לעורר את הרגש

כאשר הייתי נערה צעירה ולמדתי לראשונה על המחזור החודשי, הספר האהוב עליי בנושא זה הראה במִפתח דפים כפול דמויות מצוירות של נשים שונות. הנשים בציורים היו בגיל שונה זו מזו, גופן היה שונה, לכל אחת מהן הבעת פנים שונה. היו שם בוודאי יותר משני תריסרים של נשים, מוצבות זו לצד זו. אני זוכרת כי השתאיתי לנוכח העובדה שכל אחת מן הנשים על הדף הצבעוני ההוא הייתה כל כך שונה.

כאשר אני מלמדת את הלכות נידה לזוג או לכיתה, אני חושבת על הגיוון הזה של ניסיון החיים, ומה היה מופיע בספר כזה אילו היה עוסק בדיני נידה. קל להניח שספר בנושא כזה יתמקד בסוג מסוים של חוויה או בדין כזה או אחר. אבל האמת היא שאם תפתחו את הספר הזה, מנהגי הנידה שיתוארו במִפתח הכפול לא ייראו כולם זהים. ממש לא! יהיו שם עשרות ומאות חזרות ומנהגים.

הלכות נידה הן מעמודי התווך מעוררי היראה למי שחי חיים של קיום תורה ומצוות, אבל מפני שהם נמצאים בתחום הפרט, כל מאבק המתרחש בהם עשוי להיות מבודֵד. אפשר להרגיש שיש רק דרך אחת לחוות אותם. על כן הכרחי שאזכיר לעצמי שהאישה, שהזוג היושב לפניי, נושאים עמם את החוויות וההיסטוריה שלהם, את היחס שלהם לה’, להלכה ולגוף. העבודה שלי היא להקשיב היטב כדי לגלות את קווי המתאר שדרכם הם עשויים להתחבר למעגלי המחזור החודשי, שבעת הנקיים והטבילה במקווה.

בשנת 2015 התחיל ImmerseNYC לכנס מה שכינינו בשם ‘מפגשי מקווה’, שבהם קיבצנו אנשים מכל תחומי החיים שהביאו את חוויותיהם למפגש. אמנם זה היה נפלא שלמשתתפים הייתה הזדמנות להתייחס לאנשים שחוויותיהם דומות לאלו שלהם עצמם, אך מנקודת המבט שלי בכיסא המנחה, אחד הדברים המעצימים והמרפאים ביותר בפגישות האלה היה שבחדר אחד היו כל כך הרבה חוויות של אותה הלכה. חלק מן החוויות היו חיוביות, וחלק פחות. חלק מן המשתתפים שינו לגמרי את היחסים שלהם לחלקים מסוימים של ההלכה, אף בתוך תקופה קצרה של חיי נישואין, ויותר מזה במהלך חיי נישואין ממושכים.

התחלנו כל מפגש בתרגיל. הוצאנו ציטוטים על נידה – הלכתיים ואישיים, מספרים וממאמרים – והנחנו אותם ברחבי החדר. כל אדם קיבל דבקיות בשלושה צבעים. כל צבע סימן תגובה: ‘אני אוהב את זה וזה מרגש אותי’, ‘זה מרגיז או מכעיס אותי’, וכן ‘אני אדיש לגמרי’. כל משתתף היה יכול ללכת בשקט ברחבי החדש ולהצמיד את הדבקית לכל ציטוט או תמונה. בסוף ראינו את גלי הצבע ואפשרנו לחוויה לשקוע פנימה.

יש דרך הרבה יותר פרטית לבצע את התרגיל הזה. כאשר אני יושבת עם זוג בפעם הראשונה לקראת לימוד הלכות נידה, אני מוציאה דף של ציטוטים. בשלב הזה אני שואלת בפשטות: איזה ציטוט מהדהד בכם תחושה טובה? איזה מעורר בכם תגובה שלילית?

עדיין לא היה מפגש שבו לא התרגשתי מן השיחה שנבעה מן השאלות האלה.

בת הזוג: אני חושבת שהציטוט הזה שמתאר הרגשה של “להיות חלק ממה שהוא מעליי, שהוא גדול ממני, חזק ממני, וקיים לנצח לעומתי”, ותחושה של “חיבור לנשים יהודיות בכל העולם” מהדהד בי. אף על פי שלפעמים יש לי בעיה עם חלקים מסוימים של קיום מצוות, דווקא המצווה הזאת יוצרת הרגשה שאני חלק משרשרת של מסורת של מי שקדם לי. האם זה הגיוני?

בן הזוג: בהחלט. זה מאוד מעניין שאת מרגישה כזה קשר עמוק להלכה הזאת. אני חייב לומר שלגביי האמירה שנידה היא הלכה כמו כל הלכה אחרת היא האמירה שנשמעת לי הכי הגיונית. אני מרגיש שזה כמו כשרות או שעטנז. אני לא אוהב את המצוות האלה במיוחד, ואני לא מוצא בהן משמעות, אבל אני חושב שדיני נידה הם חלק מן “התמונה הכללית” של כל ההלכות.

אני: תודה לשניכם על שחלקתם את ההבנות שלכם. כיצד אתם חושבים שההבדלים בגישה שלכם עשויים להשפיע על הדרך שבה כל אחד מכם חווה את הלכות נידה בחיי הנישואין שלכם?

אניח לכם לשעֵר כיצד השיחה הזאת נמשכה. העניין הוא שכל שיחה היא שונה, בין אם מדובר בקבוצה גדולה שמורכבת מנשים ובין אם מדובר בשיחה עם בני זוג.

המתנה הנפלאה ביותר היא שבסיום השיחה אני יכולה לשתף שזאת הזדמנות להרגיש את הטווח הרחב והמגוּון של החיבור להלכות, ולדעת שבכל מקום שאתם נמצאים על הקשת הגדולה הזאת, לשם אתם מתאימים ושייכים.

מהר"ת הדס (דסי) פרוכטר היא עוזרת ומנהיגה רוחנית בקהילת בית שלום ובתלמוד תורה של פוטומק. היא גם מנהלת את Elevate Beth שלום, מרכז לצמיחה ומעורבות יהודית. מהר"ת פרוכטר משגשגת ממנהיגות רוחנית, לימוד והוראה תורניים תוססים ובניית קהילה. במקור מסילבר ספרינג, MD, מהר"ת דסי הוסמכה בישיבת מהר"ת ביוני 2016. היא סיימה בהצטיינות את לימודיה במכללת Macaulay Honours בקווינס קולג', והשלימה תואר M.P.A. במינהל ללא מטרות רווח ותואר M.A במדעי היהדות מבית הספר לשירות הציבורי של וגנר באוניברסיטת ניו יורק. היא עמית בוגרת וקסנר/מלגת דיווידסון והייתה מנהלת התוכנית ב-ImmerseNYC, פרויקט המקווה הקהילתי היחיד בניו יורק, בנוסף להוראת חתנים וכלות לפני חתונותיהם. היא סיימה יחידה לחינוך פסטורלי קליני בבית העברי לקשיש בריברדייל והוכשרה בארגון קהילתי באמצעות פרויקט המנהיגות של סמינר המכון והרשת היהודית (JOIN).

מהר"ת פרוכטר מאמין עמוקות בסיוע לזולת - ללא קשר לגיל, רקע וניסיון - למצוא תהודה בעושר של חיי הטקס, החוכמה והנרטיב היהודיים. היא מעוניינת מאוד בבניית קהילות יהודיות חזקות מבחינה רוחנית.