ט”ו בשבט ומודעות לגוף

בשנים האחרונות העולם הגיב לקורונה דרך פעילויות יותר קרובות לבית. אחד מהיתרונות לכך היא היכולת והאפשרות להתחבר יותר לטבע, למה שנמצא ממש לידינו. החוויה וההנאה בהליכות בפארקים או בשמורות טבע הנמצאים באזורינו נשאר, על אף שהתיירות חזרה לקדמותה פחות או יותר. ייתכן שבגלל זה המודעות בט”ו בשבט נמצאת בשיאה. 

מדי שנה בט”ו בשבט יש לנו אפשרות לקיים את המצווה בתורה (ויקרא י”ט: כ”ג) “וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל.” ט”ו בשבט פותח שלושה חודשים של חגים החלים על ה-ט”ו בכל חודש. לאחר מכן יש לנו את פורים ולבסוף פסח. ט”ו בכל חודש מסמל את סיום המחזוריות של הירח גם כן.

לחגוג את ההנאה: פירוש מיסטי

האזכור הקדום ביותר שיש לנו של ט”ו בשבט מופיע בתלמוד כאשר מתארים ארבע ראשי שנים, ואחד מהם הוא ט”ו בשבט- ראש השנה לאילנות. תאריך זה הוא משמעותי משום שבאמצעותו נקבעים המעשר לפירות האילן. חג זה אינו מוזכר כלל בתנ”ך.

קבליסטים מגלים לנו את המשמעות העמוקה של ט”ו בשבט, שזה זמן מתאים לתיקון החטאים של אדם וחוה. באמצעות הפעולה הפשוטה של אכילת פירות מארץ ישראל בסדר מסוים של סדר ט”ו בשבט, אנחנו תורמים לתיקון העולם. 

כיצד אנחנו מתקנים את החטאים הללו?

אדם וחוה נכנסו לגן עדן על מנת ‘לעבדה ולשמרה.’ 

ה’ יצר את העולם על מנת שנוכל לחוות את הטוב וההנאה. כאשר אנחנו אוכלים ונהנים מהפירות של ה’, אנחנו מתחברים לה’. אלו המתנות שלו עבורנו, ועל-ידי זה שאנחנו מקבלים ונהנים ממתנות אלו, אנחנו עובדים את ה’. ההנאה נמצאת במרכז של חיים יהודיים. 

אדם וחוה קיבלו את החובה לאכול מפירות גן עדן, מלבד פרי אחד שהיה אסור למאכל, ונחשו מה? הם בכל זאת אכלו אותו! במקום לראות את הפירות מה’ כמתנות, הם התבלבלו ופעלו לבסוף נגד רצונו.

אומנות הקבלה

חיבור לה’ זהו ביטוי של חיבור רוחני עמוק ומשמעותי, ואנו נהנים מהנאה פיזית באמצעות המתנות השונות שאנו זוכים לקבל מה’. אנחנו מבטאים הנאה זו דרך עבודת ה’ שלנו. הטעם המצוין של הפירות לא היו ההנאה, הם היו המתנות. החיבור ועבודת ה’ הם ההנאה האמיתית.

יש הבדל בין להינות לבין לזכות לקבל הנאה. ייתכן ונשאף להגיע להנאה מסוימת, אולם כאשר אנחנו מקבלים את זה וזוכים לזה, זה מאפשר לנו להתחבר יותר לרצונות הנפש שלנו. כאשר אנחנו מקבלים את המתנה של פירות טעימים מה’, אנחנו מקבלים את הנוכחות שלו בעולם וזה מביא ברכה עבורנו בעולם הזה. ניצנים גדלים בעצים כעת ויש לנו אפשרות לנצל את מלוא הפוטנציאל שלנו כבני אדם, עם ההשראה שהעצים מעניקים לנו. 

דמות האמהות

אלו בינינו שחוו או חוות את האמהות יכולות להבין שהילדים שלנו, ובאופן עקיף גם הנכדים שלנו, יכולים להיות כמו פירות מהגוף שלנו. כאשר אנו נהנים מהפירות הללו, אנחנו יכולים לחוש הודיה לה’ ובאמצעות פירות הגוף האלו אנחנו חשות ברכה בעולם הזה. כשאנו רואות את נוכחות השכינה בפירות אלו, אנו כמו תינוק שמיניק, לוקחים מכל טוב של ‘ארץ זבת חלב ודבש’- הניצנים שממלאים את העץ של הגוף שלנו. 

השוואה לגוף שלנו

המהר”ל מדמה את הדיבור כמו פרי העץ. כפי שאנחנו יכולים לזהות את סוג העץ באמצעות הפרי שהוא מגדל, ניתן לראות את טבע האדם באמצעות הדרך שבה הוא מדבר. ייתכן וניתן לראות אכילה של פירות יבשים בט”ו בשבט כמו גוף האישה כאשר היא כבר לא יכולה להיכנס להיריון… כל השלבים בחיים צריכים לקבל משמעות וחשיבות! על-ידי זה שאנחנו אוכלים ומשתמשים במגוון הפירות של ט”ו בשבט, במיוחד אלו מארץ ישראל, אנו יוצרים קשר רגשי חזק לאדמה וחידוש מקור הברכה שלנו.

דרך החיבור לטבע אנחנו יכולים להבין ולהעניק כבוד הראוי לטיפול בגוף שלנו. יש חשיבות באורח חיים בריא ודימוי גוף חיובי במיוחד כשאנו מתבגרים ומזדקנים. אלו שמעורבים עם פעילותה של מרכז עדן נוטים להיות בעלי מודעות לבריאות וגוף האישה על מנת לחגוג ולטפח את הפירות שלנו כנשים, בין אם מדובר על לידה או מיניות שיתבטאו בצורה הטובה ביותר. 

נחמה חסס, M.Ed היא מטפלת בריקוד-תנועה בעלת ניסיון בעבודה עם ילדים וצעירים עם מוגבלות התפתחותית, ונשים עם בעיות דימוי גוף. לאחרונה היא הובילה קבוצות ויחידים עם פרקינסון בניווט בעולמם ביתר יציבות בתהליך היצירתי. נחמה הייתה מדריכת כלות ושומרת מקווה באזור בוסטון לפני העלייה ב-2018.