קיים דיון מעניין במסכת פסחים בעמוד פ"ח דף א, שם עולה שאלת ההסכמה. האם איש יכול לשחוט את קרבן הפסח עבור אשתו וילדיו הבוגרים? הגמרא מסכמת שניתן לעשות זאת רק כאשר הם מודעים לכך. לאחר מכן נשאלת השאלה האם האישה צריכה להגיד במפורש כן או לא. במלים אחרות, האם השתיקה שלה היא סימן להסכמה, אם היא לא אמרה לא במפורש? הגמרא מציעה שאולי היא צריכה להסכים באופן פעיל כדי להיות כלולה. 

אני נדהמת כמה שיח מלפני 2000 שנה רלוונטי כל כך לימינו. 

האם רק "לא" מילולי וברור דורש מגבר או אישה להפסיק פעילות מינית עם בן או בת הזוג או האם יש חובה להגיד כן על מנת להתקדם עם הפעילות המינית. כיום, מנחים ומחנכים נשענים יותר לכוון של הסכמה ברורה כדי להבהיר את הכוונה. אמנם זה יכול להיות על גבול האבסורד, אבל זה מייצר שפה של הסכמה פעילה בין בני הזוג, ומאלץ אותם להפנים את מה שקורה ביניהם באותו רגע. 

לימוד הסוגיה הזו היה מעניין במיוחד לאור הרצאה מקוונת שנתתי יחד עם ד"ר אליוט מלמוט לפני פורים. ההרצאה היתה בנושא מגילת אסתר ושאלת ההסכמה: שיח על יהדות ומיניות. התחלנו עם מגילת אסתר בפרק ב, בו קיבצו נערות בתולות מרחבי הממלכה והביאו אותן להרמון הנשים שם הכינו אותם במשך שנה לפני שהובאו לפני המלך. לילדים, הסיטואציה מוצגת בתור תחרות יופי בה אסתר זוכה בגלל היופי הנהדר שלה. אך בקריאה של הטקסט התמונה הרבה יותר חשוכה, לא רק שהמלך שוכב עם הבתולות לפני שהוא בוחר מלכה, אלא עושים סבב איסוף שני של בתולות כדי להשביע לכאורה את צרכיו המיניים הבלתי נגמרים של המלך. ככל הנראה, מצב זה העניק לנשים אלו מידה מסוימת של בטחון ( אלא אם כן אתה מגורש ללא טקסיות כמו ושתי) אך חייהן נדונו להרמון ללא אפשרות לשחרור. הסכמה אינה רלוונטית כאשר שליט חזק מקבל את כל ההחלטות באופן חד צדדי.

הגמרא תוהה לגבי התנהלותה של אסתר בנוגע לקשר המיני שלה עם אחשוורוש.  על פי המדרש היא כבר נשואה למרדכי כאשר היא נלקחת, ולאחר שהפכה למלכה, היא ממשיכה להתנהג כאשתו. יש תיאור מיני במיוחד של עזיבתה את מיטת המלך במטרה לטבול במקווה ולשבת על ברכיו של מרדכי.אמנם בדרך כלל נאסר על נואפת לקיים יחסים עם בעלה לאחר שלקחה מאהב, אך במקרה של אסתר, היעדרה המוחלט של הסכמתה פועל לטובתה. מכיוון שנשים מוגדרות כפסיביות במעשה המיני, או, כלשונה של הגמרא, בהשוואה לעפר האדמה, היא אינה שותפה בשום צורה שהיא, ולכן נותרת מותרת לבעלה. ברגע שהיא מסכימה באופן אקטיבי ללכת לאחשוורוש כדי להציל את עמה, היא הופכת להיות שותפה למערכת היחסים המינית, וכתוצאה מכך, אסורה על בעלה. זו הסיבה שעל פי המדרש היא רומזת על אובדן קבוע של האינטימיות עם מרדכי במילים: וכאשר אבדתי אבדתי. הכוונה אבדתי לאישי. 

אליוט ואני המשכנו לדון בנושא יהדות ומיניות והתמקדנו בהתמודדויות של צעירים דתיים, לפני, במהלך ואפילו אחרי הנישואין. חזרתי כמה פעמים להצעה שהורים ואנשי חינוך דתיים יעשו טוב אם ישתמשו בסיפורים בתנ"ך, ובדפי הדיון התלמודיים הרבים, כדי לבסס את השיח בנרטיבים המוכרים ובשפה "שלנו", תוך מתן משאב טבעי להעלאת שיחות קשות סביב הסכמה, גבולות, ערכים מיניים ואתיים ובחירות בריאות.

כל זאת יאפשר לצעירים לשמוע שיש ליהודות מה להציע מעבר לדיון הטכני והמאוד מוגבל של מה מותר ומה שלצערנו עליו שמים את הדגש, אסור. בסופו של דבר האחריות היא עלינו לאפשר מפלט לשאלות לגברים ונשים מכל הגילאים, לספק מקורות והדרכה וכמובן חשוב ביותר להטמיע בהם את ההבנה שהבעלות וההסכמה על גופם היא שלהם בלבד.