הכאב שנקרא אנדומטריוזיס

“לא נכון להחמיץ חלק מן החיים שלך בגלל כאב ודימום יתר”

כך אמרה השחקנית סוזן סרנדון בכנס האנדומטריוזיס Endometriosis Foundation of America Blossom Ball, שהתקיים בארצות הברית בשנת 2011, כשתיארה את הכאב הרגשי והגופני, את הדיכאון, העייפות, האובדן והבדידות של הסובלות מאנדומטריוזיס. הסנטור אורין האטץ’ (Orrin Hatch) הכריז על אנדומטריוזיס כעל “לא פחות ממקרה חירום ציבורי הדורש פעולה מיידית”. מדוע אנדומטריוזיס גורם לסבל כה רב? מה אפשר לעשות כדי לסייע לנשים שמתמודדות עם אנדומטריוזיס, על מנת לסיים את המגיפה הזאת?

ההערכה היא ש־176 מיליון נשים ברחבי העולם, כ־10% מכלל הנשים, סובלות מאנדומטריוזיס. מחקר אחד הראה שכיחות נמוכה בהרבה בקרב נשים חרדיות. אבל השכיחות האמיתית של אנדומטריוזיס אינה ידועה מפני שדיאגנוזה מוכחת דורשת שְׁקִיפַת בֶּטֶן (לפרוסקופיה) וביופסיה, ויש נשים שלוקות באנדומטריוזיס בלי סימפטומים, ואילו נשים אחרות סובלות מסימפטומים במשך שנים אך לא אובחנו מעולם.

הגורם לאנדומטריוזיס אינה ידועה. במצב של אנדומטריוזיס האנדומטריום (הרקמה שמצפה את החלק הפנימי של הרחם) צומחת מחוץ לרחם, בדרך כלל על גבי השחלות, החצוצרות או הרקמה שמצפה את האגן. במקרים נדירים הרקמה האנדומטריאלית מתפשטת מחוץ לאגן. בדרך כלל האנדומטריום מתעבה ונשטף החוצה כדם הווסת בתגובה למחזור ההורמונלי של האישה. למרבה הצער, במצב של אנדומטריוזיס הדם של האנדומטריום שמחוץ לרחם לא יכול לנשול ולצאת מן הגוף. הוא נשאר בגוף וגורם לנפיחות, לדלקת ולרקמה צלקתית, והידבקויות (רקמה סיבית א-נורמלית שגורמת לרקמות ולאיברים להידבק זה לזה). כאשר האנדומטריוזיס עובר לשחלות – מצב הנפוץ ביותר – יכולות להיווצר ציסטות.

בדרך כלל אנדומטריוזיס משפיע על נשים בשנות השלושים או הארבעים, אבל הוא יכול להתרחש גם אצל נערות ועלול להימשך גם אחרי הפסקת הווסת (מנופאוזה). הסימנים יכולים להיות: כאב בזמן הווסת, כאבים באגן או בבטן, כאבים בזמן קיום יחסי מין, דימום כבד או ממושך בזמן הווסת, דימום בין-וסתי, אי-פריון, כאב בשעת עשיית הצרכים, ותופעות לא מוגדרות במערכת העיכול, כגון עצירות, שלשול, בחילה או התנפחות, במיוחד בזמן הווסת. הוא פוגע באיכות החיים, מגביר דיכאון, פוגם באינטימיות, מגביל את ההשתתפות בפעולויות יום יום ובחיי החברה, מפחית את הפרודקטיביות ואת ההכנסות, ועלול להגדיל את הסיכויים לחלות במחלה כרונית.

נשים מגיעות לרופא לפחות שבע פעמים לפני שהן מקבלות הפניה לבדיקת מומחה, ורבות מהן מחכות הרבה שנים לפני שהן פונות לעזרה רפואית בגלל הסימפטומים שלהן, כך שבממוצע, אנדומטריוזיס לא מאובחן עד תשע שנים . העיכוב הזה הוא בעל השלכות הרסניות, שמובילות להתפתחות המחלה, למצוקה פסיכולוגית גדולה יותר, ולירידה באיכות החיים. כיוון שהסימפטומים דומים לבעיות גינקולוגיות אחרות, קשה לאבחן. במבט לאחור מתברר שנשים רבות שמאובחנות בשלב מאוחר בחיים סבלו מסימפטומים במשך שנים רבות. לכן, אם את או מישהי שאת מכירה מתארת את הסימפטומים האלה, ייתכן שכדאי לברר אצל רופא ולבדוק אם אפשר לאבחן אנדומטריוזיס, כדי להקדים את האבחון ואת הטיפול.

הטיפול באנדומטריוזיס כרוך בתרופות או ניתוח, בהתאם לחומרת הסימפטומים ובהתייחסות לשאלה אם האישה מנסה להרות. תרופות אנטי-דלקתיות לא מבוססות סטרואידים, כגון איבופרופן, יכולות לסייע בשיכוך הכאב. הורמונים בצורת גלולות למניעת הריון או התקן תוך רחמי שמשחרר הורמונים יכולים לסייע אף הם בהפחתת הכאב והדימום, אבל הסימפטומים עלולים לחזור אחרי הפסקת הטיפול ההורמונלי. ניתוח להסרת שאריות אנדומטריאליות תוך שמירה על השחלות והרחם יכול להיות מומלץ לנשים שמנסות להרות או לנשים שהסימפטומים שלהן חמורים. לעיתים נדירות מסירים את השחלות והרחם, אך זה גורם לאובדן הפוריות ולהתחלת המנופאוזה.

אנדומטריוזיס יכול להוות כמה אתגרים הלכתיים לנשים שומרות נידה. אבחון מוקדם של אנדומטריוזיס חיוני לא רק על מנת להקל את הסימפטומים ולסייע בהתערבות מוקדמת, אלא גם כדי להתייחס לנושאים ההלכתיים. נשים עם אנדומטריוזיס סובלות בדרך כלל מדימום וסתי ממושך, מדימומים בין הווסתות ומדימום קל ממש לפני תחילת הווסת, וכך מצטמצמים הימים שאיש ואישתו מותרים אחד לשנייה. כאשר יש אבחון של אנדומטריוזיס והמיקום המדויק של המשקעים מתועד בעזרת בדיקה חזותית, אולטרה-סאונד, MRI או לָפָּרוסקופיה, סמכות הלכתית יכול לקבוע שהדימום שנובע מאנדומטריוזיס הוא ‘דם מכה’ (דימום שהוא תוצאה של פציעה), ואם כן הדימום לא הופך אותה לנידה. ואולם, במציאות, דימום רחמי מתרחש לעיתים קרובות עם דימום של האנדומטריוזיס ומונע את ההגדרה של ‘דם מכה’. דימום שמתרחש בעת הווסת (ביום או בלילה שבו צפוי המחזור החודשי) דורש הבהרה הלכתית נוספת. סמכות הלכתית עשוי להמליץ על הפחתת מספר הבדיקות או על בדיקות יותר שטחיות, על לבישת תחתוניות במהלך “שבעה נקיים“ ועל לבישת תחתונים צבעוניים אחרי הטבילה כדי למקסם את ימי הטהרה. אם בכל זאת הדימומים או כתמים ממשיכים, כדאי לשקול טיפולים הורמנלים בגלולות או בהתקן תוך רחמי מסוג מירנה לצמצם ככל האפשר את הדימום.

כמו כן, אנדומטריוזיס עלול לגרום לדימום בזמן מתן שתן או אחרי קיום יחסי מין, והדבר יוצר שתי בעיות הלכתיות מובהקות. דם בשתן או בזמן קיום יחסי מין או אחריהם, יכול להפוך אישה לנידה. ואולם, אם משקעי אנדומטריוזיס או מקורות דימום אחרים מתגלים בדרכי השתן, סמכות הלכתית יכול לקבוע שדם בשתן לא הופך אותה לנידה. דימום ביחסי מין יכול אף הוא להפוך את האישה לנידה ומציב שאלה הלכתית אם יחסי מין מעוררים דימום. חובה להתייעץ במקרים כאלה כדי לפתור את שתי הבעיות. אם מתגלים משקעים אנדומטריאליים בנרתיק או מחוץ לצוואר הרחם אפשר לקבל פסק שמיחס את הדימום לאנדומטריוזיס ולהגדיר את הדימום כ’דם מכה’, וכך, בני הזוג יהיו מותרים. בנוסף לכך,ייתכן שהזוג יקבל המלצה  לקיים יחסים על סדינים צבעוניים, לשהות קצת במיטה אחרי קיום היחסים לפני שקמים ולא לבדוק את עצמם אחריכן.

כאבים מאנדומטריוזיס יכולים לגרום לכמה קונונדרימים הלכתיות. אצל חלק מן הנשים כאב שנובע מאנדומטריוזיס, ובעקבותיו מתחיל מחזור, יכול להיות מוגדר כ’הרגשה’ (שהופכת את האישה לנידה דאורייתא). בדומה לכך, הכאב מאנדומטריוזיס יכול גם להקדים את הווסת ולהתאים להגדרה כ’וסת הגוף’ (סימפטום גופני שמסמן בקביעות את התחלת המחזור). אם האישה קובעת ‘וסת הגוף’ על בסיס כאב, ‘עונת הפרישה’ (זמן הפרדה בציפייה למחזור) מתרחשת בימים שבהם היא חוֹוָה את הסימפטומים האלה, ואסור לקיים יחסים בעונת פרישה. חלק מהנשים שיש להן אנדומטריוזיס עשויות לחוות סימפטומים שאינם קשורים למחזור שלהן, ובטעות יכולות לבלבל אותם עם ‘וסת הגוף’ – ולהוביל להימנעות לא נחוצה מיחסי מין. ומלבד כל זה אנדומטריוזיס עלול לגרום לכאב במגע מיני ולפגום ביכולת לקיים יחסי אישות גם כאשר הם מותרים זה לזה. משככי כאבים יכולים להפחית את הכאב במצבים האלה. מלבד זה, שינוי תנוחה יכול להפוך את המגע המיני לנוח יותר.

הגברת המוּדעוּת לאנדומטריוזיס יכולה לקדם אבחון מוקדם והתערבות שתצמצם את ההשפעות ההרסניות של המצב הזה ולהביא לקיצו של “מצב החירום הציבורי” הזה, כך שנשים, ובייחוד אלה ששומרות על הלכות נידה “לא יחמיצו חלק מן החיים שלהם בכאב ובדימום יתר”.