הטבילה האחרונה

אני עדיין יכולה להרגיש צרור זעיר של כאב עמוק בתוכי כשאני מושיטה את ידי כדי להפעיל את מי האמבטיה. לא עברו שישה שבועות לאחר כריתת הרחם המלאה שלי ואני עדיין קצת בכאבים. אבל הכאב לא ממש מפריע לי. זה זניח, בעצם לא קיים, בהשוואה לסערה הרגשית שמתפוצצת לי בלב. הלילה הוא הלילה האחרון שאי פעם אטבול במקווה למצוות טהרת המשפחה.

אני מביטה בהשתקפותי במראה, מוסתרת חלקית על ידי ההבל המתפשט. רק לפני תשע שנים עמדתי בדיוק במקום הזה, גופי כמעט רעד מההתרגשות לקבל על עצמי מצווה חדשה ושלב חדש בחיים. הדרך האירונית להחריד שהחיים שלי השלימו מעגל מעלה דמעות בעיניי. אני מחליקה אותם במהירות. זה עדיין לא הזמן לדמעות - אני צריכה להתמקד בהקדשת כל חלק מהרגעים הבאים לזיכרון.

האדים העולים מהמים הצורבים הופכים לעננים אטומים שמתערבלים בחדר האמבטיה. אני לוקחת נשימה עמוקה, מתענגת על האוויר הטהור והסמיך, וניגש למתג האור כדי לכבות את האור. רק בסביבה דמוית רחם זו אני מרגישה בטוחה מספיק כדי להתחיל בהכנות שלי.

אני מתפשטת לאט ובמכוון, לוקחת רגע להתמקד בכל חלק בגוף שלי שאני חושפת. הקימורים שעבדתי כל כך קשה לאהוב. הבטן החשופה שלי - מפת דרכים של הקרבה, כל אחת מהן מסמנת תזכורת לבחירות הקשות שנאלצתי לעשות. אני מעבירה בעדינות את אצבעותיי על הצלקת החדשה ביותר, חתך אדום זועם שעומד בניגוד מזעזע לעורי החיוור. אני רועדת בעל כורחי למרות החמימות של החדר, פתאום מודאגת ומוצפת.

אני נכנסת למים, מתענגת על החיבוק הרגוע שלהם, ונשענת לאחור כך שאני שוכבת על תחתית האמבטיה. אני טובלת את אוזני במים ועוצמת את עיני, ויוצרת פקעת של חסך חושי שמיד מרגיעה אותי. אני נושמת נשימה עמוקה ומנקה ומאפשרת לנפשי לנדוד לפי קצב פעימות הלב המתמשכות שלי.

אני חושבת על התפקיד שמילא המקווה בחיי עד שלב זה; ההשפעות שהיתה לנוכחותה העקבית על מערכת היחסים שלי עם בעלי, וחשוב מכך, על עצמי. אני נזכרת בעקצוצי הציפייה שעברו בגופי כשקפצתי לזרועות בעלי אחרי ליל המקווה הראשון שלי; אנחות שביעות הרצון שנשפו מפי בכל פעם שחזרתי לנוחות ולבטחון החיבוק שלו.

בתור ניצולת טראומה מינית, המקווה עזר לי להתרפא, לימד אותי שהמיניות שלי היא משהו שצריך לחגוג במקום לפחד ממנו; הגוף שלי נערץ במקום שנוא. בכל חודש, בזמן שהזנתי את גופי בטיפול עדין, אפשרתי לנפשי להתחזק גם כן.

המקווה גם היה עבורי מקום תומך, בעוד דמעותיי מתערבבות במימיו בזמן שהתאבלתי על אובדן ההריון היקר. בזמן שחיכיתי עוד שלוש שנים כדי להרות, זה עזר לי להעז לקוות שוב, ואחרי כל לידה של ילדיי, המקווה חגג איתי בשמחה.

טעם קלוש ומתכתי מחמיץ את הפה שלי כאשר עולה בדעתי שלעולם לא אחזור על הקשר הזה עם המקווה. אני קמה פתאום, מנענעת בראשי כדי לשחרר אותו מהמחשבה הזו. אני לא אלך לשם עדיין. במקום זאת, אני מרדימה את מוחי הדואב על ידי הרגשה שהחושים שלי נדלקים בזמן שאני שוטפת את גופי. טיפות המים, הקלות והחופשיות, היוצרות נתיב במורד העור שלי כשהן מטפטפות, והליטוף הרך של קצף הסבון בזמן שהוא מקציף. אני מתענג על דפיקות מים קשות מראש המקלחת ששוטף אותי, בעוד כוחו מחזיר אותי להתמקד.

הבטן שלי מתהפכת כשידי מכבה ברעד את המקלחת. הדממה הפתאומית דביקה וכבדה על החזה שלי ואני נאבקת לקחת נשימה מלאה. בפנים מצווה על עצמי לנשום, אני מתחיל לספור; 1,2,3, שאיפה, 1,2,3, נשיפה, עד שהריאות שלי מתמלאות באוויר בחמלה. אני יוצא מהאמבט ונוטעת בחוזקה את רגלי על אריחי האמבטיה. בודקת את גופי בפעם האחרונה, מתענגת על היופי הזוהר מתחת לעורי; אור שנוצר מתוך התמסרות מוחלטת למצווה. כשאני שולח יד אל החלוק כדי לכסות את עצמי, נראה שהזמן פתאום מאט, כל רגע הופך להיות סוריאליסטי יותר וקשה יותר להבנה.

הבלנית נכנסת לחדר וקוראת את רשימת הבדיקות שלה במומחיות ובמסירות של איש מקצוע ותיק. כשהיא בודקת את הידיים והרגליים שלי, אני יכול להרגיש את המגע העדין שלה דוחף אותי להישאר מקורקעת. אני הולכת אחריה למקווה, הריח הטהור של מים נקיים משאיר אותי נוכחת. היא לוקחת את החלוק שלי ומסיטה בעדינות את עיניה, נותנת לי את המרחב והפרטיות שאני צריכה כדי להמשיך. אני יורדת במדרגות, מרגישה את חום המים מחלחל לעור שלי.

ברוך אתה ה'...על הטבילה. תודה לך ה' על שהרשית לי לקיים את המצווה הזו כל עוד יכולתי. תודה שנתת לי את ההזדמנות לאהוב אותך בכך שאהבתי את עצמי.

וכאשר אני מאפשר לגופי להיבלע במים הקדושים האלה בפעם האחרונה, סוף סוף נתתי לדמעות שלי לרדת.

רחל כהן היא לוחמת גאה שיצאה לקרב עם אנדומטריוזיס והגיחה לספר את הסיפור. היא דוגלת בנשים עם אנדומטריוזיס על ידי חימושן במידע המדויק הדרוש כדי להשתלט על המחלה שלהן ולקבל את הטיפול הרפואי הראוי להן. רחל כותבת גם על חוויותיה האישיות באמצעות שירה, מקצוענים ומאמרי בלוג כדי שנשים שסובלות לא צריכות להרגיש כל כך לבד. היא תשמח לדבר עם כל מי שמעוניין ללמוד עוד על אנדומטריוזיס וניתן ליצור קשר בכתובת ownyourendo@gmail.com