הנערה הכי בת מזל בעולם

כאשר התחלתי לכתוב בלוג זה, חשבתי שהייתה לי מטרה אחת. אך מסתבר, שהייתה לי מטרה שונה לגמרי.

אני יודעת שאתם בטח חושבים שאם יש לי את התעוזה להזכיר את הסרט החדש של נטפליקס, “הנערה הכי בת-מזל בעולם,” שיש לי סיפור לספר. אתם בטח מאמינים שאספר את הסיפור שלי בעקבות הסרט הזה, המספר את סיפורה (הבדיוני) של אנני, ולכבוד העובדה שאנני (אשר משחקת אותה מילה קוניס) מייצגת מיליוני נשים אשר חוו את הסיפור הזה בחיים שלהן.

אולם, אין סיפור. אין לי חוויה אישית לספר לכם. אין דרמה גדולה ואין סוד גדול. אף פעם לא נאנסתי. 

האומנם?

פה זה נהיה מורכב. לפי הגדרת המילון של וובסטר, אונס זה “פעילות מינית בלתי חוקית ולרוב מין שנעשה בכפייה או תחת איום לפגיעה נגד הרצון של האדם או עם אדם אשר מתחת לגיל מסוים או שאינו מסוגל להסכים בגלל מחלה נפשית, פגם שכלי, שכרות, חוסר-הכרה או הטעייה ולא ניתן הסכמה באופן ברור ומילולי.”

אולם ההגדרה של אונס לא כולל חוסר הסכמה במחשבה. אז אני מבינה מתוך זה שאם זה במחשבות שלך, זה לא נחשב. כלומר, אם אישה חושבת במוחה, “אני לא רוצה בזה” אבל לא יכולה (מכל סיבה שהיא) לומר זאת, זה לא נחשב אונס משום שמחשבה לא רלוונטית להסכמה או חוסר הסכמה.

אני זוכרת שמורה סיפרה לי פעם שאני לא יכולה לחשוב את מילות התפילה בראש ואני חייבת לומר את התפילה, אחרת זה לא נחשב. הייתי צעירה כאשר היא אמרה לי את זה, ואפילו אז אני זוכרת כמה נורא זה היה נשמע לי. אנו אומרים ש-‘אתה חופש כל חדרי בטן ובוחן כליות ולב,’  הכולל גם את כל הדברים הרעים שאנו חושבים. אנו מבקשים סליחה וכפרה על כל המחשבות הרעות במהלך הוידוי. כמובן שהוא שומע את זה, אז מדוע לא לחשוב שהוא מקשיב גם למחשבות הטובות? כמובן שה’ שומע את התפילות שנמצאים גם במחשבות שלנו.

הנה אני סוטה מהנושא.

אבל יקירתי, אני לא סוטה מהנושא בכלל אפילו בסנטימטר.

אם אני חושבת ‘אני לא רוצה לקיים יחסים עם הבן אדם שמולי’ אבל אני לא אומרת את זה, מכל סיבה שהיא, האם זה נחשב אונס? 

בואו נתחיל שוב. 

אני בהחלט הושפעתי מהסרט בכתיבת בלוג זה, כי מהר מאוד שכנעתי את עצמי ‘לא להזדהות’ עם אנני, אשר עברה אונס קבוצתי במהלך התיכון. מסתבר שהמטרה שלי בכתיבת בלוג זה היא לומר בפה מלא שאכן נאנסתי. 

אין מנעד באונס אבל תשחקו איתי את המשחק הבא לרגע ונסו לדרג את המצבים השונים הללו מ-1-10. 

סיטואציה ראשונה: שמים נייר דבק על פה של אישה. היא מתנגדת עם קולות ותנועות, אולם האם היא ‘נתנה הסכמה מילולית’? כמובן שלא, שמו נייר דבק על הפה שלה!

סיטואציה שנייה: אישה אילמת נאנסת. סיטואציה שלישית: אישה אילמת מבחירה נאנסת. 4: ילדה 5: אישה עם צרכים מיוחדים או עם אוטיזם 6: מחוסרת הכרה

אוקיי, עכשיו את מסתכלת חזרה על ההגדרה ורואה שתנועות נחשבות להסכמה? טוב, טוב.

אז סיטואציה שביעית: אישה חושבת, ‘אני לא רוצה בזה’ אבל אומרים לה שישלמו לה עשרת אלפים דולר והיא ממש חייבת את הכסף על מנת לעזור לאחותה החולה. 8: אישה אשר לא יכולה לעזוב את בעלה בגלל שהילד שלהם שיש לו צרכים מיוחדים נתמך על-ידי הביטוח מהעבודה של בעלה, אבל היא שונאת אותו וכל פעם שהיא איתו היא חושבת לעצמה “אונסים אותי.” 9: אישה שחושבת ‘אני לא אוהבת להיות עם הבן אדם הזה וזה קורה בניגוד לרצון הרגשי והפסיכולוגי שלי,’ אבל היא תקועה בתוך נישואים בגלל שלל סיבות מוצדקות. 10: אישה שמאיימים על החיים שלה אם היא תעזוב את בן זוגה.

האם הנשים הללו נאנסות? 

מבחינה חוקית, אם חושבים על חוסר הסכמה, זה לא קביל בבית המשפט. האם מישהו שחושב על רצח, ולא עושה את זה, נתון למאסר על הריגה? אני מניחה שלא.

אבל זה לא משנה את החוויה של מישהי. כאשר אני אומרת מישהי, אני מתכוונת לחוויה שלי.

לא משנה מה נחשב חוקי, ולא משנה מהי הסיטואציה, התחושה הפנימית שלך מגדירה מהו אונס. אם חשבת ‘אני לא רוצה להיות עם הבן אדם הזה,’ את נאנסת. אני רואה אותך ופה בשבילך. הנרטיב שאת צריכה לספר לעצמך הוא ‘אני נאנסתי, ואני קורבן כמו כל אחת אחרת.’ זה אונס פסיכולוגי.

אני לא רציתי להיות איתו, וזה היה בניגוד לרצון הפנימי שלי. לא אמרתי לא, לא יכולתי, לא הרשיתי לעצמי; אבל חשבתי על זה, הרגשתי את זה ואני עדיין מחזיקה בזכרונות הללו בראש שלי. אותם זכרונות שנשים שנאנסו חוות. זכרונות טראומתיים. זכרונות עם תחושה שאת בורחת מהגוף שלך על מנת לא להיות בקרבתו של האנס.

הנשים הללו אשר נאנסו במחשבות ובתחושות שלהן; הנשים הללו הן קורבנות גם כן. הנשים הללו לכודות בתוך המחשבות של עצמן. אם אישה נשארת בקשר שכזה, אפילו אם הסיבה היא דתית,או נובעת ממה הקהילה תגיד, עניין של כסף או הילדים, הסיכויים הם שהסיבה לא באמת משנה. היא לא רצתה לקיים יחסים עם מישהו, והיא בכל זאת קיימה, ומדובר על אונס פסיכולוגי.

ייתכן שעכשיו קורבנות אונס, הגיבורות והשורדות, יגידו לי שזה כמו להשוות שפעת לסרטן, אי אפשר להשוות בכלל.

ואני לא מסכימה. יצא לי לדבר עם נשים אשר חוו חוויות דומות. ההגדרה של אונס אולי לא נמצאת בשלמותה בסיפורים שלנו, אולם התחושות שאנו נשארות עמם כואבות באותה מידה.

להיות עם מישהו שאת לא מעוניינת להיות איתו הוא מזיק בצורה משמעותית. במיוחד אם זה נמשך זמן רב. במיוחד אם את נכנסת להיריון ואת יודעת שהילדים הללו לא באו מתוך אהבה. במיוחד אם את הולכת מרופאה לרופאה אשר אומרת לך שמשהו לא בסדר איתך, ונותנת לך תרופות ואבחנות, כאשר הסיפור הוא שאת מתוחה כי את לא רוצה שהוא ייכנס בך. 

הדרך שלי לומר לא אובחן, ניתן לזה איזשהו שם והיה ניסיון לטיפול, וזה לעולם לא הוטל בספק או קיבל אשרור.

אני לא קורבן של אונס כמו הנשים האחרות שהן קורבנות אונס, ואני חלילה לא מתכוונת לזלזל בנשים אלו בכלל, אולם הסרט הזה הכה בי והדגיש לי נקודה חשובה בהחלט. אונס מוגדר על-ידי האדם אשר חווה את זה, ואם היא הרגישה שהיא נאנסה בעיניי, אז צריך לתת את מלוא ההתייחסות לכך שזה אכן מה שקרה.