תורנות במקווה בעוד ערב מאתגר

כבלנית בשבתות וחגים כבר התרגלתי לכך שיש ימים מיוחדים במיוחד בלוח השנה שלנו, שלהגיע לתורנות במקווה באותו ערב מאתגר עוד יותר מ”סתם” לילות שבת. הבולט מבניהם הוא ליל הסדר, אבל יש גם את ראש השנה, או רצף של שבת וחג, או מוצאי שביעי של פסח וליל שבת שמגיע מייד אחרי שחגגנו את פורים ביום שישי. חשבתי שכבר ראיתי הכל. והנה, לוח השנה זימן לי השנה יום מאתגר נוסף! תורנות בסוף עשרה בטבת שחל ביום שישי, כך שלאחר שצמתי בשישי, תוך כדי ההכנות לשבת, המאתגרות בפני עצמן בזמן הצום, גם הגעתי לתורנות לפני שיצא הצום. אמנם לאחר כחצי שעה, בזמן צאת הכוכבים יכולנו לקדש ולשבור את הצום, אבל זה גם בדיוק הזמן שבו יכולות הטובלות האשכנזיות לטבול אחרי שהמתינו בסבלנות בחוץ וראו את כל הספרדיות נכנסות כבר בין השמשות… בוודאי שלא נרגיש בנוח לעכב אותן. ב”ה היה ערב עמוס במיוחד כך שוויתרנו בחפץ לב על הרעיון ושמרנו את הקידוש ושבירת הצום לאחר התורנות ועם בני ביתנו. מזל שזה הצום היחיד שיכול ליפול ביום שישי ושגם זה די נדיר! עשרה בטבת הוא הצום היחיד עליו נאמר “בעצם היום הזה” ולכן גם אם היה חל בשבת לא היה נדחה (למרבה המזל, לפי הלוח הקבוע שלנו זה לא יכול לקרות), אבל גם ביום שישי זה מספיק מאתגר. כך גם הטבילה צריכה להתקיים במועדה המדויק. אז לכל מי שצריכה לטבול במועדים מאתגרים שכאלה, בהצלחה בהכנות, ואל תהססו לבוא, אנחנו שם בשבילכן עם חיוך מאחורי המסכה! 😃

קראי בלוג שכתבה טובלת על החשיבות של עשרה בטבת בשיח הציבורי כאן