לראות דברים אחרת

“כתמים, פעם שלישית ברציפות.” “אוי, כמה נורא בשבילך.”

“אוף, נחשי לאן אני צריכה ללכת בלילה של המסיבה הגדולה?” “את צוחקת, נכון?”

“לא, בחיים לא הייתי צוחקת על זה, כל כך מעצבן.”

שמעתי את המשפטים האלה כשהייתי נערה. שמעתי אנשים, כלומר נשים, אמהות של חברות הדתיות שלי, אומרות משפטים מסוג זה ועוד. אף פעם לא ידעתי על מה הן מדברות. ואז יום אחד שמעתי על המקווה. מה זה? שאלתי חברה והיא אמרה שזה טבילה טקסית. ובכן, למען האמת, לא היה לי מושג מה זה אומר, אבל בתור מתבגרת, את אף פעם לא נותנת לחברות שלך לחשוב שאת בורה במשהו. אז שמרתי את זה בראש ועשיתי מה שתמיד עשיתי אז, התבוננתי והקשבתי כדי לקבל הצצה טובה יותר למה שכל המבוגרים האלה מתכוונים אליו.

לפעמים שמעתי הערה חיובית, דברים כמו איך הן נהנו מכך שהן מקבלות לפחות יום אחד בחודש, מובטח, לפנק את עצמן ולהרגיש ממש טוב. שמעתי הערות גם על חוסר הנוחות, איך הן היו צריכות למצוא בייביסיטר ולפתור את זה שהבייביסיטר לא יודעת לאן הן הולכות. זה בלבל אותי מאוד. למה שלא תספרי לבייביסיטר לאן את הולכת? מה קורה במקרה חירום והן צריכות למצוא אותך?

אם לומר בפשטות, הייתי נאיבית. באמת שלא היה לי מושג למה הן מתכוונות. מתוך גחמה, החלטתי לשאול את אמא שלי. לא אישה שומרת מצוות אבל קצת בקיאה, הנחתי שהיא יודעת. עם זאת, כששאלתי, תשובתה אלי הייתה, “זה לא משהו בשבילי”. ובכן, מכיוון שאני והיא התחבטנו הרבה על כך שהפכתי לדתיה יותר, הנחתי שזה עוד מאותו הדבר. רק כשהייתי בוגרת, עומדת להתחתן בעצמי, ידעתי למה היא התכוונה. באמצע שנות העשרה שלי, אמא שלי עברה כריתת רחם, והיא בעצם התכוונה לעובדה שכבר לא קיבלה מחזור. אבל איך הייתי אמורה לדעת, כשהיא סגרה את הנושא באותה מהירות שהיא סיימה כל שיחה אחרת שניהלנו על דת?

ואז, כמה שנים לאחר מכן, הכרתי את בעלי (לעתיד). אמו הכירה ביני ובין הרבנית שתלמד אותי את מה שאני צריכה לדעת על היותי אישה נשואה שומרת מצוות. פתאום כל הלחישות האלה נראו לי הגיוניות. נשמתי לרווחה שמעולם לא שאלתי את האמהות של החברות שלי למה הן מתכוונות, כי בתור נערה, את לא רוצה לדמיין מבוגרים בחדר השינה, במיוחד את אלה שאת מכירה.

באחת הפגישות הראשונות עם מדריכת הכלות שלי, היא אמרה לי שלאישה שומרת מצוות יש מזל כי כמעט שבועיים מכל חודש היא זוכה להתרכז בעצמה. היא הראתה לי שבזמן הנידה, לאישה יש את הלילות שלה יותר פנויים לעשות דברים שאולי לא תוכל לעשות אחרת. כמו לצאת עם חברות, ללכת לשיעור, לעסוק בתחביב או יצירה בכל ערב. האפשרויות אינסופיות.

גם אישה ובעלה מקבלים מתנה. מתנה של זמן שרבים לא לוקחים. זמן לדבר אחד עם השניה, זמן ללמוד ביחד, זמן למשחקים או להיפגש עם חברים. השבתות שבהן היא בנידה הן תקופות נהדרות לחברה בליל שישי. במיוחד בחורף כשהערבים ארוכים יותר ויש יותר זמן ליהנות מחברת מבוגרים.

היא ציירה כל היבט של טהרת המשפחה כיפה. פשוט כחלק מהחיים שלי, ולא משהו שצריך להשתלט על חיי. היא הביעה כיצד לפעמים לבעל ואישה יש סימן ביניהם כדי להודיע זה לזה שהם חופשיים להיות ביחד. כמו לחבוש כובע ספציפי, סיכה או עגיל. משהו, שכשהיא תחזור הביתה, למקרה שיש אחרים בסביבה, בין אם הילדים שלה או אורחים, בעלה יידע שהכל טוב. הסימן הפרטי שלהם.

הרבנית שלי לימדה אותי לראות את היופי גם בהכנות לשבת. שבכל פעם שאנו שמים את ליבנו בהכנות לשבת, ה’ רואה זאת בעין יפה. תארו לעצמכן כמה עוד הוא היה רואה אותנו אם נשמור על טהרת המשפחה, היא הייתה שואלת.

דיברנו על ההלכה ועל כל מה שחייבים לעשות. אבל היא גם דיברה איתי איך לא לראות בזה נטל. היא ידעה שכחוזרת תשובה אולי לא אהיה מעוניינת לקחת על עצמי את כל האחריות של הבדיקות בימים הנקיים. על איך אני עשויה לראות את כל ההכנות לליל הטבילה כעול. היא הייתה האישה הראשונה שהכרתי, אישה דתייה ראשונה אני צריכה לומר, שלא התווכחה כששאלתי אותה למה צריך לעשות משהו. דיברנו בכנות, וזו הייתה ההיכרות האמיתית הראשונה שלי עם איך באמת לומדים על המסורת שלנו.

יש הרבה מעבר ללומר תעשי את זה ואל תעשי את זה. כל כך הרבה יותר שאפשר לשלב בחיי היומיום של האדם, זה הדהים אותי. רק הלמידה על ההיבט האחד הזה של חיי הנישואין גרם לי להבין שיש עוד כל כך הרבה למה לצפות עם הגבר שבחרתי. אם אנחנו יכולים לעשות את הדבר האחד הזה בהסכמה מושלמת, דמיינו מה אנחנו יכולים לעשות עם השאר?

היה לי מזל גדול שמצאתי גבר להתחתן איתו שגם הבין את כל זה. עד היום, שלושים וחמש שנים מאוחר יותר, אנחנו עדיין לומדים ביחד. אנחנו עדיין מקבלים החלטות ביחד, במיוחד אם מדובר במה שאנחנו רוצים לעשות בנושא מסוים. הברכה שלי לכל מי שקוראת את זה היא שמצאתן את האדם האחד שמבין שחיים שלמים של למידה על החיים ואחד על השני, עוזר לשמור על השלהבת.

אלסיה גדלה בסנט לואיס, מיזורי, בארצות הברית, ועברה לניו ג’רזי, לאחר שהתחתנה בגיל 21, ולאחר מכן לירושלים ב-2021. כיום היא הבעלים של, וכותבת עבור Thedailyreader.online; אבל תפקידה העיקרי הוא ילדיה ונכדיה.