תשובה לד"ר ג'ני רוזנפלד על צניעות

ג'ני היא חברה יקרה ומובילה בקהילה בנושאים הקשורים ליהדות ומיניות. עבודתה כמלומדת ומחנכת היא נכס עצום לקהילה האורתודוקסית ואני מסכימה לחלוטין ובלב שלם עם רגשותיה המוצעים כאן. אני מבקשת רק להציג גישה לנושא הנדון מנקודת מבט מעט שונה. במשך כמעט עשור לימדתי את מה שמכונה בדרך כלל "הדרכת כלות" על בסיס אחד על אחד, למספר לא מבוטל של נשים לקראת נישואין. מפגשי הלימוד הללו מכסים את ההלכות נידה וההלכות תנועות, יחד עם הסבר די רחב ומפורט על מין, ואני ממשיכה לעבוד עם זוגות לאחר הנישואין במתן מענה לשאלות בנושא נידה והנחיה בנושאים שעולים בחייהם המיניים. לכן הגישה שלי לדבר על הלכות צניעות מבוססת מאוד על הניסיון המתמשך של שיחה עם נשים בנפרד ושמיעת תגובותיהן בזמן שאנו מכסים את חומר המקור בו עסקה ג'ני בהרצאתה.

באופן כללי גיליתי שלאנשים קל להתמודד עם מקורות שונים בהלכות נידה והם מתקשים לקבל פסיקות מקלות כלגיטימיות לחלוטין. עם זאת, כשזה מגיע לסוגיות ההלכתיות הנוגעות להתנהגות מינית, אני - אולי באופן לא מפתיע - נגד ההנחה שכמו שההלכה שולטת מתי אתה יכול ואינך יכול לקיים מגע מיני, היא בוודאי עוקבת מקרוב אחר סוג המגע המיני שאתה יכול לקיים. הרעיון שקיימת עמדה הלכתית נורמטיבית לגיטימית לחלוטין, בסוגיה זו, יכול להישמע רדוד , במיוחד בהתחשב בכך שהדעות המגבילות מוצגות בכוח ומנוסחות בדרכים קיצוניות במיוחד. לכן רבים מסיקים לעתים קרובות את המסקנה שהשקפה מתירנית חייבת להיכשל מהסטנדרט המגביל האידיאלי שאליו יש לשאוף. ההשקפה המתירנית היא בסופו של דבר רק מתירנית; הוא נותן מעט תמיכה חיובית אם בכלל בקידום גישה כזו. אם עסקינן בעיקר בטקסטים, אז מה שאנו מוצאים הוא שבעיקרון ישנם מקורות מתירניים המוצגים באופן ניטרלי וישנם מקורות שליליים, כששניהם אינם מקדמים דעה חיובית לפיה מידה טובה של חירות מינית בתוך נישואים חשובה לבריאות נישואים מוצלחים.

המסקנה שהסקתי היא שבמיוחד בכל הנוגע למיניות חסרה מסורת יהודית חיה שלא בהכרח מצויה בטקסטים המעבירים השקפה חיובית אותנטית על מיניות (ולא רק השקפה מתירנית, שבוודאי מצויה בטקסטים רבניים ראשוניים כגון כמו התלמוד, טור ורמב"ם אם למנות כמה). אולי זה מומחש בצורה הטובה ביותר על ידי סיפורו השערורייתי משהו של התלמוד על ר' כהנא, תלמידו הקרוב של רב, שהתחבא מתחת למיטת אדוניו כדי ללמוד את "תורת" המיניות והזדעזע מהשימוש של רב בשפה אוהבת. רב היה מוטרד, כמובן, אבל המסר של הסיפור הוא שלמעשה אין טקסט שממנו ניתן ללמוד את "תורת המיניות", ואולי מנקודת המבט היהודית, באופן אידיאלי, לא צריך להיות כזה. השקפה מגבילה יכולה בקלות להיות מחויבת לכתיבה, וגם היום היא לעתים קרובות; העובדה שהשקפה חיובית לא זכתה לטיפול דומה בכמה שיותר טקסטים רק מחזקת את האחריות של מחנכים האחראים עליה להציג אותה בצורה משכנעת ככל האפשר.

בהתחשב בחיוב הזה ובעובדה שהמטרות הדידקטיות שלי הן בסופו של דבר מעשיות, כשאני סוקרת את כל המקורות העיקריים לתלמידות שלי, אני שואפת לא לתת לדעות המגבילות להשפיע בצורה מוגזמת על האופן שבו התלמידות שלי חושבות על נושאים אלה כשהם נכנסים נישואיהם. אני גם מכירה בכך ככורח בהתחשב בעובדה שלצערי רבות מהנשים שאני לומדת איתן אין להן ניסיון משמעותי בלימוד טקסטים אלו לעומק. מי שהקדישה חלק ניכר מחייה החינוכיים בלימוד גמרא, אפשר לקוות שפיתחה הערכה מגוונת לעובדה שהתלמוד מכיל תערובת של חומר הלכתי ולא הלכתי; שעמדות קיצון מוצגות לעתים קרובות גם כאשר ההשלכות הנורמטיביות שלהן מוגבלות; שסיפורים מסופרים כדי להעביר לקחים שונים, לעיתים ללא כוונה לחיקוי; וכי כנשים עלינו להיות מודעות לכך שאנו קוראים טקסטים שנכתבו על ידי ולמען גברים. את האחרון חשוב במיוחד לזכור בנושא המיניות. דעות המין ששלטו בקרב נשים יהודיות, יהיו אשר יהיו, אינן בתלמוד.

בסיכומו של דבר אני מרגיש שעד כמה שחשוב לעסוק באופן פעיל בכל רחבי הטקסטים היהודיים הקלאסיים כחלק חיוני מחיינו, ולאפשר לשיח הרבני בשלמותו לעצב את הטרנספורמציה של הדיון שלנו עצמנו על מה מרכיב בריא גישה הלכתית למין יכולה להביס את עצמה. כאנשי חינוך עלינו בראש ובראשונה לבסס בתקיפות ובשכנוע את השקפתנו כי גישה מתירנית מבחינה הלכתית היא המסגרת הבסיסית שבתוכה יכולה לשגשג בצורה הטובה ביותר זוגיות מינית בריאה, מכבדת הדדית ומספקת. לאחר מכן ניתן לחקור את האתגרים שמציבים הדעות הסותרות הרבות בהסרה מסוימת, מבלי לערער את נקודת המבט העקרונית שאנו מבקשים לקדם באופן לגיטימי.

שנה שטרוך שיק גדלה בהיילנד פארק, ניו ג'רזי, בילתה חמש שנים בלימודי תלמוד במשרה מלאה בתכנית לתואר שני בלימודי תלמוד מתקדמים של שטרן קולג', וקיבלה תואר ראשון, MA ותואר שלישי בתלמוד מ-Yeshiva University. היא גרה בירושלים ומלמדת ב-MMY