ב-5 בינואר 2022, התעוררתי למספר עצום של הודעות וואטסאפ עם קישורים למאמרים המכריזים על “שינוי השם הרשמי” המיוחל והנחגג. העיתונים בעברית הכריזו בגאווה כי החל מאותו בוקר, המונח קרום בתולים ייקרא כעת שער הנרתיק.

המונח העברי  קרום בתולים (טבעת של רקמה בתוך תעלת הנרתיק) נמצא בשימוש במשך מאות שנים. אך מונח זה  היווה מקור לחינוך שגוי, לפחד ולחשש הן לגברים והן לנשים.

תוך כדי לימוד ועבודה משותפת עם מספר רב של כלות, מדריכות כלה, נשים וגברים בגילאים שונים, התברר לי כי מלבד כמה משכילים ברי מזל, רוב האנשים למדו שקרום הבתולים הוא למעשה “קרום” (קרום מלא, החוסם את תעלת הנרתיק הפנימית) ושמצבו השלם מעיד על מצבה המיני של האישה כבתולה (או על כך שאינה בתולה, אם הוא לא שלם). הרפואה המודרנית מכירה בכך שקרום הבתולים אינו קרום מפריד המשמש כמחיצה, אלא כמות קטנה של רקמה נוספת נמתחת וגמישה בצורת חצי סהר או טבעת ליד פתח הנרתיק. הרקמה לא בהכרח “נקרעת” בחדירה, אבל קריעה, או יותר נכון מתיחה מתרחשת לאורך זמן במגוון צורות הכוללות פעילות גופנית נמרצת, שימוש בטמפון או בדיקות גינקולוגיות. קרומי הבתולים מגיעים בכל הצורות והגדלים; לחלק מהנשים יש יותר רקמה, ובאחרות אין כמעט רקמה כלל. בגלל גורמים אלה, אין שום דרך לדעת על ידי בדיקת קרום הבתולים של אישה אם היא בתולה.

המונח המאוחר “קרום בתולים” מטעה ומזיק. בעוד שבתקופת התנ”ך כתם הדם על מצעי הנישואין העיד על טוהר מיני ובתוליה של הכלה, ונשא עמו ערך כספי שונה לנשים עם או בלי קרום בתולים (אשר צוין בכתובה), למנהגים אילו אין השלכות להיום באופן ההתייחסות שלנו.  זה לא נדיר שאישה תחווה כמות קטנה של דימום בפעמים הראשונות שהיא מקיימת יחסי מין בגלל מתיחה של טבעת זו. אבל זו בשום אופן לא חוויה אוניברסלית, וגם, כאמור, היא לא קובעת את מצבה הבתולי של האישה. על ידי המשך קריאה לחלק הגוף האנטומי הזה בשם ארכאי, אנו מנציחים את המיתוסים הסובבים אותו, ומעבירים את המסר הסמוי לצעירים ולצעירות ששוויה של אישה נקבע על פי הסטטוס המיני שלה.

באופן אישי ומקצועי,  אני חשה הקלה ושמחה לחזות בשינוי ההיסטורי הזה. אני יודעת שהתפקיד שלי כמטפלת מינית ומורה עשוי להרים גבה או לעורר צחקוק או שניים בסיטואציות חברתיות — אפילו בשולחן השבת. בעלי, חמשת ילדי, חתני, וכלתי לעתיד, כולם התרגלו (זה תהליך שלוקח זמן) לנושאים שאני מעלה או להערות שיש לי על הפרשה. פרשת בר המצווה של בני הייתה “כי תצא”. פרשה זו המתייחסת ישירות לקרום בתולים, ולטקס מציאת “דם בתולה” על מצעי המיטה של ​​הזוג החדש (מסכן ילד הבר מצווה..). כתוצאה מכך, הוא זכה ל”דקה לימודית קצרה על אנטומיה נשית” ולעובדה שקרום הבתולין כבר לא משמש כאינדיקציה לבתולים. למרות שזה אולי היה טקס תנ”כי, חיוני עבורנו, ההורים, המחנכים והמבוגרים לזהות את המסרים השליליים שיכולים להישלח לילדינו כאשר שומעים את המונחים הללו, במיוחד בני נוער ונשים צעירות שרק מתחילות לחקור את המיניות שלהן.

שימוש בשמות נכונים מבחינה אנטומית ופיזיולוגית לאיבר המין הנשי והזכרי ולאיברי הרבייה מאפשר לנו ללמד מציאות ולפתוח שיחה. חשוב לוודא ששמות אלו מעבירים מסרים חיוביים ומעוררים חיבור (ולא בושה) לגופנו.

ההבעות על פניהם של גברים ונשים כאחד, כאשר הסברתי כי קרום הבתולים הוא טבעת של רקמה בניגוד לקרום אטום מדברות בעד עצמן, החל מתגובות של הלם ופליאה ולעיתים קרובות יותר בלבול ובסופו של דבר הקלה.

אני מתרשמת מהבחירה ב”שער הנרתיק” כשם החדש. הוא מעביר מסר אחר לגמרי לאותו חלק בגוף. במקום לעורר את המחשבה על קרום אטום, “שער הנרתיק” מבטא שמדובר במשהו חיצוני שמגן עלינו (כמו כל שער), נפתח בקלות ומוביל אל הרחם. הוא לא קשור בשום צורה למעמד של בתולה ואינו מהווה מקור שיפוטי או שלילי. במקביל הוא משדר שכמו בכל מקום חשוב – בית ספר, ארמון, בית המקדש – לנרתיק יש משהו שמסמן או מגן על הכניסה, כמקום מכובד ובעל ערך.

אני מצפה לשימוש מורחב במונח חדש זה “שער הנרתיק”, כפתיחה לשיחה חדשה על הגוף והמיניות שלנו.