הללו מהעולמות הרוחניים אל העולם הפיזי, ואיך אנחנו יכולות לדמיין את הניסיון לעשות את אותו הדבר בעולם שלנו היום.

אני אסירת תודה על כך שלנשים יש את המקווה ככלי נשי-קהילתי שמחבר אותנו לקדושה, לטיהור ולריפוי. אני משתפת זאת עם תקווה שבזמן שאת קוראת, זה יעורר אצלך ואצל נשים אחרות כיום, את הרצון לחשוב בצורה מודעת יותר על הפוטנציאל של ליל הטבילה, ואולי לעורר את היכולת שלך-שלהן להשתמש בכוח של שירת תפילותיהן בנוכחות המים החיים של המקווה. ותודה ענקית לנעמי ולצוות מרכז עדן על יצירת דרך רכה יותר לגשת למקווה היום – יותר דומה לגישה של אמותינו הקדושות.