שיקולים הלכתיים בנוגע להפלות בעקבות ביטול הזכות החוקתית בארה”ב לנשים להחליט על עצמן באשר לביצוע הפלה

לאחרונה קבעה ממשלת ישראל כי נשים אינן מחויבות לעבור ועדה רפואית כדי לקבל אישור לבצע הפלה, מה שמאפשר לנשים יותר חופש אישי ושליטה על תהליך קבלת ההחלטות בכל הנוגע לזכות להפלה בישראל. לעומת זאת, בית המשפט העליון של ארה”ב ביטל לאחרונה את הקביעה המשפטית בתיק רו נגד ווייד ובכך ביטל זכותה החוקתית של אישה להחליט על עצמה אם לבצע הפלה. לאור שינויים מונומנטליים אלו, ברצוננו לסקור את הגישות להפלה בתוך המקורות וההלכה היהודיים.

מקורות תנ”כיים הממחישים את גישת היהדות להפלות מתחילים כבר בספר בראשית ט’ ו’, שם מצווים בני נח, “שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ “. סנהדרין ל”ז ע”ב מפרש זאת כאיסור הריגת עוברים, ועוד לומדים משם שהאיסורים על בני נח חלים גם על יהודים (סנהדרין ל”ט א). בספר שמות פרק כא פס’ כא-כג מתוארת ​​קטטה שבמהלכה צד אחד פוגע בשוגג באישה בהריון . אם העובר מת, העבריין משלם פיצויים לבעלה, אך אם האישה מתה, צפוי לו עונש מוות. הבחנה זו מצביעה על כך שמצב העובר עשוי להיות שונה ממעמדה של האם.

המשנה ממשיכה לפתח גישה זו, ומתירה הפלה כשהעובר עדיין בתוך הרחם, אך אוסרת זאת ברגע שהוא יוצא חלקית. המשנה באוהלות ז, ו’ מלמדת שאם נשקפת סכנה לחיי האם במהלך הלידה, יש להפיל את העובר כי חיי האם קודמים. לעומת זאת, ברגע שהעובר יצא חלקית, לא ניתן להזיק לו מכיוון שאסור להרוס חיים של אחד, עבור חיים של אחר. רש”י בסנהדרין ע”ב, ב’ על ‘יצא ראשו’ מסביר שלפני יציאת ראש העובר, אין לו מעמד הלכתי של נפש (נפש חיה). מרגע שהוא יוצא, הוא נחשב נפש ואנחנו לא לוקחים את חייו של נפש אחד עבור אחר. בהלכות רוצח ושמירת הנפש א’ ט, הרמב”ם מציע נימוק אחר, הקובע שלמרות שהעובר הוא נפש, ניתן לבתר אותו ברחם מכיוון שהוא נחשב רודף, המאיים על חייה של האם.

פוסקים בני זמננו ממשיכים לדון במעמדו ההלכתי של העובר ובמותרות הפלה בנסיבות ספציפיות. בציץ אליעזר י’ג, ק”ב ו-ו-ט’ נ”א, (שער ג’) מתיר הרב אליעזר ולדנבורג, סמכות מובילה במאה ה-20 לרפואה והלכה ורב בית החולים שערי צדק, להפיל כאשר יש מצב מסכן חיים לאם, ואפילו במקרים של סכנה שאינה מסכנת חיים לאם, כגון “לרפא אותה או להקל על כאבים גדולים” במקרים של ניאוף, אונס או פגם בעובר. הוא קובע שאידיאלית, הפלה צריכה להתרחש לפני 40 יום מזמן ההתעברות כאשר העובר נחשב למים בעלמא (שק מים) או לפני שלושה חודשים. עם זאת, במצב של טיי זאקס, הוא מתיר הפלה עד שבעה חודשים. לתמיכה בעמדתו הוא מביא את רש”י, סמא, תוספות, מהרי”ת, בן איש חי, חוות יאיר והרב יעקב עמדין. הוא מסכם את דבריו בכך שחובה לכל מי שבא לברר לגבי הפלה לגשת לעניין במלוא כובד ראש.

הרב משה פיינשטיין, הפוסק ההלכתי המוביל בתפוצות במאה ה-20, חלק מאוד על הרב ולדנבורג, וקבע כי הפלה היא רצח, אלא אם כן ההריון מסכן את חיי האם. הוא מצטט את רמב”ם לחיזוק עמדתו, ודוחה רבים ממקורותיו התומכים של הרב ולדנבורג.

בסיפור המעביר את גישתו של הרב שלמה זלמן אורבך מומחשת מורכבות הנושא והצורך ברגישות קיצונית . הרב נשאל לגבי הפלה של עובר עם טיי זקס. רופא פנה אליו בשליחות האם כדי לברר אם היא יכולה לעבור הפלה. כאשר הרב אוירבך אסר זאת, הרופא ביקש ממנו לשקול זאת שוב, והרב הורה לו לפנות ל”פוסק מפורסם בירושלים” (הרב ולדנבורג), אשר יתיר את ההפלה. למרות שהוא לא הרגיש שהוא יכול לתת פסיקה כזו באופן אישי, הוא כיבד את דעתם של פוסקים אחרים שכן התירו זאת, והבין את חומרת הנושא ואת חשיבות הרגישות בנושא עדין וטעון זה.

לסיכום, אנו רואים כי להלכה יש נקודת מבט מורכבת על הפלות. היא לא אוסרת אותם באופן גורף, אך גם לא מתירה זאת ללא תנאים מסוימים. בהתאם לנסיבות, ההלכה עשויה לסווג הפלה כרצח או שהיא עשויה להיחשב כאיסור פחות חמור כגון השחתת זרע או חבול, שבנסיבות מסוימות יכולים להתגבר עליהם שיקולים הלכתיים אחרים. ההלכה מבדילה בין דרגות חיים במעמדו של עובר גם בזמן הפסיקה האם הפלה מותרת. לפיכך אנו רואים שלמרות שההלכה אינה מתירה הפלה ככלל, היא מתירה זאת בנסיבות ספציפיות. בשיחותינו בעקבות הפסיקה בישראל ובארה”ב, ראוי לקחת דוגמה מהפוסקים לאורך הדורות שחלקו על נושא זה, אך בכל זאת נתנו מקום לדעות השונות ושמו את צרכי ​​החברה בחשיבות העליונה.

המהדורה הראשונה של בלוג זה שותפה ב”שאלה”– שו”ת האינטרנט ההלכתי של המשיבות ההלכתיות במתן. פורסם כאן ברשות.