כאשר וגיניסמוס מופיע בתחילת הנישואין, הזוגיות נמצאת רק בחיתוליה.  זוגות עדיין לא פיתחו את מיומנויות האמון, ההבנה והתקשורת החיוניים להתגברות  על אתגר זה כצוות. וגיניסמוס בהחלט זרק לנו כמה אתגרים משמעותיים בתחילת הדרך.

מעגל הקסמים התחיל: ניסיונות כואבים ומתסכלים לקיים יחסי מין.  הבעל עלול להרגיש דחוי, לא רצוי או חרד מהתפקוד שלו, או מפגיעה באשתו. האישה עלולה להרגיש שבורה, מבויישת או מהרהרת אם הקשיים המיניים הללו הם סימן שמשהו לא בסדר בקשר.

האם הייתם רוצים להתוודות על הרגשות כאלה? אנחנו בתחילת הדרך לא עשינו זאת, במיוחד לאור העובדה שעוד לא למדנו לשתף אחד את השני ברגשות שלנו באהבה, או לצפות את תגובתו של השני. אז התקשורת מצטמצמת וחוויות מיניות שליליות מצטברות. הכאב מתחיל להיבנות והמחושים שלו מתפשטים להיבטים אחרים של מערכת היחסים. זה יכול להתפתח להקפאה עמוקה וניכור, או לכבשן של ויכוחים. בקרוב, זה לא קשור רק לסקס. כל מערכת היחסים מתמלאת במתח.

נשמע מוכר? חכו, זה לא צריך להיות ככה.

חתן וכלה, שימו לב. זכרו שלשניכם זה חדש. אנו מצופים לחשוב ששלב הנשואים הטריים יאופיין בהרמוניה מושלמת, תשוקה משתוללת וביטחון מוחלט. ובטח, זו המציאות לזוגות מסויימים- בעיקר אלו שנמצאים בשלב החולף (והאופציונלי לחלוטין) של התאהבות, או אלה עם היסטוריה ארוכה ביחד שכבר מחוברים מאוד זה לזה בחייהם. עבור רבים, במיוחד זוגות שחוו תהליך שידוך קצר ורשמי, זו פיקציה לא מועילה.

במציאות, רוב הסיכויים שמעולם לא נגעתם בבן זוג לפני, מעולם לא ביליתם יותר מטיול של יום יחד, וכמעט לא ניהלתם משא ומתן על מטלות בסיסיות, שלא לדבר על תהפוכות חיים גדולות. עדיין לא למדתם את המקצבים, סגנונות התקשורת והרגישויות אחד של השני.  ברור שיהיה מתח! כמובן שיהיה בלבול ותסכול! ועכשו להוסיף על זה וגיניסמוס או וקושי מיני אחר לתוך התערובת…. אם אתם לחוצים מתקשורת לגבי כללים של שירותים משותפים, אז ודאי שמשהו שקשור לחייכם האינטימיים ירגיש כמו חיים ומוות. למה? כי סקס הוא הרבה יותר אישי ואפילו יותר אינטימי מהרגלי השירותים שלכם.

באופן הגיוני, אינטימיות מינית – האינטימיות הכי קרובה שיש – צריכה להיות הגבול האחרון שאנו חוצים בעת בניית מערכת היחסים שלנו. ייתכן ונרגיש את הביטחון להיפתח מינית רק לאחר שנפתחנו בכל היבט אחר בחיינו. אחרי ששיתפנו בנוגע לכסף, פחדים מביכים, ישיבה בדממה נוחה יחד, לצורות אחרות של מגע חיבה, ולבסוף למגע מיני. אך במקום זאת, המנהג שלנו הוא לצלול ישר למין ברגע שאנחנו עוזבים את אולם החתונה. לא לקחת את הזמן כדי לאפשר נינוחות ברמות המקדימות האלה תחילה. עבורי, הלחץ הזה, והמעבר היה יותר מדיי, והגוף שלי התמרד. גם האמונות השליליות הקודמות שלי לגבי מין היו זקוקות ליותר עבודת צוות כדי להפריכם ולהמשיך הלאה, מעבר למה שהשקענו עד עכשו.

לכן, יכול להיות שיעזור פשוט להתרחק ממין. תתמקדו תחילה בלהיות נינוחים, לקבל הנאה ואינטימיות בשיחות ובשגרת היומיום שלכם. כוונו לאותן הנאות פשוטות במפגשים פיזיים – ובזה אני מתכוונת למגע חיבה מחוץ לחדר השינה. שימו בצד את “מטרת החדירה” לעת עתה, ותנו למערכת היחסים להתפתח עד שקיום יחסי מין ירגיש כמו התקדמות טבעית, ולא פריט בולט ברשימת המטלות של הזוג הטרי. דברו על יחסי מין; מהן האמונות והציפיות שלכם? שיחות אלו יכולות ליישר זוג, ולהאיר ולעזור לתקן מכשולים נפשיים מבישים או כואבים. זה בהחלט היה נכון במקרה שלנו.

עבור בעלים טריים שציפו בשקיקה לממד המיני של נישואים, זה יכול להיות קשה. הסטת הפוקוס מהאקט יכולה להרגיש כמו ללכת אחורה. אך נישואים הם מסע; זה בסדר לקחת את הרכבת האיטית, עם יותר תחנות ממה שצפיתם. אתם תגיעו לשם. ואיטי ככל שיהיה, זה יותר יעיל מאשר חיפוש בטירוף אחר מסלול חלופי שלא קיים, או הישארות על הרציף, נאנחים בתסכול.

הנה העצה של בעלי לגברים, במילותיו שלו: חשוב על הכאב של אשתך כפי שהוא – בעיה בריאותית. זו לא אשמתו של אף אחד. יותר מכל, היה סבלני. זה יעזור לזוגיות שלך, ואשתך צריכה את האהבה והתמיכה שלך.

סוגיה הלכתית אחת שיכולה לנבוע ממגע מיני ללא קיום יחסי מין היא שפיכת זרע לבטלה. קיימים מחלוקות ודעות רבות על איסור זה במגזרים שונים של הדת. כל זוג יצטרך לעשות את השיקולים שלו ולהתייעץ עם הסמכות ההלכתית שלו. אבל יש לומר דבר אחד; אם אשתך אינה מסוגלת לקיים יחסי מין, או חווה כאבים עזים כאשר היא עושה זאת, היא אינה גורמת לך לחטוא, היא לא חייבת לך מין, ואין להכריח אותה בשום אופן לחוות טראומה לטובת הדתיות שלך.

עם כל מה שנאמר, הפגיעה, האכזבה והבלבול שלכם ראויים לביטוי ולכבוד. ואת זה אפשר לעשות ולבטא בלי להאשים או להתבייש. ניווט מערכת יחסים תוך כדי התמודדות כזו יכול להיות ממש קשה. אז, אנא הבינו שאין שום דבר חריג או לא בסדר בפנייה לעזרה חיצונית מדריכה ו/או מנטור מוכשר (ייתכן ויהיה לכם יותר קל לבטא את עצמכם בנפרד). כלה! אל תתני לכאב של וגיניזמוס לערער את הביטחון שלך כאישה, או לטשטש את הראייה שלך על בעלך ורגשות שלו.  התענגי על הדרכים הרבות שבהן את עדיין יכולה להכניס אהבה, חברות וכיף לחייו.

יותר מהכל – בהנחה שלא קיימים אצלכם דפוסי יחסים פוגעניים – דעו שזו רק עונה בנישואיכם. יש לה רק את העוצמה הרגשית שאתם נותנים לה, ואתם יכולים לבחור איך להתמודד איתה. עם חשיבה מכוונת, גישה פרואקטיבית ותמיכה נכונה, תעברו את זה יחד. בעלי ואני יכולים עכשיו להסתכל אחורה ולומר שאנחנו גאים בהתמודדות המשותפת שלנו עם האתגר הזה. המודעות והכנות שנדרשו היו קשים ומסובכים באותה תקופה, אך כל כך כדאיים.