הרפתקאת מקווה בקורונה

זה סיפור המקווה המטורף שלי בתקופת הקורונה...

הודיעו לנו במוצאי שבת שהגננת של בתי בת הארבע חיובית לקורונה. הבת שלי תצטרך אפוא להיכנס לבידוד (הסגר). על פי ההנחיות הורה נדרש להיכנס לבידוד עם ילד בגיל הזה. עקב מצב העבודה של בעלי הרגשנו שהדרך האידיאלית להתמודד עם זה היא שאכנס לבידוד עם ביתי בת ה-4 והוא יעבוד כרגיל, וישמור על שאר הילדים. התוכנית הייתה מצוינת חוץ מבעיה אחת... הייתי צריכה ללכת למקווה למחרת בלילה.

מכיוון שהבת שלי ישנה בחדר לבדה, ידענו שנוכל להשאיר אותה ישנה תוך פנייה לרשויות הרבניות הרלוונטיות לגבי איך להתמודד עם המצב שלי.

בבוקר אמרתי לבת שלי שהיא רשמית בבידוד ואסור לה לצאת מחדרה. היא שמחה לשחק וידענו שאנחנו מקפידים על חוקי משרד הבריאות.

לא רציתי לדחות ללכת למקווה. זו הייתה הרגשה מאוד מטרידה בשבילי לדעת שזה זמן המקווה שלי אבל הייתה אפשרות שלא אוכל ללכת. היו לי עשרה ימים של בידוד ולמרות שבעלי ואני עמדנו להיות מופרדים בבידוד רציתי ללכת למקווה ולשנות את הסטטוס שלי לטהורה. אתה פשוט אף פעם לא יודע מה יכול להתרחש במהלך עשרה ימים. יכול להיות דימום בלתי צפוי. ילד אחר יכול לדרוש בידוד ובכך להאריך עוד יותר את היכולת שלי ללכת למקווה. מי יודע מה עוד.

בקיצור, לא הרגשתי בנח עם דחיית הטבילה וידעתי שאני חייבת למצוא דרך ללכת למקווה. אמנם לא יכולתי להשאיר ילדה בת 4 לבד כל היום עד למועד המתאים להשתמש במקווה, אבל גם אני חששתי מאוד שאם אחשף בכל דרך שהיא לנגיף אני יכול חלילה להפיץ את זה במקווה.

הייתי צריכה תוכנית. רציתי לראות אם אולי אוכל להשתמש במקווה מוקדם ביום ראשון כדי שאוכל להיות טהורה ואז להצטרף לבתי לבידוד מבלי להשאיר אותה לבד בחדרה יותר מדי זמן. הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר למקווה העירוני לראות אם אוכל לטבול ביום. זה לקח כמה שיחות טלפון הלוך ושוב, אבל התגובה שהתקבלה הייתה שעלי להשתמש במקווה בשעה הקבועה ביום ראשון בערב, גם אם הכנסתי את עצמי לבידוד "התנדבותי". לא הייתי מוכן לקבל את זה כתשובה. לא יכולתי להבין להשאיר את הבת שלי לבד ליום שלם וידעתי שברגע שאצטרף אליה בבידוד אני לא מתכוון לעזוב עד להשלמת עשרת הימים המלאים, כי אני לוקחת את היחס לוירוס ברצינות רבה.

הצעד הבא שלי היה לפנות למרכז עדן. ידעתי שהם היו מעודכנים היטב כיצד למנוע את התפשטות נגיף הקורונה במקוואות ויהיו אוהדים במיוחד למצבי. הם היו מאוד מועילים והבינו לגמרי את החששות שלי כאם שלא רצתה להשאיר את בתה לבדה, כאשת הלכה שרוצה לקיים מצוות מקווה וכאזרחית שלא רצתה לפגוע באיש שלא בכוונה באמצעות שימוש מקווה ציבורי. הם יעצו לי הלכתית ללכת למקווה במהלך היום על ידי הליכה לים וטבילה בים במקום להשתמש במקווה ציבורי, תוך הקפדה לא לראות את בעלי לפני רדת הלילה. אני אחזור לבת שלי תוך זמן קצר ולא יהיו בעיות הלכתיות ביציאה במהלך היום, כי אני אכנס ישר לבידוד ואהיה נפרדת מבעלי. הייתי בהלם בהתחלה אבל היא סיפרה לי בסבלנות איך זה נעשה צעד אחר צעד. הוקל לי מאוד כשהיא אמרה לי שטובלים בבגדים! חשבתי לעצמי שלמרות שזה יוצא דופן זה באמת הפתרון הטוב ביותר. עם זאת, הבנתי שיש בעיה אחת קטנה שעדיין לא התחשבתי בה - ליווי כדי לוודא שאני אטבול לחלוטין במים. לא יכולתי לבקש מחברות להתלוות אלי כי אם בתי או אני נחשפנו לנגיף לא יכולתי להסתכן בחשיפה של אף אחד אחר. בשלב הזה היא שאלה אם יש לי בנות מעל גיל בת מצווה בבית, והיה לי.

אחר כך נכנסתי לאוטו עם בתי בת ה-14 והעברתי לה קורס מזורז על הלכות המקווה וחשיבות המצווה, בעודנו בדרכנו לחוף הים. למען האמת, זה היה רגע יפהפה. הדגשתי בפניה עד כמה כל המצב הזה יוצא מגדר הרגיל ואיך נשים נשואות לא אמורות ללכת למקווה בשעות היום, אבל אלו היו נסיבות חריגות שדרשו צעדים חריגים.

הגענו לחוף ופנינו היישר לאזור לנשים בלבד שהבת שלי ידעה שהיה פתוח באותו יום. חששתי שיהיו דגלים שחורים בחוף שימנעו ממני להיכנס מספיק עמוק למים כדי לטבול, ובאופן טבעי זו הייתה במקרה גם עונת המדוזות. זה היה יום המזל שלי, ולא היו לי בעיות. טבלתי והבת שלי הרימה את האגודל למעלה ... אני הייתי טהורה! כשחזרתי הביתה בתי בת הארבע הייתה מאושרת וחייכנית וכך החלו עשרת הימים שלנו ביחד.

ציפי סמילוביץ היא מדריכת כלות ומאפרת המתגוררת במודיעין.