מגילת אסתר בוטה, עד כדי אכזריות, בתיאור היעדר הפעולה של אסתר בתחילת סיפור פורים. המקצב הקבוע של הפעלים הפסיביים המתאר את מה שקורה לה מעלה לתודעתנו את מעמדה כפִּיוֹן בפרק השני ובפרק השלישי של המגילה. שימוש בפעלים בצורה סבילה בעברית הוא בחירה מכוונת שמצמצמת את הפעילות בסיפור. חשבו על ההבדל בין המשפטים: ‘שברתי את האגרטל’ / ‘האגרטל נשבר לרסיסים’

המגילה מספרת לנו שמקֶרב הנשים האחרות שהתאספו בבירה, אסתר נלקחה אל הארמון:

‘ובהקבץ נערות רבות אל שושן הבירה אל יד הגי ותלקח אסתר אל בית המלך’

‘ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש’ – היא נלקחת אל חדרי המלך

בניגוד לכל שאר הנשים שהלכו בעצמן – בערב היא באה ובבקר היא שבה

אסתר אף פועלת בהתאם להוראות של האחראי על הרמון הנשים. ‘ויבהל את תמרוקיה […] לתת לה’ – הגי, האחראי על הנשים שהובאו לארמון, נתן לה את התכשירים ואת המשרתים, ואסתר עקבה אחר משטר היופי שהמליץ לה בדיוק נמרץ: ‘לא בקשה דבר, כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך שומר הנשים’

ייתכן שהדבר הקשה אף יותר מאשר המגבלות הגופניות שהוטלו עליה היה שאסתר הוגבלה גם בדיבור – היא לא גילתה את המוצא שלה, כפי שצווה עליה מרדכי: ‘אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי’. למעשה המגילה מתארת לנו כי מעולם לא הייתה בידי אסתר בחירה חופשית, היא פעלה בדיוק לפי ההוראות של מרדכי, כשם שעשתה כאשר חיה בצל קורתו: ‘ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו

כדי שלא נחשוב שגורל היהודים בפרס היה להיות מוכים ונרדפים על ידי מאורעות חיצוניים, פותחת המגילה את הפרק הבא בסיפור על מרדכי שמסרב למלא פקודות. הוא לא כורע לפני המן, למרות הציווי המלכותי לעשות זאת. ‘וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך. ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה’

ואם החמצנו את הניגודים, המגילה מוסיפה ומתארת כיצד חבריו של מרדכי בשער המלך שאלו אותו מדוע הוא מפר הוראה ישירה של המלך – ‘מדוע אתה עובר את מצות המלך’?, מה שאין כן במקרה של ההסכמה שבשתיקה למעשיה של אסתר

כמובן, כל התיאורים הללו מכינים את הבמה לשיא של הסיפור, לרגע שבו אסתר עושה תפנית מלאה ולוקחת אחריות לא רק לגורלה שלה, לא רק לגורל עמהּ, כי אם גם לגורל האימפריה.

כאשר הגזרה הרעה שגזר המן על היהודים מתפרסמת, שולח מרדכי את התך לצוות על אסתר להתחנן לפני אחשוורוש לבטל את הגזרה: ‘ולצוות עליה לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה’.

כאשר אסתר – למרבה הזעזוע – מסרבת בתחילה למלא אחר הצו שלו, אף היא משתמשת בלשון ציווי: ‘ותצוהו אל מרדכי’, למסור לו את הסירוב שלה. לאחר שמרדכי שולח אליה את התך בפעם השנייה מתברר המִפנה שחל אצל אסתר, שיוצרת תכנית משלה ומצווה על מרדכי להשתתף בה במילת הציווי לֵך: לך כנוס את היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי…’

היפוך התפקידים מושלם כאשר המגילה מספרת לנו כי מרדכי אכן עשה ‘ככל אשר צותה עליו אסתר

ושאר הסיפור הוא, כמובן, היסטוריה. המהפך האישי של הגיבורה, אסתר, שהפכה מפיון פסיבי לאסטרטגית פעילה, הוא שהציל את היהודים. כמו כן, אסתר היא הכוח המניע מאחורי קביעת החג שמציין את הניצחון המרשים. על אף העובדה שאסתר ומרדכי כתבו יחד את איגרת הפורים אל כל היהודים, הפועַל שבחרה המגילה משתמש בלשון יחידה: ‘ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף’.

הלשון של המגילה מאירה לנו כיצד אסתר הפכה מקרבן של ההיסטוריה לכוח המכונן את פורים.

היוזמה של אסתר היא המשמשת אותנו כמודל בהלכה. ברוב החֲברות אישה לא הייתה יכולה להיות ישות משפטית נפרדת מבעלה, ועל כן לא היו לה זכויות משפטיות כנגד בעלה. בניגוד לכך, בגמרא יש דוגמאות ראויות לציון של יכולות פעולה שמוענקות לנשים, בייחוד בהקשר של מוסר מיני ומצוות עונה. כמו כן, ההלכה מכירה בכוח הצהרתה של האישה בהלכות נידה, והשולחן ערוך עומד על כך שאפשר לסמוך על אישה: ‘ומכל מקום כשאומרת טבלתי – נאמנת’.

אמנם נשים רבות המוכרות  מן ההיסטוריה היו פסיביות, נאמר להן מה לעשות, וציוו עליהן לעשות, אך היו גם נשים שהפכו ליזמות ופעילות.

במשך מאות שנים, אפילו בממלכת המקווה, נשים לא היו בתפקידי מנהיגות בצורה אקטיבית. היום, נשים החלו לתבוע בחזרה את המצווה כשלהן. חלק עובדות למען מטרה זו בשיפור החלל הפיזי של המקווה, חלק בכתיבת תפילות או מחשבה כיצד אפשר לחזק את האספקט הטקסי, ואחרות לוקחות בעלות על מצוות הטבילה ומוסיפות לה משמעות אישית

וכמובן, מנהיגות נשית בהלכות נידה היא חלק חיוני מהתמונה היום

כאשר אני קוראת במגילה, לבי יוצא אל אסתר בארמון. אני מדמיינת עד כמה הייתה בודדה ועד כמה פחדה, בלי משפחה וזהות ובלי רצון חופשי. הבחירה שלה לבחור, לקחת סיכונים ולהוביל, יכולה לשמש שיעור לכולנו, כיצד למצוא מקום בחיינו – בקיום ההלכה שלנו, בקהילות שלנו, במשפחות שלנו ובמקומות העבודה שלנו – לעשות בחירות מתוך מוּדעוּת ומתוך שיקול דעת מלומד, בחירות שאנו יודעות שיביאו גאולה וישועה