הזמנת השכינה לשכון בתוכנו

בפרשת תרומה אנו קוראים לראשונה על בניית המשכן. מתוודעים למושג המשכן ומספרים על תהליך הבנייה והפרטים של מה הוא אמור להכיל. ונלמד שהמשכן נועד להביא את השכינה לקהילת עם ישראל.

מה ניתן ללמוד מההתמקדות בפרטי בניית המשכן?

מרים הופמן, במאמרה שכותרתו "הארכיטקטורה של טקס", דנה ביכולתה של אדריכלות להעביר מסרים. היא חוקרת כיצד בניית "מרחבים קדושים" יכולה להשפיע על החוויה שלנו במיקום פיזי ועל ההשפעה שיכולה להיות עלינו. המאמר ממשיך לבחון כיצד החוויה של בניין מעצבת את ההתנהגות שלנו ואת החוויה הרגשית באותו מרחב.

המאמר מספר כיצד נבנו קתדרלות גותיות מוקדמות עם תקרות נישאות שהדגישו את עוצמתו של גן עדן והשתמשו בחלונות ויטראז' צבעוניים ובהירים כדי לעורר את תחושת האור האלוהי הזורם מלמעלה. הוא מציין שכאשר הקתדרלות הללו נבנו, רוב המתפללים התגוררו בבתי עץ או בוץ בחדר יחיד ללא חלונות. כתוצאה מכך, הם חשו ניגוד עצום, והארכיטקטורה של מקום הפולחן שלהם הדגישה את תחושת היראה והפלא של גן עדן. ואכן, הבנייה אפשרה לחלל ליצור תחושה של הכנסת כמות עצומה של אור לתפילותיהם.

בהתאם להבנה זו של השפעת האדריכלות על החוויה הרגשית של האדם, אני מאמין שפרטי המשכן עוזרים לנו להבין את כוונת המרחב המקודש הזה, ואת המסר של השכינה האלוהית הנחה בתוכו. למעשה, אני חושב שזה בדיוק מה שהמדרש בשמות רבה ל"ג ד"ה מנסה להעביר. המדרש מלמד שהמשכן שיקף את כל הדברים שבשמים; המדרש עובר בפירוט ומתאר כיצד כל היבט של המשכן מייצג היבט אחר של השמים. למשל, המדרש מציין שצעיף המשכן חוצץ בין הקודש לקודש הקדושים, כשם שהרקיע חוצץ בין המים שלמעלה למים למטה (בראשית א': ז'). כמו כן, המדרש מקביל לתצורת הקרשים (לוחות עץ השיטה) המקיפים את המשכן, עם השרפים (המלאכים השמימיים) העומדים סביב ה' בשמים. כל חלק במשכן ייצג פיזית היבט אחר של גן עדן, וככזה, מתאם לרעיון של יצירת מבנה שיוצר מרחב בתוך הקהילה שלנו לשכינה.

התורה, החל מפרשת תרומה אך ממשיכה בפרשת תצוה ובהמשך בתורה, מרחיבה לעומק, דנה בכל היבט של מה שצריך בתוך המשכן – המידות, החומרים, ההשפעה בין כל חלקי המשכן. משכן. הפרטים האלה, אני מאמינה, מסמלים עבורנו את תשומת הלב והעבודה הקשה, כמו גם את התהליך והאמצעים ליצירת אווירה שמקבלת את השכינה. לא רק שהמשכן מייצג כאן את נוכחות ה', אלא תהליך יצירתו, האותיות הקטנות וההקפדה על הפרטים, שבעצמו משמש חלק ממה שצריך כדי להזמין את ה' לעולמנו ולקבל את פני השכינה.

כשאני רואה בעיני רוחי את המדבר ואת היהודים מטיילים בו בפרשיות האלה, אני רואה בעיני רוחי מרחב עצום של חול, קילומטרים אינסופיים של אחדות. אז אולי מה שהשם התכוון להקנות לבני ישראל באמצעות בניית המשכן היה הרעיון של הצורך ליצור לעצמנו מקום באופן אקטיבי. ה' הורה לנו ליצור מסגרת לנתב את הקשר שלנו אליו, מה שהדגיש את ערכי הקהילה, הקדושה, החיבור. הצבת מבנה פיזי במדבר הבלתי נגמר ביטאה אחדות של ערכים בתוך המרחב העצום. ובחיינו היום יש את המרחב העצום של כל כך הרבה ערכים מתחרים אחרים - לא בהכרח פשוטים כמו המדבר - אבל בהנחייתנו לבנות את המשכן, הוא עיצב עבורנו את הרעיון של בניית חלל בתוך הפתיחות, בתוך המרחב של העולם סביבנו, כדי לאפשר לנו להתמקד בערכים שלנו.

אם המשכן מייצג את הרעיון של הכנסת השכינה לקהילה, הבית מייצג את הרעיון של הכנסת השכינה למשפחה שלנו, של מקדש מעט שמאפשר לשכינה לשכון בתוכנו. כמו שהמשכן יכול להכניס את השכינה לקהילת עם ישראל, הבית יכול להכניס את השכינה למשפחות שלנו. הבית שלנו - המשכן מעט שלנו - מאפשר לנו להזמין את השכינה לחיינו ולמשפחתנו. אם אנחנו מקבילים את הבתים הפיזיים שלנו לזה של המשכן, אז אולי מייפים את הבתים שלנו, ניקח את הזמן ליצור אווירה דרך הפרטים (הספות, הכלים או התאורה) שמאפשרת לנו להפוך את הבית שלנו לחמים ומסבירי פנים ברמה הפיזית. זה הופך בית ממבנה פיזי שמגן עלינו מפני היסודות, לבית שבו אנחנו יכולים למצוא את עצמנו, ולהזמין גם את ה'. אם התורה מתמקדת בכל פרטי המשכן כדי להפוך אותו למקום שיוכל לקבל את פני ה', אז, כמודל עבורנו, נראה שעלינו להתמקד גם בטיפול בבתים שלנו כדי ליצור מקום עבור האלוהי. אם לוקחים את זה צעד אחד קדימה, הגוף הפיזי שלנו הוא גם בית לנשמה. טיפול בעצמנו ובגופנו הפיזי מאפשר לנו לקבל בברכה מערכת יחסים עם ה' ועם צלם אלוקים הקיים בתוכנו.

אם המשכן מייצג את הרעיון של הכנסת השכינה לקהילה, מה שמאפשר תהליך זה הוא מושג הטהרה (טהרה). פרשיות מאוחרות יותר מחזקות שוב ושוב את המסר שכדי להיכנס למשכן, הכהן או כל אדם שנכנס צריך להיות טהור (טהור). טהרה היא תנאי מוקדם לשכינה לשכון בה

ד"ר נעמי מרמון גרומט היא מייסדת מרכז עדן, ומנהלת תכנית ההכשרה לבלניות. היא בעלת דוקטורט בסוציולוגיה. היא מתגוררת בירושלים עם בעלה ושלושת ילדיה.