הדלקת נרות חנוכה ומקווה - זה משנה מה קודם?

כמה שאלות בנוגע לעיתוי הטבילה של האישה עולות כשהיא צריכה ללכת למקווה במהלך חנוכה: מה יש עדיפות; הדלקת נרות או טבילה במקווה? האם הדלקת נרות משפיעה כשהיא מתכוננת למקווה? וכיצד היא יכולה ללהטט בין החובות הללו עם הצדדים ושאר ההתרחשויות?

נסתכל בקצרה על כל אחד מהנושאים הבאים:

נרות חנוכה דולקים באופן אידיאלי מיד עם תחילת הלילה כדי לקיים את התנאי של פרסומי ניסא (פרסום הנס) בזמן שאנשים עדיין בחוץ. מבואר זאת בטור ושולחן ערוך (אורח חיים תרעב:א) בסוף השקיעה, או צאת הכוכבים, אף על פי שהרבה ראשונים פוסקים שמותר להדליק נרות בתחילת השקיעה (ראה משנה ברורה א, ובאור. הלכה). בין אם בתחילת השקיעה ובין בסוף, ברור שיש להדליק נרות חנוכה מוקדם בלילה - אם כי הדלקה בכל עת בלילה היא בדיעבד תקפה (שולחן ערוך ב).מכאן שכדאי להדליק נרות לפני היציאה למקווה, גם אם המנהג הרגיל שלך הוא לטבול כמה שיותר מהר, כדי לקיים את מצוות נר חנוכה בצורה האידיאלית ביותר, בצורה שלא תוריד מהטבילה.

ישנן מסורות נוספות שבאות לידי ביטוי גם לגבי הדלקת נרות. במסורת הספרדית, המשפחה מדליקה חנוכה אחד, בעוד אשכנזים רבים מדליקים חנוכה אחד לאדם. בנוסף, משפחות רבות מנסות להדליק את כולם יחד. אז אם את מתכננת להדליק עם בעלך, שרק בא מאוחר מהעבודה - והמקווה ייסגר עד אז - אז תטבלי קודם. כמו כן, אם את חוזרת הביתה מאוחר מהעבודה, והדלקת הנרות תגרום לך לפספסאת הזמן שבו המקווה פתוח, לכי למקווה לפני ההדלקה.

בכל הנוגע למתי להכין, קיים ויכוח בין ראשוני ימי הביניים הקדומים מתי אישה צריכה לבצע חפיפה (הכנה יסודית של הגוף לפני טבילה) באופן כללי. השילות (על סמך קטע בגמרא נידה ק"ו ע"ב) פוסק שעדיף לאישה להתכונן למקווה לאחר רדת הלילה כדי שיהיה קרוב ככל האפשר לטבילתה. רש"י, לעומתו, טוען שיש חשש שאם אישה תחכה להתכונן עד רדת הלילה (כאשר היא כבר מסוגלת לטבול), היא עלולה למהר בהכנה כדי לטבול כמה שיותר מהר כדי שיתאפשר לה מגע פיזי עם בעלה שוב. לכן רש"י קובע שעדיף להתכונן למקווה במהלך היום כדי לוודא שעושים חפיפה יסודית ומדוקדקת. הגמרא אינה חד משמעית בעניין, ופוסקת הן "ההלכה היא שאשה צריכה להכין ביום ולטבול בלילה, וההלכה היא שאשה צריכה להכין רק בלילה", ובכך השאירה את השאלה פתוחה למפרשי התלמוד המאוחרים. להתווכח.

השולחן ערוך (יורה דעה תק"ט, ג) פוסק שדין המהותי הולך אחר השילות, והזמן הראוי להכנה הוא בלילה. עם זאת, הוא מייעץ ש"מנהג ראוי" הוא לנסות למלא את שתי הדעות: להתחיל להתכונן בעוד יום ולהמשיך עד לאחר רדת הלילה. ר' משה איסרליש בהערותיו על השולחן ערוך מוסיף שכל אחת מהאפשרויות תקפה וניתן להתכונן ביום או בלילה, כל עוד זה לא ממהר (ואם נעשה ביום בודקים במהירות את גופה). עם רדת הלילה ומסרקת את שערה לפני הטבילה ראה טורי זהב ו.

בחנוכה - כמו בכל יום אחר - אם אפשר להתחיל להתכונן במהלך היום ולהמשיך עד רדת הלילה זה אידיאלי. אם זה לא אפשרי, הכינו בכל שלב במהלך היום או בלילה. במקרה שבו יטבילו ביום שישי בערב חנוכה, זה לא שונה מכל הכנה אחרת לשישי. לפי כל הדעות, בערב שבת מותר להתכונן למקווה רק בעודו יום ולהשלים את כל ההכנות (חוץ מבדיקת הגוף) לפני כניסת השבת.

מנקודת מבט מעשית, אם יש דרישות סותרות לזמנכם כמו מסיבות משפחתיות או חגיגות קהילתיות (שיש בשפע במהלך החנוכה), שקלי לעשות כמה דברים בכל נקודה במהלך היום או בלילה הקודם - כמו הסרת לק או עבור אלה שטובלים עם לק, לעשות מניקור רענן; גזירת ציפורניים; גילוח; הסרת עור יבש - כל מה שאפשר לעשות קצת מראש. את יכולה גם להתקלח במקום אמבטיה - או להתרחץ בנחת בלילה הקודם ולהתקלח במהירות ממש לפני הטבילה.

חלק מהנשים נוטות לדחות את הטבילה אם יש להן חובות אחרות הקשורות לחנוכה בליל המקווה. אבל אתה לא צריך להרגיש שזו האופציה היחידה שלך, ובהחלט הלכתית עדיף ללכת בלילה הנכון. למצוא תירוץ מהנה לאיך לצאת ממסיבה או אירוע משפחתי* יכול להיות חלק מה"התרגשות" שאת בונה עם בעלך, ולעשות את זה בלי "להיתפס" יכול למעשה להגביר את הציפייה.

*נשמח לשמוע כמה מהדרכים שבהן התמודדתם עם מצבים כאלה - כשהייתם צריכים לצאת ממסיבה או אירוע משפחתי כדי להתגנב למקווה. שלחי את "החוויות" שלך אל info@theEdenCenter.com (תחת הכותרת בריחה למקווה) ואנחנו עשויים לכלול אותן בפוסט הקרוב.

ד"ר שנה שטרוך שיק היא בעלת דוקטורט בספרות תלמודית מבית הספר למוסמכים של ברנרד רוול בישיבה יוניברסיטי, שם גם השלימה תואר שני בתנ"ך ולמדה בתוכנית לתואר שני בתלמוד מתקדם בישיבה יוניברסיטי בשנים 2002-2007. מלמדת במדרשות בארץ ובחו"ל וכן עמיתת מחקר במכון מכון שכטר בירושלים. היא משלימה את ספרה "כוונה בתלמוד הבבלי: מחקר בהתפתחות תורת ההלכה הרבנית."