במצב שיגרתי של הורות מיטיבה, ההורים מהווים משענת איתנה עבור ילדיהם. המעטפת הפיזית והרגשית שהם מעניקים להם, מאפשרת להם לפתח ביטחון עצמי, ומתוכו לצאת ולחקור את העולם. כשהילד נתקל בעולם מציף רגשית, מפחיד או מאכזב, הוא חוזר להוריו, שעוזרים לו לווסט את המתח, להרגיע את הכאב, לחזור לתחושת הביטחון הראשונית ולצאת שוב אל העולם ואתגריו.
שההורה עצמו שרוי במצוקה (עקב מצוקה כלכלית או רפואית, או בשל דאגה לקרוב משפחה שמצוי באיזור לחימה וכו’), המעגל הזה מתקשה יותר להתקיים, שכן ההורה פחות פנוי להיות שם בשביל המצוקה של ילדו. יתר על כן, המשאלה הפנימית הינה, שכהורה מיטיב, עלינו להגן על הילד מפני המצוקה, מתוך אמונה “שאם לא ידע לא יכאב”. מתבררת פעמים רבות כאשליה וכחרב פיפיות.
כשההורה במצוקה, ילד תקין קוגנטיבית ורגשית, בכל גיל, אמור לקלוט מידע מילולי ולא מילולי מסביבתו ולהבין שמשהו מדאיג קורה. הוא אמור לשים לב לעליה ברמת המתח הפנימית של ההורה או לביטויי כעס וחוסר שקט. לעיתים מתחים אלו אף מופנים כלפי הילד ומתבטאים ביתר כעסים, בחוסר סבלנות, או בהעדר פניות רגשית אליו. הילד גם שומע קטעי שיחות של מבוגרים (כעסים ועוצמות שנאמרות מאחורי הדלת הסגורה של ההורים) או נחשף לאמירות שונות מחברים או מכלי תקשורת. הילד שומע ומנסה לחבר את המידע כמיטב יכולתו, אבל ההורה שאמור לעזור לו לתווך את המידע ולווסת את העוצמות הרגשיות המתעוררות, לא תמיד פנוי להיות שם בשבילו. לעיתים מתוך נסיון להגן על הילד, המסר הוא ש”הכל בסדר”. הילד מבין שזה נושא שלא שמדברים עליו, והוא נשאר לבד עם החרדה והדאגה העמוקה, מתוך תחושה שהוא לא יכול לסמוך על המידע שהוריו אומרים לו, לא רק בנושא הזה. לעיתים הילד מחבר את המידע באופן שגוי. הוא עשוי לחשוב שהוא הגורם של המתח, או זה שאשם בו. כואב, לגלות בכל פעם מחדש, כשהורים, שחוו את עצמם כמיטיבים וכמגינים על ילדיהם מפני מידע כואב, נתקלים בשלב מאוחר יותר בחיים באמירתם של ילדיהם: “נראה לכם שלא ידענו?”.
אז מה ניתן לעשות?
שיתוף במידע הקיים, בצורה אמינה, במינון ובעוצמה המותאמת לילד הספציפי ולגילו, בצורה רגישה ומווסתת.
חשוב לתת מקום למגוון רגשות העשויים להתעורר. לא לכפות רגש מסויים על הילד, ולאפשר לילד לשלול או להתנער מהרגש שהצענו, לעיתים בגלל ששגינו ולעיתים כי הוא מציף מידי. יהיו ילדים שלא ירצו לשמוע, כשאנו נרצה לספר, חשוב לכבד גם את זה.
שיתוף מותאם:
מעלה את חוסנו הפנימי של הילד, בכך שהיא מקנה לו הרגשה אמיתית, שההורה מעריך אותו וגם סומך על היכולות שלו להתמודד עם הקושי.
מקרב רגשית בין ההורה לילד, מאפשרת לילד לסמוך על ההורה ועל המידע שהוא מקנה לו.
המידע עוזר לילד להבין סיטואציות שקודם לכן לא היו מובנות לו.
השיתוף מאפשר להורה להקשיב לתגובת הילד, ולחזור ולהיות עבורו בסיס בטוח, גורם מווסת ומתווך.
נירמול התנהגויות ומודלינג הורי.
כשהורה משתף שלנוכח המצב הוא פחות מרוכז, יותר מודאג ולפעמים גם יותר עצבני ומתוח, הילד מבין שגם התגובות שלו הן נורמליות. זאת גם הזדמנות להגיד מהן הגבולות המותרים מבחינת ההתנהגות במצבי קיצון.
זאת הזדמנות להתנצל, אם ההורה בלא כוונה רעה פגע בילד מתוך תחושת המתח.
הזדמנות חשובה ללמד את הילד כיצד מבינים וכיצד מתמודדים עם אתגרים שונים של העולם?
לזכור שהמטרה אינה להרגיע (זה גם לא תמיד ניתן), אלא ללוות את הילד עם השאלות והעוצמות הרגשיות העולות, לעזור לו ללמוד לווסט אותן ולא להשאיר אותו לבד.
להעז ולשאול יחד עם הילד, שאלות סביב הקושי (שאלות שגם אנחנו לא מעיזים תמיד לשתף). למה זה קורה דווקא לי? מה יקרה? האם הוא יכול למות? מה יקרה לנו אם…? איך הקב”ה נותן לדבר כזה לקרות?
לתת מקום לכעס, לתסכול ולחוסר אונים שמלווים את השאלה, לא למהר ולהרגיע. היכולת לבטא את הרגשות ואת החוויות במילים, היא חשובה ועוזרת לוויסות.
על מנת שלא לייחס לילד דברים שהוא לא התכוון אליהם, אנחנו יכולים לייחס את השאלות אל עצמינו, ולראות איך הילד מגיב, ותמיד להשאיר בסוף סימן שאלה, שמאפשרת לילד לשלול את שאמרנו. כך לדוג’ “לפעמים אני שואלת את עצמי, למה זה קרה דווקא לאבא שלנו? אני אפילו כועסת עליו לפעמים שהיה כזה גיבור. עובר לך לפעמים בראש משהו דומה?”
לתווך לילד מה ניתן לעשות עם השאלות והרגשות, חשוב להעלות מגוון אפשרויות כדי שהילד יוכל לבחור את ההתמודדות הנכונה לו.
להזכר במקרים מאתגרים קודמים, ולחשוב עם הילד מה עזר לו אז להתמודד (פעילות פיזית / מנוחה, קבלת מידע / מידע מצומצם, שיתוף רגשי / קצת להתנתק, חיבור לאמונה ולערכים, שיתוף חברים / קצת התבודדות, דמיון).
להזמין להתבונן יחד בסיפורי תורה, ולנסות לדמיין איך האבות, האמהות וגדולי ישראל בכל הדורות, התמודדו אל מול הקשיים שנתקלו בהם, ואיך הגדרת הקשיים כ”נסיונות” יצקה בהם משמעות ערכית.
הכל לטובה – ההבנה שאנחנו רואים רק חלק מהתמונה, בצד האמונה שהכל לטובה, עוזרת לפתח חוסן גם במצבים מאתגרים (אפשר להעזר בספר “זום”).
ככל שנעז לחשוף את הילד להתמודדות עם קושי בשיגרה, נתרום ליכולתו להתמודד עם קושי גם בימים מאתגרים יותר.
נעשה את שביכולתנו והקב”ה בע”ה, יסייע בעדנו.
חיים וייס, פסיכולוג חינוכי מומחה בכיר, מטפל CBT מוכר באיט”ה. מטפל בילדים ובמבוגרים צעירים, בהורות ובצוותי חינוך 054-6227162
Comments