אנו מתקרבים לסוף שנת השמיטה- ושמתי לב לזה. הלכתי לשיעורים הרבים שהציפו את האינטרנט בסתיו של שנה שעברה, משפחתי הזכירה לי (כשהיינו בישראל) לזרוק את הקליפות של הפירות והירקות בזהירות, וקטפתי כל פעם שעברתי ליד ענפי גפן נמוכים כדי להנות מפירות “הפקר”.
אולם, אני לא עובדת את האדמה. אין לי עבדים ואין ברשותי נחלה בארץ ישראל. באופן כללי, אני גם לא מלווה כסף. לכן, מה המשמעות של שמיטה ויובל עבורי?
שמיטה ויובל נושאים בחובם מסר לקחת פסק זמן, ואפילו לעצור לגמרי. החיים מתקדמים מהר, ובלי ששמים לב, כבר התקדמנו במורד הרחוב. קצב החיים הוא כמעט אוטומטי, וכמה אנחנו באמת שמים לב לזמן שעובר? מתי אנחנו לוקחים פסק זמן כדי לשאול את עצמנו שאלות? באמצעות השמיטה, התורה מזכירה לנו כל שבע שנים לעשות זאת. אנחנו חייבים לקחת את הזמן, לקלוט שהפסקת המחזוריות — הפסקה מהשגרה — היא כשלעצמו דבר חשוב. אנו מפסיקים לעשות את מה שטבעי לנו, כדי לחשוב מחדש, להתמקד מחדש ולהתחיל מחדש.
אם שנת השמיטה אומרת לנו להאט ולקחת הפסקה מהשגרה, שנת היובל אומרת לנו לעצור לחלוטין ולהתאפס. נחלה שעברה בעלות, חוזרת אוטומטית לבעלים המקוריים. כל העבדים יוצאים ל-‘חופשי’. כל חמישים שנה יש איפוס להגדרות המקוריות, הכרה בעובדה שמה שבני-אדם עושים הוא לא קבוע; דברים קבועים זה רק מהקב”ה. כיהודים, אנחנו מתפקסים מחדש כדי להבין מה התפקיד שלנו בעולם ואילו החלטות אנחנו יכולים לקבל בעצמנו.
בתור ילדים קיבלנו את המתנה של קיץ ‘פנוי’. ילדים נטענים מחדש בצורות שונות ממה שנעשה בכיתה וזה מסייע לצמיחה וגדילה. אך בתור מבוגרים, לפעמים אנחנו פשוט ממשיכים לדהור כל הזמן, והשנים מתמזגות זו לזו. כשאנחנו עושים הפסקה, או עוצרים לחלוטין, אנחנו יכולים לצמוח. אנחנו יכולים לשמוע את הקול הפנימי שלנו, וגם את השאלות ולעיתים אף את התשובות, בתוך השקט של ההפסקה. אז אולי יש צורך לקחת הפסקה כדי לחשוב; כיצד החיים שלנו השתנו, כיצד אנחנו השתנינו, ומהו הדבר הבא שאנחנו רוצים לעשות? אני מנחשת שאילו שאלות חשובות לשאול את עצמנו, במינימום, כל שבע שנים. אני עתה הגעתי לגיל 50 וזאת שנת היובל האישית שלי. אני יודעת שאלו שאלות חשובות עבורי כרגע.
בשלב הזה של החיים שלי, יש לי הרבה יותר חופשיות בכל מיני אופנים. זה מעלה עבורי את השאלה: מי אני בתוך העולם הזה ואילו החלטות אני רוצה לקבל? מי אני בתור יהודייה וכיצד אני רוצה להיות פעילה בעולם היהודי?
כדי לענות על התשובות הללו, במהלך השנה הזאת יצרנו את ‘נהרי עדן’, תוכנית חבורה לנשים סביב תקופת היובל בחיים שלהן, אשר מחפשות את הזהות שלהן והזדמנויות למעורבות, ושואלות בריש גלי- מה הצעד הבא שלי?
מרכז עדן פועל על מנת לאפשר לכל אישה חווית טבילה משמעותית ומסבירת פנים במקווה ורואה במקווה מקום נשי וייחודי דרכו ניתן לקדם את בריאותן הרגשית הרוחנית, המינית והפיזית של נשים וזוגות בכל שלבי מעגל החיים. לכן עבורנו מרכז עדן היה מקום טבעי לחקור יחד את השלב הבא בחיים שלנו כל אחת, והנושאים שאנו רוצות להתמקד בהן מחדש.
קראנו לתוכנית ‘נהרי עדן’ משום שאנו למדים שהיה נהר אחד שיצא מגן עדן והתפצל לארבע נהרות. כל נהר לקח מהיופי של הגן כדי להעשיר מקומות שונים. למרות שהגיעו מאותו מקור, לכל אחד מהם היה את האופי והתרומה הייחודית שלו לעולם, והעניקו לסביבתם עוצמות שונות.
המחזור הראשון שלנו ב’נהרי עדן’ מורכב מעשר נשים, וכל אחת היא ‘נהר’ שזורמת באופן ייחודי ומושפעת מהרקעים, הקהילות והמשפחות השונות שמהן הגיעו. התכנסנו יחד כדי ללמוד, לשתף מחשבות, לתת השראה אחת לשנייה, לעורר זו את זו לחשוב ולשקול זוויות חדשות של נושאים שונים שמשכו את תשומת לבנו ומביעים גם את התשוקות שלנו.
כל משתתפת הובילה או תוביל מפגש אחד בתחום העניין שלה. המשתתפת מכינה דף מקורות כדי ללמוד עם הקבוצה ובנוסף מנחה דיון קבוצתי. עד כה הנושאים כללו גן הBRCA, גיל המעבר, אתגרי פוריות, טבילה במקווה עבור אלו המרגישות מנותקות מהקהילה, והסתכלות מעמיקה יותר על שמיטה ויובל. כל משתתפת מצאה את הסגנון הייחודי שלה כדי להפעיל את הקבוצה.
זה בהחלט מרגיש זמן מתאים להתחיל את תוכנית החבורה של ‘נהרי עדן’ במהלך שנת שמיטה. זאת הייתה הזדמנות טובה לעצור, להתבונן במקום שבו כל אחת מאיתנו נמצאת, ולשאול את עצמנו “מה הדבר הבא עבורי? כיצד אני יכול להתחבר עם אחרים ובאילו דרכים אני יכולה לעודד צמיחה בקרב הקהילה שלי?”
אני יכולה רק לתהות כיצד התוכנית הזאת תיראה בעוד שבע שנים!
Leave A Comment