מרכז עדן מפרסם שוב את הבלוג על טבילת נשים נפגעות התעללות מינית כדי להכיר בכמות הנוראה של תקיפות מיניות ובאכזריות שהתרחשו לנשים יהודיות בידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר. למרות שברמה הבינלאומית יש אנשים שרוצים להכחיש את הפשעים הללו, אנו מרגישים שחיוני להכיר במה שקרה, להחזיק מקום לכאב ולחלוק כבוד לקורבנות – שרבות מהן נהרגו או נלקחו כבנות ערובה לאחר שהותקפו. אנו מתפללים להפסקת האלימות המגדרית, ולחזרה המהירה של כל החטופים.
מאמר זה מאת רחל שי תורגם לאנגלית למרכז עדן ע”י דינה גליקמן. המקור הופיע באתר גלויה
למרות העלייה במודעות לפגיעות מיניות בשנים האחרונות, נותרו נקודות עיוורון שונות בהבנת החוויה היום-יומית של נשים שנפגעו, למשל בעת הטבילה במקווה, ובייחוד המפגש עם הבלנית. קריאה לפקיחת העיניים ודיון במרחב המוגן והחשוף של המקווה, המתבסס על עדות אישית של נפגעת המתמודדת עם המפגש המציף מדי חודש.
בשנים האחרונות גוברת יותר ויותר המודעות לפגיעות מיניות בקרב ילדים וילדות, ולמרות זאת, ועל אף הניסיונות להמס את הבושה ואת המטענים הרגשיים הנלווים לנושא הטעון הזה, השיח נותר להיות עיוור ל”פינות האפלות” של השפעות הפגיעה. עדיין נותרו נקודות עיוורון רבות בטיפול בנשים נפגעות וביכולת שלנו כחברה להקל עליהן את ההתמודדותן עם העבר וההווה כאחד.
אחת מאותן פינות אפלות האורבות לאישה שנאנסה, היא הטבילה במקווה – חוויה המציפה לפעמים תחושות קשות בקרב הנפגעת.
מים למים מכסים
לביקור החודשי של נשים נשואות במקווה קודמת הכנות מדוקדקות של הגוף ושל הנפש. עבור מי שהגוף שלה הוא אתר של זיכרונות טראומטיים, צלקות וכאב, החובה להתעסק בו מדי חודש בצורה קפדנית יכולה להיחוות כמעיקה ומאיימת. אין לך לאן להימלט מהגוף שלך, ממה שהוא נושא בתוכו, זה כתוב בעור. הנוכחות של העבר, כפי שהוא משתקף בו מחזירה אותך לרגעים שאת רוצה לשכוח.
להמשך המאמר באתר גלויה לחצי כאן
Comments