בבקשה ח"כ גפני, אל תסגור את הנשים מחוץ למקווה

תמונה מאת וירג'יניה אברה "הכתרה"

מייסדת מרכז עדן נעמי גרומט מגיבה להצעת חוק המקווה של ח"כ גפני ב"טיימס ישראל":

"המקווה צריך להיות מקום שמסביר פנים לנשים יהודיות ללא קשר לשיטות הדת והאמונות האישיות שלהן; שבו הם לא מרגישים מאוימות, נשפטות, נחקרות או נדחות על ידי הממסד הדתי אלא מחובקות ועטופות במימי טקס עתיק ונשי במיוחד".

"מאז שהתחלתי לחקור את חוויות המקווה לנשים, לפני כעשרים שנה, היה לי חלום. חלום על מקווה אידיאלי.

מקווה שנשים היו להוטות ללכת אליו. מרחב רוחני שבו כל אישה יכולה להתחבר מחדש עם אלוהים על בסיס תקופתי באמצעות החוויה הדתית האינטימית, הנבנית באופן אישי. מקום שאליו אשה תגיע לא רק כדי למלא את חובתה ההלכתית אלא כדי לאמץ את המעבר שלה מנידה, שבה האינטימיות הזוגית אסורה, לנכונות לחדש את הקשר עם בעלה. מרחב קדוש בו נשים יהודיות יכלו לקיים את הרגעים החשובים שלהן - לטוב ולרע - הפלות, הרצון ללדת ילדים, מעבר גיל המעבר או יציאה ממחלה. מקום שבו נשים יכלו לחלוק את הרגשות והצרכים האינטימיים ביותר שלהן בסביבה שתקבל אותן, תחזיק את הכאב שלהן, תאפשר להן להרגיש מחוברות לגוף ולרגשות שלהן ותצעיר את רוחן. מקום שיהיה מסביר פנים לנשים יהודיות ללא קשר לשיטות הדת והאמונות האישיות שלהן; שבו הם לא הרגישו מאוימים, נשפטים, נחקרים או דחויים על ידי הממסד הדתי אלא מחובקים ועטופים במימיו של טקס עתיק ונשי במיוחד. מקום שבו נשים קיבלו סמכות להתחבר באופן פעיל למסורת שלהן, לקשור את עצמן לדורות של נשים יהודיות לפניהן ואחריהן.

בשש השנים האחרונות עבדתי באופן פעיל עם הרבה אנשים וארגונים נפלאים כדי להגשים את החלום שלי.מרכז עדן, שהקמתי בשנת 2010, משמש כמרכז חינוכי והסברה במטרה להעצים ולהעשיר את חווית המקווה. יותר מ-160 עובדי מקווה ישראלים השתתפו עד כה בתכנית ההכשרה שלנו, והכשירו אותם להיות רגישים, בקיאים, מסבירי פנים ומסייעים יותר ליותר מ-50,000 נשים עימן הן מתקשרות מדי שנה. אותן מלוות שעושות את הקורס שלנו לומדות על משברים ובעיות בריאות, כמו גם כיצד להפנות נשים לאנשי מקצוע, כך שהמקווה יוכל להוות משאב קהילתי המחבר את הנשים בצורה חיובית לשירותי התמיכה בהן הן יכולות להשתמש בבניית מערכות יחסים ומשפחות בריאות. וחלק נכבד מהצלחתנו נובע מהשותפויות שלנו, לרבות הנהגת הרבנות המקומית והמועצות הדתיות, איתם בנינו קשרי אמון וכבוד הדדי, שכן הן מעריכות יותר ויותר את עבודתנו ומכירים בכך שלנשים מגיע יותר במקווה.

ישנם רבים אחרים בישראל השותפים למטרותינו למקווה אם כי מבקשים לבצע את המשימה בדרכים שונות. ארגונים כמו Advot ו Let Us Immerse Alone (תנו לטבול בשקט) עשו הרבה בצד הלובינג ובעבודה פוליטית. המרכז לצדק נשים ו-ITIM פנו למערכת המשפטית כדי להעביר את המטרות הללו. ואכן, ITIM, שהוקמה על ידי הרב סת' פרבר, הובילה מאבק משפטי שנבע מהתלונות הרבות ששמעו על הטיפול הפולשני שקיבלו נשים במקוואות המקומיים שלהן, מה שהוביל להחלטת בית המשפט העליון המחייבת הגנה על פרטיותן של נשים ואיסור על בלניות לחקור את לקוחותיהם בנוגע לביצועיהם הדתיים או אמונתם. פסיקת בית המשפט העליון קבעה כי המקוואות בישראל, כמוסדות ציבור הנתמכים במימון ממשלתי מטעם משרד הדתות, מחויבים להיות פתוחים לכל המעוניינים להשתמש בהם, כך שלא ניתן יהיה עוד לחקור נשים לגבי העיתוי מחזורי הווסת שלהם, התפרים, כריתות השד, שיטות הילודה או מצב הנישואין, ולא יידחו על סמך הרשויות הרבניות שהם בחרו לפעול לפיהם. תקדים משפטי חשוב זה סימן שינוי שיהיה צעד חשוב בהתפתחות חווית המקווה לנשים ישראליות.

אולם, אבן דרך חשובה זו עומדת להתבטל על ידי תמרון פוליטי. ח"כ משה גפני ממפלגת יהדות התורה (חרדים), הציע חקיקה חדשה להעברת המקוואות מסמכות המועצות הדתיות המקומיות לתחום השיפוט של הרבנות הראשית, חקיקה שעברה אתמול בהצלחה בקריאה ראשונה בכנסת. מהלך בירוקרטי מינורי לכאורה זה נועד לעקוף את פסיקת בית המשפט העליון, להעביר את ניהול המקוואות לגוף שיש לו פיקוח ציבורי מוגבל. שמא נחשוב שזו הצעת חקיקה של מפלגה קטנה, החקיקה נתמכת על ידי הקבינט ומספר מפלגות הקואליציה בגלל מגוון שיקולים פוליטיים. ללא קשר לשיקולים פוליטיים אלה, המפסידים הגדולים יהיו נשים יהודיות. ההגנות שטופחו בקפידה כל כך והמהלכים להעצים את החוויה היהודית של נשים במרחב הדתי האחד שבאמת שלהן יבוטלו על ידי חקיקה מחושבת.

אחד המאפיינים המובהקים של העם היהודי הוא היותו פסיפס. פסיקות הרבנות משתנות מקהילה לקהילה ולדרישות אישיות יש תפקיד משמעותי בתהליך ההלכתי. צרכיה של אישה מסוימת בכל זמן מסוים - עקרות, בעיות רפואיות או פסיכולוגיות ועוד - הם מרכיב חשוב בפסיקות הרבנות החלות על טבילתה במקווה. העברת המקוואות לתחום השיפוט של רשות רבנית יחידה, ריכוזית ובירוקרטית, לא רק מערערת את עצם התהליך ההלכתי אלא מאיימת על המקווה כמרחב בטוח ומקודש לנשים. במהלך המחקר המקיף שלי גיליתי שנשים רבות הפסיקו לטבול לחלוטין בגלל ניסיון רע או הטיפול הפולשני שקיבלו. יתרה מכך, חוויות שליליות במקווה החריפו לא פעם את השנאה והאיבה לדת ולמוסדות הדת של נשים לא דתיות שנאלצו להשתמש במקווה לפני הנישואין (כחלק מדרישות המדינה). העברת המקוואות לסמכותה הבלעדית של הרבנות רק תביא לכך שיותר נשים יזכו לחוויות מהסוג שירחיק אותן מהמרחב הקדוש שלהן.

הצעת החוק של ח"כ גפני היא מהלך רע לנשים יהודיות. ובכל זאת, למרות החששות שלי לגבי התכסיסים הפוליטיים לגבי מי בסופו של דבר "הבעלים" של המקווה, יש לי תקווה שהמאמצים הבסיסיים שלנו ימשיכו להבטיח שהמקווה יישאר מקלט נשי - לא רק במשמעות של מקלט בטוח אלא כמקום מקלט. מרחב קדוש. המאמצים שלנו לחנך נשים לגבי מה יכול להיות מקווה, ואת עובדי המקווה כיצד הם יכולים לעזור להקל על כך ימשיכו ללא הפוגה. אני מאמין שהחלום שלי על המקווה בר השגה, ושום תחבולות חקיקה או משחקים פוליטיים לא יוכלו לדכא את מעיין התמיכה והחיוביות שממנה נהנים מרכז עדן ושותפיו הרבים".

אנו רוצים להודות לוועדות: UJA-Federation of New York, Jewish Women's Foundation of Metropolitan Chicago, Jewish Women's Foundation of the Greater Palm Beaches ו-Jewish Women's Foundation of South Palm Beach County על תמיכתם הנדיבה בעבודתנו.

ד"ר נעמי מרמון גרומט היא מייסדת מרכז עדן, ומנהלת תכנית ההכשרה לבלניות. יש לה דוקטורט בסוציולוגיה. היא מתגוררת בירושלים עם בעלה ושלושת ילדיה.