לחסן או לא לחסן, זאת השאלה: האם כדאי לחסן את ילדינו נגד פפילומה

This blog was featured in English on the Times of Israel here

בעוד ימים אחדים יציע משרד הבריאות בישראל לתלמידי כיתות ח’ סדרת חיסונים הכוללת חיסון נגד דיפתריה, נגד טטנוס וכן נגד וירוס הפפילומה (HPV). האם הילדים שלך צריכים לקבל את החיסון נגד וירוס הפפילומה? האם חלה חובה מוסרית לחסן את ילדינו? כיצד מתייחסת ההלכה לחיסון נגד וירוס הפפילומה?

יש סיבות רבות לחסן בכיתה ח’. החיסון נגד הפפילומה מאושר על ידי ארגון הבריאות העולמי ועל ידי יותר ממאה מדינות והוא חלק מתוכנית החיסון הלאומית בשישים ושבע מדינות ובהן ישראל וארצות הברית. החיסון נועד להגן מפני הידבקות בפפילומה, וירוס שמועבר בעיקר במגע מיני ופוגע ביותר מ-79,000,000 אמריקאים. על פי המרכז לבקרת מחלות (CDC), בלי לקבל את החיסון נגד פפילומה למעשה כמעט כל אמריקני שפעיל מבחינה מינית יידבק בווירוס בשלב כזה או אחר בחייו. חיסון חלק ניכר של האוכלוסייה מעניק הגנה לאנשים שלא פיתחו חיסון (שמכונה בדרך כלל ‘חיסון העדר’, כלומר חיסון של הקהילה). לפיכך, מי שמסרב לקבל את החיסון מגדיל את הסיכון שלו ואת הסיכון של אנשים אחרים להידבק.

וירוס הפפילומה גורם למעשה לכמעט כל סוגי סרטן צוואר הרחם, פי הטבעת, הפות, הנרתיק, הפין, מספר גדֵל של סרטנים של הגרון (oropharyngeal cancers) הנובעים ממין אוראלי (שמעביר את וירוס הפפילומה לאזור הפה) וכן של יבלות באזור איברי המין ופי הטבעת. מאז תחילת השימוש בחיסון, שיצא לשוק בשנת 2006, יש ירידה ניכרת . אצל מחוסנים בפצעים טרום סרטניים בצוואר הרחם. יש לעקוב במשך תקופה ארוכה יותר כדי להראות הפחתה בסרטן פולשני של צוואר הרחם ובמספר מקרי המוות מסרטן (מבחינה אפידמיולוגית יש לקיים כעשרים שנות  מחקר). אמנם בתחילה היו דיווחים נקודתיים על תופעות לוואי חמורות, כולל מוות, שהתקשרו לשימוש בחיסון, ואולם ניסויים מרובי משתתפים ומתוכננים כראוי הפריכו את הטענות האלה, ועולה מהם כי יש תופעות לוואי מזעריות, כגון שינויים בעור במקום הזרקת החיסון.

על אף שאחוז המקרים של סרטן צוואר הרחם נמוכה יותר בקרב נשים יהודיות מאשר באוכלוסייה הכללית – ייתכן בשל ברית מילה או פחות מתירנות מינית באוכלוסיות מסוימות – יש כ-200 מקרים של סרטן צוואר הרחם פולשני שמאובחנים בישראל מדי שנה. האם הנשים האלה שומרות מצוות? האיגוד הישראלי למלחמה בסרטן לא מציין את ההשקפה הדתית של הנשים הללו. ואולם, מידע מתוך מחקר על נשים חרדיות שילדו בבית חולים ביקור חולים בירושלים הראה שיעורים גבוהים של הידבקות בקלמידיה (מחלה נוספת שמועברת במגע מיני), וייתכן שהדבר מצביע על כך שאפילו חברים בקהילה דתית-חרדית, המקפידים מאוד בקיום מצוות, נמצאים בסיכון להידבקות בפפילומה, ואי אפשר למצוא קהילה דתית שאפשר להמליץ לה שלא לקחת את החיסון מפני שסיכויי ההידבקות שלה אפסיים. מידע מוקדם, שטרם פורסם, הסוקר בני נוער דתיים שלומדים באולפנות ובישיבות בישראל מצביע על כך ש-9% מן הבנים בכיתה י”ב כבר קיימו יחסי מין מלאים, ו-11% חוו יחסי מין אוראליים (שגם הם גורמים להעברת פפילומה). בקרב הנערות שיעור קיום יחסי מין מלאים ומין אוראלי היה 1% ו-6%, בהתאמה.

נראה שיש ויכוח סוער בקשר לחיסון נגד הפפילומה. המתנגדים לחיסון טוענים שההיקרות של סרטן צוואר הרחם בקרב נשים יהודיות הוא נמוך, בייחוד בקרב יהודיות דתיות שלא נוהגות מתירנות מינית, וכי בדיקת משטח פאפ מאבחנת סרטן צוואר הרחם בשלב מוקדם. בנוסף לכך, יש מי שטוענים שהחיסון יגביר את הפריצות ויכתיר את בתי הספר שבהם מקבלים את החיסון כלוקים מבחינה מוסרית. הקול הזה נשמע בחוזקה בבתי ספר דתיים שלא רוצים להופיע כמי ש”מעודדים יחסים לפני הנישואים”. ויתרה מזאת, בקרב הקולות הרבניים שמתנגדים לחיסון, יש כאלו שטוענים שאין חובה לטפל במי שחוטא, וכפי שאמר רב מפורסם אחד: “אם תאכל מזון קלוקל, אל תופתע אם יהיה לך כאב בטן”.

החיסון נגד פפילומה מורכב משתי זריקות, בהפרש של שישה חודשים, והוא מונע את כל סוגי הסרטנים הנלווים. בניגוד לו, בדיקות משטח פאפ, שנועדו לגלות את סרטן צוואר הרחם בשלב מוקדם וניתן לריפוי, עשויות להיכשל. הן דורשות היענות קפדנית וביקורים מרובים אצל הרופא, והן בודקות רק אחד מסוגים רבים של סרטן שגורם וירוס הפפילומה. כמו כן, ייתכן שבדיקת משטח פאפ תהפוך למיושנת, מפני שבדיקה לפפילומה הרבה יותר יעילה בגילוי תופעות חריגות בצוואר הרחם. אין ארגון רפואי גדול שממליץ על בדיקת משטח פאפ בלבד בהיעדר חיסון נגד פפילומה. בדיקת משטח פאפ היא מתחת לסף הטיפול הרפואי המקובל. זאת ועוד, מניעה ראשונית בעזרת חיסון יעילה בדרך כלל יותר מאשר גילוי מוקדם.

לא כל סוגי הפפילומה מועברים במגע מיני. אפשר להידבק בפפילומה במגע בין האֵם לעובר בשעת הלידה, בהחלפת חיתול, בשימוש במגבת נגועה ובמכשירים רפואיים, ועל פי מחקר אחד גם בעת רחצה במים. אם כן, לא כל מי שנדבק בפפילומה “אכל מזון קלוקל”, וראוי שתכאב לה הבטן. מלבד זאת, ההלכה מבחינה בין פעולות רעות לבין אנשים רעים. יש לעצור את הרוע, אבל אנשים רעים צריכים לקבל עזרה כדי שיוכלו לחזור בתשובה (ברכות י ע”א). אם כן, גם מי שמתנהג בפריצות ראוי לו לזכות בהתערבות רפואית, על פי ההלכה. לבירור מלא של הנושאים ההלכתיים ראו את המאמר שכתבה המְחַברת ועתיד להתפרסם בכתב העת Tradition.

באתר של נשמת כתוב “לעולם איננו יודעים עם מי אנחנו עשויים לבוא במגע מיני (למשל, נישואין למישהו שהיה לו כבר ניסיון מיני, או – ה’ ישמור – במקרה של אונס). סגנון החיים של מי מילדינו עשוי להיות שונה ממה שקיווינו לו. כל אלה הן סיבות שבגללן יש לעודד את קבלת החיסון גם בקרב אוכלוסיית הנוער הדתי”. וכן כתוב באתר מכון פוע”ה: “בתיאוריה יש אפשרות להידבק גם שלא ביחסים מיניים אסורים, וכיוון שבענייני פיקוח נפש אנו לא הולכים אחר הרוב, עלינו להגן על הנשים. בנוסף לכך, בקהילה שבה גיל הנישואין עולה, הסיכון לנערות שלא קיבלו הגנה – גובר. הקהילה הדתית כוללת מספר לא מבוטל של בעלי תשובה שחלקם היו נגועים בעבר, והם יכולים לסכן נשים צנועות שלא קיבלו חיסון”.

בתשובה לטענה שהחיסון נגד פפילומה מעודד פריצות, נתונים של המרכז לבקרת מחלות מראים שחיסונים נגד פפילומה לא מגבירים מתירנות. בנוסף לכך, כמעט כל הספרות העוסקת במניעת פריצות ועידוד מיניות בריאה סוברת שהדרך הטובה ביותר למנוע התנהגות מינית זולה היא לדבר על כך עם הילדים בגלוי, לתת להם מידע ולהשיב על שאלותיהם. ילדים בכיתה ח’ לרוב כבר מדברים וחושבים על מיניות; הגוף שלהם צומח ומשתנה. וגם אם לא – ההורים יכולים לנצל את ההזדמנות לנהל שיחה בריאה על התחום הזה ועל החשיבות של הכבוד לגוף והשמירה עליו – ולהסביר שגם המיניות וגם הגוף שלנו הם אוצרות שאנחנו רוצים להגן עליהם. אם ההורים מרגישים בנוח בכך, שיחה כזאת יכולה להיות פתח לתקשורת חיובית ובריאה על מיניות עם הילדים – שיחה שהם זקוקים לה בשלב הזה, אם לא התקיימה בשלב מוקדם יותר. ולמי שאינם מוכנים לכך, או לא רוצים שהשיחה תהיה בהקשר הזה, די בהסבר קצר על כך שהחיסון מונע סרטן בבגרות, ואין צורך להזכיר את העובדה שהם מקבלים חיסון כדי למנוע מחלה שעוברת במגע מיני. מלבד זה, כיוון שאחוז ניכר של בתי ספר דתיים מציע את החיסון, לא צריך להיווצר מצב שבו בתי ספר שבהם מקבלים את החיסון זוכים לאות קלון של מוסר ירוד.

למעשה כל הפוסקים המודרניים מציינים שיש חובה הלכתית לחסן בכלל, והם תולים את המקורות לחובה הזאת בחובות אחרות ובהן: “ונשמרתם מאד לנפשותיכם”, החיוב להגן על הקהילה מפני מחלה, “ספק סכנה דרבים”, “דינא דמלכותא דינא”. נוסף על כך, הרבנים מביאים את החיוב להגן על הקהילה מפני מחלה ואת ההמלצה לקבל את החיסון, כפי שמומלץ על ידי הרוב הגדול של הרשויות הרפואיות כגורם חשוב נוסף בשיקול האם לקבל את החיסון. העקרונות ההלכתיים האלו, שעוסקים בחיסון, צריכים לגרום לחובה לקבל את החיסון נגד פפילומה. בעוד שהוויכוח על חיסון הפפילומה סער בקרב רבנים בישראל, הדיון לעיל, שמשלב את העמדות של חותם/מכון פוע”ה, נשמת והמחברת, מראה את הליקויים בטיעונים נגד החיסון.

אם כן, האם הילדים  שלכם צריכים לקבל חיסון בכיתה ח’? מדוע לא לתת את החיסון בכיתה י”ב? ראשית, החיסון יעיל רק אם הוא ניתן לפני חשיפה לפפילומה. לצערנו, מתירנות קיימת גם בעולם הדתי. נתונים שצוטטו לעיל מצביעים על כך שדחיית החיסון לכיתה י”ב תגרום לכך שאחוז ניכר של ילדים יהיו חשופים לפפילומה ולא יפיקו תועלת מן החיסון. פפילומה יכולה לעבור גם בלי מתירנות והמציאות היא שיש מתירנות, גם בעולם הדתי. גם אם החיסון יציל מספר קטן של אנשים – גם אישה אחת ראויה להצלה. האם את יכולה להיות בטוחה שהבת או הבן שלך לעולם לא יהיו בסכנת הידבקות בפפילומה?

שרון גלפר גרוסמן, דוקטור לרפואה, מוסמכת בבריאות הציבור, בוגרת הרווארד, הייתה חברת צוות של המרכז הרפואי המשולב של הרווארד לרדיו-תרפיה (Radiation Therapy).

שרון גם בוגרת תוכנית “מורות הלכה” במת”ן השרון, ובקרוב יתפרסם בכתב העת Tradition מאמרה ‘Resolving the Debate Over Human Papilloma Virus (HPV) Vaccination for Cancer Prevention in the Religious World‘

 שנה הקרובה היא תעבוד עם מרכז עדן כדי להעלות מודעות לנושאים של בריאות האישה והלכה. כדי לתאם הרצאה ניתן לפנות ל- lectures@theEdenCenter.com