השיח על המקווה שהיינו צריכים לקיים

צום עשרה בטבת נפל השנה על יום שישי והעלה שאלות כיצד לנווט את כניסת השבת עם יום הצום.

בדומה לפורים שנופל ביום שישי וחגים אחרים בהם יש התנגשות עם שבת, היו כמה שינויים שנאלצנו לעשות מהשגרה הרגילה של ימי שישי. נשלחו הודעות במדיה החברתית ובתי כנסת הוציאו המלצות כיצד להתמודד עם השינוי. וכרגיל, הטבילה במקווה בסיטואציה כזו הושמטה לחלוטין מהדיון. 

בלילות שבת עשרות נשים בכל קהילה ממהרות להדליק נרות ולמהר למקווה המקומי לדקות הבודדות שבו הוא פתוח בלילות שבת. הוסיפו את יום הצום לתערובת הזו, וזו סערה מושלמת של חיובים הלכתיים. מדוע אתגר זה לא הוזכר כלל בכל הפרסומים והשיתופים על זמני התפילות השונים ואם לחזור או לא לחזור על קריאת שמע? 

נשים אשכנזיות נוהגות להמתין בליל שבת עד לצאת הכוכבים כדי לטבול. מה שאומר שהן נאלצו לגשת למקווה עוד בזמן הצום, לטבול בצאת הכוכבים ולהגיע הביתה הרבה אחרי צאת הצום. לנשים ספרדיות היה קל מעט יותר, כי הן יכלו לטבול כבר בשקיעה, והיות שכך, הן יכלו להגיע הביתה בזמן כדי לשבור את הצום. מדוע לא פורסמו שום המלצות כיצד להתנהל בסיטואציה כזו?

אני יכולה לחשוב על כמה סוגים של הודעות שיכלו להעלות את המודעות לנושא זה, והיו מקלות על כל המעורבים. אפילו הצהרה פשוטה ש”נשים הצריכות לטבול, כדאי שיפנו לסמכות הלכתית על מנת לדון באפשרויות הקיימות” היתה מפסיקה כדי לפתוח את הדיון לנשים היותר מהססות לברר. אפילו אעז ואומר שיתכן והסמכויות ההלכתיות היו יכולות להמליץ לאשכנזיות לאמץ את מנהג הספרדיות במקרה זה, שיוכלו לטבול בשקיעה ובכך להגיע הביתה בזמן כדי לשבור את הצום. אולי יכלו אפילו להרחיק ולהציע את האפשרות של סיום הצום מוקדם יותר לנשים שיתקשו ללכת ולחזור מהמקווה בצום. 

השתיקה בנושא זה מחרישה. לו גברים היו פוקדים את המקווה באופן קבוע, היו בטוחים שהיו מודעות שכונתיות בנושא, סמכויות הלכתיות היו כוללות התייחסות לנושא בהודעות לציבור השנה לגבי עשרה בטבת. שוב, ההתמודדות הנשית היא שקופה. 

יותר מכך, המקווה הוא נושא שצריך לדבר עליו בגאווה. מצווה ששמירתה ראויה לשבח, ונורמלית לחלוטין בקיום מצוות. מצוות הטבילה היא לא משהו שאנו צריכים להתבייש בו, או לשים בשליים. המקווה הוא חלק ממערכת הערכים שלנו וצריך להיות נוכח בדיונים ציבוריים. 

זוהי רק דוגמה אחת לנושא הרחב יותר של נראות נשים בעין הציבורית ובדיון ההלכתי. חשוב שכל מנהיג קהילה או סמכות הלכתית יחשוב על הטווח הרחב יותר כאשר הוא נותן הנחיות הלכתיות. 

המקווה הוא לא נושא נישתי. לפחות חצי מהאוכלוסיה שלנו תשמור על מצווה זו בשלב כלשהו בחייה. חשוב שהטבילה תהיה חלק מהדיון הקהילתי, מקבילה לכל מצווה או מנהג אחר עליו אנו שומרים. 

לחוויה של בלנית בליל שישי בצאת צום עשרה בטבת ראו כאן.