המקווה של רבי עקיבא - היום אחרי

ליל שישי ושבת זה יום כיפור. עבור רבים יום כיפור הוא יום המוגדר בצום, ואילו עבור אחרים הוא יום תפילה. אולם לדעת רבי עקיבא הגדול, יום הכיפורים מתואר כמקווה, ו'כשם שהמקווה מטהר את הטמאים, כך מטהר ה' את ישראל' (משנה יומא ח, ט).

התובנה הזו של רבי עקיבא מספקת לנו כמה דימויים חזקים וחשיבה על יום כיפור כמקווה יכולה באמת לשנות את האופן שבו אנו תופסים את חווית יום הכיפורים שלנו.

זאת ועוד, יש לציין כי מקווה פיזית מילא תפקיד משמעותי ב'עבודת יום הכיפורים' של הכהן הגדול שנדרש לטבול בחמש הזדמנויות במהלך עבודתו האלוקית (משנה). יומא ג, ג), ומעבר לכך, כל היהודים נוהגים לטבול את עצמם במקווה ממש לפני יום הכיפורים.

עם זאת, מעבר לדימויים העוצמתיים, יש במטאפורה זו יותר ממה שנראה לעין.

נאמר לנו שכדי לטבול בצורה יעילה במקווה יש צורך להסיר את כל הבגדים החיצוניים שלנו ולוודא שאין שום דבר על גופנו או ביד. באופן דומה מלמד התלמוד (תענית טז ע"א) שמי שחטא בכך שלא חזר בתשובה דומה למי שטובל במקווה כשהוא אוחז בשרץ מת: "כי אף על פי שיטבלו בכל מימי העולם. הטבילה אינה מועילה; אבל אם הם זורקים את הזוחל מידם אז ברגע שהם טובלים... הטבילה הופכת מועילה'. מה שאנו למדים מכאן הוא שבדיוק כמו מקווה, יום כיפור יעיל רק אם נסיר את כל השכבות והמסכות החיצוניות שלנו ואם נזרוק כל שליליות שאנו סוחבים איתנו.

לבסוף, נהוג לחשוב שיום כיפור הוא היום הקדוש ביותר בשנה. אולם אנו לומדים ש'טמא נחשב טהור רק ביציאתו מהמקווה ולא בזמן שהוא במקווה' (כסף משנה ברמב"ם, חיל. אבות התומות ו, טז). זה מלמד אותנו שרגע הטהרה האולטימטיבי אינו כאשר אנו טובלים במקווה של יום כיפור אלא, כאשר אנו עוזבים את מקווה יום כיפור בשעות ובימים שלאחר הצום.

מה שאנו למדים מכל האמור לעיל הוא שיום הכיפורים אינו רק יום של צום ותפילה, אלא יום של טבילה ושינוי. אולם, כמו מקווה, רק לאחר שאנו יוצאים מיום הכיפורים אנו מסוגלים באמת לראות עד כמה השתננו בעקבות קדושת היום.

הרב ג'וני סולומון הוא מחנך יהודי יליד בריטניה, שהיה בעבר ראש מדעי היהדות במכללת עמנואל ובבית הספר לבנות החשמונאים. כיום הוא מתגורר בישראל שם הוא מלמד תנ"ך, הלכה ומחשבת ישראל במכון מעין ובמדרשת תורת חסד, תוך שהוא עובד כיועץ עצמאי לחינוך יהודי.