לקראת כניסתנו לחג החנוכה, אני מתפעמת מהדרך שבה אנו בונים אור.
קיימת מחלוקת מפורסמת בין בית הלל ובית שמאי כיצד אנו מדליקים את נרות החנוכה – האם מדליקים נר אחד בלילה הראשון ומוסיפים עוד נר בכל לילה, עד שידליקו את כל השמונה, או שמתחילים עם כל הנרות דולקים ואז מצמצמים את האור באחד בכל לילה? מעניין לציין שלא עולה השאלה “האם עלינו להדליק 8 נרות בכל לילה”. אחרי הכל, למה בכלל קיים הרעיון שצריך להיות שינוי הדרגתי לילה אחרי לילה?
בואו נעמיד זאת מול סיפור אחר של אור, אור אלוהי. בסיפור הבריאה קראנו “ויהי אור”, והיה אור. בבת אחת, קודם לא היה אור, ואז היה אור.
הקב”ה יוצר אור מיידי. האדם יוצר אור הדרגתי.
חנוכה הוא סמל לאדם. זהו סיפור של אי ודאות. בואו נחזור אחורה בזמן, לתקופה שלפני סיפור חנוכה. יהודי התקופה ההלניסטית לא ידעו מה עומד לקרות. היוונים היו הממונים, והביאו איתם את ההלניזם, הם הפכו את החברה להיות פחות ופחות יהודית. המכבים ראו את אור חייהם היהודיים נכבה אט אט. מה לעשות? הם לא ידעו מה יקרה אם ינקטו עמדה, אם יערכו מרד. אבל הם חששו מה יקרה אם לא. אז הם החליטו לנקוט בצעדים לא בטוחים.
כולנו עוברים את החיים בחוסר ודאות. אין לנו כדור בדולח, ובכל זאת עלינו לקבל החלטות כמיטב יכולתנו, לעתים קרובות אנו נאבקים באשמה ופחד מחרטה. אנו פועלים בדרכים שנראות לנו הטובות ביותר עבורנו, עבור מערכות היחסים שלנו, המשפחות שלנו והקהילות שלנו. החיים עוסקים לעתים קרובות בבחירות בצמתים בחיים, וכל בחירה שתבחר, אתה מקווה שהיא תהיה הבחירה הנכונה.
אנומקבלים הרבה החלטות בחושך. אנחנו מנסים למצוא מידע כדי להאיר בצורה הטובה ביותר את הדרך, אבל רק לעתים רחוקות יש לנו את כל האור שהיינו רוצים. אנחנו לא אלוקים, שפשוט יכול לומר “ויהי אור”.
כשאלוקים בורא אור – זה יכול לקרות בוודאות ובפתאומיות, עם ידיעת “כי טוב” – שזה טוב. כאשר האנושות בוראת אור, עושה שינויים והחלטות- זה איטי, הדרגתי. נראה שגם בית הלל וגם בית שמאי מכירים בכך שההיסטוריה האנושית באה עם הארה חלקית.
בעיני, הגישה של בית הלל משקפת אופטימיות סמלית לצמיחה. החושך שורר עד שאנו מדליקים נר אחד. ואז אור אחד הופך לשניים ואחר כך לשלושה וכו’. ידע, עשייה והרהור מובילים לעוד ידע, עשייה ורפלקציה, עד שנפרש בפנינו כל הסיפור, המסומל בחנוכייה המוארת כולה. נכון שלא לכל סיפור יש סוף טוב, ויכולות להיות לו חרטות והשלכות לא מכוונות. אולי בגלל זה, חנוכה הוא חג שחוזר כל שנה, שנחגג על ידי יהודים מכל האידיאולוגיות השונות. תמיד יש את השנה הבאה, תמיד יש את הסיפור הבא. יש לנו הזדמנות בכל שנה לראות אילו בחירות אנחנו יכולים לעשות כעת, אילו צעדים אנו נוקטים כעת, אילו אורות אנו מדליקים כעת ואז אנו רואים לאן זה לוקח אותנו. זהו הסיפור האולטימטיבי של האנושות ושל התקווה.
מאחלת לכולם חג חנוכה ושנה של אור.
ד”ר קרן וסרשטיין היא פסיכולוגית במרילנד ווריג’יניה. היא מתמחה בעבודת עם זוגות המתמודדים עם קשיי פוריות. לאחרונה היא סיימה את קורס הבלניות של עדן. ניתן להשיג אותה ב: drkwasserstein@gmail.com