נייר המכתבים שלי והתבגרות בשמחה

כאשר הייתי בת אחת עשרה קיבלתי חבילה בדואר. לא היה זה יום הולדתי, וגם לא חנוכה או אירוע מיוחד אחר, והחבילה נועדה לי בלבד. החבילה הכילה נייר מכתבים פרחוני מיוחד מדודתי בשיקאגו. בפתק המצורף היה כתוב: ‘מזל טוב לכבוד היותך אישה – אנחנו אוהבים אותך’. אני זוכרת עד כמה התרגשתי (וגם הייתי קצת נבוכה) שמישהו שלח לי חבילה כדי לחגוג את המחזור החודשי הראשון שלי. הדבר התרחש לפני למעלה מחמישים שנה, והמסר החיובי שנכתב בפתק הזה נשאר איתי עד היום. אמא שלי ואחיותיה העבירו לילדיהן בהצלחה שיעור עוצמתי – ההתפתחות הבריאה של גופנו היא מתנה שיש להעריך אותה, ברכה שיש להריע לה.

הדרך שבה אנו רואים את הצמיחה של ילדינו מילדות לבגרות – את הגוף המשתנה שלהם את מצבי הרוח ההפכפכים ואת הדעות המשתנות – וההתייחסות שלנו לשינויים האלו יקבעו כיצד הילדים שלנו יפנימו את היחס שלהם עצמם. אמנם אנו מעבירים ללא הרף מסרים עדינים לגבי הגוף של הילדים שלנו כבר מגיל הינקות, אך ההזדמנות העיקרית להורים להציג מסר ברור מתרחשת כאשר הילדים מגיעים לגיל הבגרות. ימי ניירות המכתבים חלפו ועברו, אבל גם היום עלינו להעביר מסר חד משמעי ולומר לילדים שלנו שאנחנו שמחים בהתפתחות הגופנית והרגשית שלהם עם כל מה שמשתמע ממנה. התזמון של המסר הזה קצת חמקמק – אם ננסה לדבר מוקדם מדי, הילדים לא יבינו על מה אנחנו מדברים; אם נדבר מאוחר מדי – הם כבר שאלו את חבריהם. כיום ההורים סבורים שההדרכה שלהם לא נחוצה, מפני שיש מידע על גיל ההתבגרות באינטרנט, שמצוי בכל טלפון בידי הילדים – אבל ההיפך הוא הנכון. דווקא מפני שהילדים מופגזים במידע גרפי מעיתונים ומסרטים, הם שואפים לדעת כיצד אנו מרגישים כהורים – מה הדעות שלנו, מה נקודת המבט שלנו ומה הציפיות שלנו. על אף חוסר הנוחות שהנושא עשוי לגרום לנו, הדעה שלנו כהורים נחוצה לילדים כדי לדעת מה לחשוב על עצמם. ייתכן שהם יתפתלו, יכעסו או יתווכחו – אבל עליהם לשמוע אותנו ולהקשיב למה שיש לנו ההורים לומר להם – ועדיף לפני שהם מגיעים לגיל העשֹרה.

מה כדאי לומר? רצוי לחלק את העבודה לשלושה תחומים: להציג את התחום הפיסיולוגי; להתייחס לתחום הפסיכולוגי; ולדון בתחום התיאולוגי. הילדים שלנו סבורים ובצדק שאנחנו חווינו את השלבים הגופניים של גיל ההתבגרות ושרדנו: הורמונים, שׂיעוּר, זיעה, עור, מצבי רוח, שרירים, גוב, משקל ודרמה סביב המראה שלנו. הבנות צריכות לדעת על המחזור החודשי, כיצד להתנהג בזמן המחזור ומדוע יש לנו מחזורים של דימום מדי חודש. הבנים צריכים לדעת על מקרי לילה ומדוע יש זרע. והם צריכים לדעת גם משהו על ההתפתחות של המין האחר כדי להבין את הגוף שלהם טוב יותר. אין צורך בשיחות ממושכות או בשיעורים ארוכים על גוף האדם. לעתים קרובות הדיבורים מתחילים כאשר נערה מרגישה שהיא צריכה חזייה בגלל ניצני שדיים, או שהילדים ממש זקוקים לדאודורנט או שהם מודאגים בגלל אקנה. הרגעים האלה יכולים לשמש הקדמה לנושאים שבהם אפשר להרחיב מפעם לפעם. לשמחתנו יש כיום ספרים נפלאים העוסקים בתחומים הללו, כדי לעזור לנו ללמד את הביולוגיה – לעתים הם ברורים מדיי ולעתים הם מעורפלים מדיי בנוגע להתנהגויות מסוימות. אבל התפקיד שלנו כהורים הוא להעביר מסר של גישה לעובדות – לשמוח בהתפתחות ובנורמליות שלה, ולהיות אמפתיים לדאגות שמלוות אותה.

אנו רוצים שהילדים שלנו ירגישו נינוחים בגופם בלי להתעסק בהם יותר מדיי. אנו רוצים שהשינויים הגדולים יעניקו להם ביטחון ולא חרדה. עלינו להעביר את המסר הסותר – הגוף שלנו מופלא, אבל הוא פרטי; יש בו עוצמה, אבל היא בשליטתנו; הוא שימושי, אבל אפשר למצוא בו עונג. כהורים אנחנו יכולים לקבוע את סדר העדיפויות שבו הבריאות חשובה יותר מן היופי, והספרים יותר חשובים מן המראות. משמעות הדבר היא שאנחנו יכולים לעזור לבני העשרה שלנו למקד את האנרגיות שלהם בלמידה, בספורט, בתחביבים ובחסד, בעוד גופם ושכלם מוצפים באסטרוגן ובטסטוסטרון. צפייה משותפת בסרטים ופעילות משפחתית, כגון סעודת שבת, יכולות לספק זמן לשיחות מעמיקות יותר על תורשה, סביבה והתפתחות, על פופולאריות, פורנוגרפיה, ייחוד, אוננות. עלינו לומר להם שאומנם זו מתנה מה’ שאיברי הרבייה שלהם מתפתחים, אך השימוש באיברים הללו עדיין רחוק – בעוד שנים אחדות. ובסופו של דבר עליהם לשמוע על מין ומיניות מאיתנו, ולא רק כיצד אלא גם לשם מה, כדי שנשדר תחושה של השתאות ומשמעות לגבי הקשר בין הגוף שלנו לבין מערכות היחסים שלנו. תפקידנו כהורים הוא להתרגש ולהעריך את השינוי שעובר הגוף של הילדים שלנו בדרכם לבגרות.