בערב יום כיפור השנה יהיו תורים ארוכים במקוואות הנשים. “האוירה במקווה היא אוירה של המולה, כולן ממהרות, המולה מסוג חיובי, כאשר כולנו מרגישות תחושה של דחיפות כשמחכות לתור שלנו לחדר”, אומרת דיאנה מלניק, מחנכת בתיכון ומדריכת כלות. “אף על פי כן, כשמגיע תורך, אף אחת לא תעז להפריע לך ואת חופשיה להיות במקווה כמה זמן שאת צריכה כדי להתפלל.”

דיאנה היא אחת הנשים שמבקרות במקווה במשך היום בערב יום כיפור, שלא כחלק מתהליך הטהרה החודשי אלא כפרקטיקה רוחנית על מנת להתכונן ליום כיפור עצמו. בקהילה שלה, כמו במקומות אחרים, במקוואות המקומיים יש שעות פתיחה שנועדו למטרה זו. בטורונטו המנהג הזה פופולרי במיוחד בקרב נשים חסידיות, אבל קהל הבאות מורכב מנשים מסוגים שונים. ההליכה אל המקווה בערב יום כיפור נותנת תחושה של מיקוד רוחני בזמן שאחרת הוא זמן עמוס. “זה ממש מכריח אותי לעצור את סערת הבישולים, נקיוניות, ילדים וכו’, ולהתרכז בחשיבות של היום.”

כמדריכת כלות, היא מעריכה את ההזדמנות להתמקד במקווה כאמצעי למטרה גדולה יותר, רעיון שהיא שואפת להעביר גם לכלות שהיא מדריכה. “אני תמיד מדגישה לבנות שאנחנו לומדות הרבה הלכות על איך ללכת אל המקווה, איך להתכונן למקווה” היא אומרת, “אבל העיקר זה מה קורה כשאת חוזרת הביתה מהמקווה, כשאת מסוגלת להביא את השכינה לתוך ביתך דרך האינטימיות וזה שאתם מהנים אחד את השני.” בערב יום כיפור, ההבדלה הזאת בין מטרה רוחנית לבין כלי טקסי ניכרת אף יותר.

עבור מנהלת מרכז עדן, ד”ר נעמי מרמון גרומט, ערב יום כיפור הוא עסק משפחתי. היא לוקחת את בנותיה איתה, ובעלה לוקח את בנם. “זה חזק מאד בשבילי שגם הילדים קשורים לרעיון הזה, שלא משנה כיצד אנחנו מגיעים, המים מקבלים אותנו. המים לא מקבלים טומאה. המים מקבל אותנו בכל מצב ומשדר קבלה. המים מאמצים אותנו אליהם ברכות ומאפשרים לכל אחד מאיתנו לשטוף החוצה את ה”לכלוך” הפנימי שלו, בזמן שהם גם מאחדים אותנו. אנחנו רואים בזה דרך משמעותית מאד להכניס את כולם (אפילו את הילדים הצעירים) לאווירת יום כיפור, ולחבר אותם להבנה שיש תהליך שינוי והיטהרות שמתרחש. ביום כיפור אנחנו רוצים לפגוש את ה’ ולהיפגש עם רחמיו. ההליכה אל המקווה עוזרת לי לעבור את ההתנקות הפיזית ולחשוב על טהרה פנימית אמתית.” כמו דיאנה, גם נעמי רואה את הביקור במקווה כהפסקה ברוכה מהאינטנסיביות של הימים כבדי המשקל האלו. “עם כל הדברים הרציניים שאנחנו מדברים עליהם, לעיתים קרובות הילדים צוחקים ומשפריצים, וזה מוריד קצת את החוויה הנעלה, הכבדה והרצינית, לחוויה מציאותית וטבעית שמחברת בינינו.

הרבנית אמונה וויט הלוי, מורה לתורה ודולה המתגוררת בירושלים, מבקרת גם היא במקווה עם משפחתה. מאחר שערב יום כיפור הוא הזמן היחיד בו נשים שאינן נשואות טובלות באופן קבוע, היא הפכה את זה להרגל לקחת לשם את בנותיה, ומאוחר יותר את נכדותיה, מאז שהן בנות 4 או 5. “זו מעין חוויה מגבשת עבורנו”, אומרת הרבנית אמונה.

הביקורים האלו משרתים בנוסף לכך גם הזדמנות חינוכית. הרבנית אמונה מרגישה שמשום שבנותיה שטבלו איתה בערב יום כיפור בילדותן, הורגלו לטבילה במקווה והן רואות את המקווה כמקום של קדושה ורוחניות. “הן גדלו עם חוויה חיובית, וכשהן למדו לקראת החתונה שלהן, המקווה כבר היה חלק מחייהן.”

היום, כשהיא סבתא, הרבנית אמונה מעריכה את ההזדמנות האישית לחזור אחורה ולהתחבר מחדש למקווה בערב יום כיפור. “זו טהרה אמתית, אדם חדש, נשמה חדשה.”

לשמיעת שיעורה של איריס זינגר על רעיון הטבילה לנשים בערב יום כיפור – https://edencenter.podomatic.com/entry/2013-10-03T01_00_44-07_00

רשימת המקומות ושעות הפתיחה לטבילה לנשים בירושלים מופיעה בדף הפייסבוק של מרכז עדן – https://www.facebook.com/theedencenter/posts/10153129580747686

חיה הופט היא סופרת ומדריכת כלות, שגרה בירושלים.