להפוך את המקווה למקום לדבר (או לא לדבר) על מין ופוריות

כשאישה מגיעה למקווה, ייתכן מאוד שהמוח שלה נמצא במקום אחר: האינטימיות שתבוא אחרי הטבילה, התינוק שהיא רוצה, על טיפול הפוריות שעברה או על התינוק שאיבדה. במהלך השבועות האחרונים, כיתת הבלניות של מרכז עדן פעלה כדי ללמד את עובדי המקווה כיצד לדבר עם נשים ברגישות בנושאי מין ועקרות. באמצעות הקורס, עדן מקווה ללמד את בלניות כיצד להבין טוב יותר מהיכן מגיעות מגוון הנשים שהן פוגשות במקווה.

נושא מרכזי בשיעורים בנושא מיניות ועקרות היה מה שמהווה שאלות מתאימות. כפי שתיארה מנהלת עדן, נעמי מרמון גרומט בפוסט האחרון שלה (https://theedencenter.com/blog/139-can-legislation-stop-mikveh-attendants-from-asking-questions), נשים נשאלות לפעמים שאלות אישיות על גופן , אמצעי מניעה שלהם, או הקפדה על הבדיקות שלהם לאיתור דימום. שאלות משפילות כאלה יכולות להפוך את המקווה לחוויה לא נוחה עבור נשים. במקרים מסוימים, שאלות שבלניות שואלות יכולות להיות מפחידות. אובדן הריון, דיכאון לאחר לידה, נישואים שלא מומשו או אתגרי פוריות הם רק כמה סיבות לכך ששאלות או הערות עם כוונות טובות יכולות לגרום לנשים לחיות מחדש את הצער או הכאב בחייהן. עבור חלקם, אפילו הגעה למקווה יכולה להוות תזכורת לחוויות טראומטיות אלו, ולפתוח מחדש את פצעי האובדן או חוסר ההגשמה.

בעולם אידיאלי, המקווה יהיה מקום של תקווה והתחדשות לכל אישה בכל חודש. המשימה של עדן היא לעזור להפוך את המקווה למרחב שיכול לנחם ולקבל נשים שעבורן זה לא נכון. חלק מהדרך להפיכת המקווה למרחב מטפח הוא על ידי מתן הידיעה לנשים שהבלניות יכולות להיות אנשים בטוחים לדבר איתם. כפי שהסבירה המטפלת המשפחתית ליזי רובין, שלימדה שיעור על מיניות, מרכיב חשוב באינטימיות הוא "להיות שם בשביל האדם האחר ולוודא שזה בסדר". זו הסיבה שהיא פתחה את השיעור שלה בבקשת רשות מהבלניות המשתתפות לדבר על מיניות: עם נושא שלא תמיד מדברים עליו, היה חשוב לוודא שכולם בסדר כשהם מעורבים בשיחה. כמו כן, היא רואה בעיני רוחה את המקווה כמרחב בטוח שבו כלות צעירות יכולות למצוא אדם בטוח לדבר איתו על נושאים פרטיים. מעבר להיותה מאזינה קשובה, הסבירה ליזי, "אנחנו רוצים ש[בלניות] ידעו להפנות למקומות הנכונים" שיכולות להפנות נשים למשאבים לעזרה נוספת.

רח"י היין, מנהלת מרכז פנים (https://merkazpanim-fertility.org.il/), מרכז ייעוץ לנשים המתמודדות עם אתגרי פוריות, הידהדה תחושה זו. הבלניות, תיארה היין, הן לרוב "עזרה ראשונה רגשית" שצריכות לדעת להפנות נשים המתמודדות עם אתגרים לאנשים שהוכשרו לעזור. הבלניות עצמם, הסבירה היין, ממלאות תפקיד קהילתי קשה להפליא: מול רגשות גולמיים של זרים פגיעים, כמעט זרים, לעתים רחוקות יש את "המילים הנכונות". "אף אחד לא יגיד את מה שאת רוצה שיגידו," המשיך היין, "ואם כן, זה בטעות." יתרה מכך, בלניות רבות בעצמן התמודדו עם אתגרי הפוריות ואובדנים משלהן. המסר הזה הוא לא מסר שאנחנו חושבים עליו לעתים קרובות מספיק: במקווה יש שתי נשים טובלות בסיפורי חיים מסובכים. ההכרה במה שנשים - גם הבלנית וגם זו שמגיעה לטובל - מביאות למקווה היא צעד חשוב לקראת הפיכת המקווה למרחב תומך וקהילתי.