אתגרי הזוגיות בצילה של מלחמה

זוגיות מיטיבה היא אחד מגורמי החוסן המרכזיים בשעת מצוקה. האוזן הקשבת, המגע, המילה הטובה או אפילו הנוכחות השקטה שבני הזוג מספקים זה לזה מאפשרים תמיכה רגשית, מקלים על תחושת המתח ומעניקים ביטחון. הידיעה שיש מישהו שמבין אותך ומקבל אותך כפי שאתה, מחזקת את תחושת היציבות. בני הזוג לומדים לגשר על הפערים בצרכים האישיים, והפרספקטיבה השונה של כל אחד מהם יכולה לתרום לוויסות רגשי. האחריות המשותפת להחלטות, לניהול הבית ולהתמודדות עם האתגרים היומיומיים מסייעת אף היא בהתמודדות עם מצבי לחץ ומשבר.

כאשר פורצת מלחמה, וכל אחד מבני הזוג יוצא למסע מאתגר ואינטנסיבי משלו, האיזון העדין הזה עשוי להתערער. הבעל מגויס למילואים ממושכים, תובעניים ולעיתים מסכני חיים, החושפים אותו למראות קשים ולחוויות מציפות. בת זוגתו, נאלצת להחזיק לבדה את כל משימות המשפחה – ניהול הבית, גידול הילדים וההתמודדות עם מצבי חירום. גם בימים שגרתיים משימות אלו עשויות להיות מתישות, אך הפעם היא נדרשת לשאת בהן לבדה, ללא תמיכה זוגית ופעמים רבות היא נדרשה למשימות שהיו בתחומי אחריותו של הבעל קודם לכן. לא פעם ישנה ציפייה חברתית, שהיא "תתפקד כעורף חזק", אך החשש מלאכזב את הסביבה, לצד הדאגה המתמדת לשלומו של בן הזוג, מאתגרת ושוחקת פיזית ורגשית.

בחזרה מהמלחמה, ישנה ציפיה רווחת, לחזרה מהירה לשיגרה, כהמשך ישיר, מאותו מקום שפסק עם היציאה אליה. ציפיה זו אינה תמיד מביאה בחשבון את ההשפעה הרגשית ולעיתים את השינוי האישי של חוויות המלחמה, על כל אחד מבני הזוג. ההחשפות לשינויים שחלו בבן הזוג בעקבות המלחמה, יכולה להיות כואבת, מבהילה ולעיתים מפחידה.

חשוב לזכור, שחוויות הקרב והמלחמה, הם עוצמתיים ובעלי השפעה על הנפש, ודורשים זמן עיבוד. לא כל הסיפורים הם סיפורי גבורה ולעיתים ישנה מבוכה גדולה מלחשוף ארועים שונים שהתרחשו. התחושה של "זר לא יבין זאת", גם לא תמיד מאפשרת לבעל, לשתף את בת זוגתו בחוויות הקשות, ולעיתים ישנו רצון להגן עליה מפני הזוועות אליהם נחשף. יתר על כן, המעבר מארועים מסכני חיים, להתמודדויות היום יומיות שלעיתים נתפסים כקטנוניות, אינה פשוטה, ודורשת סבלנות. בת הזוג אף היא, לא נותרה במקום שהייתה קודם למלחמה. המאמץ הגדול שהיא עשתה כדי להמשיך ולתחזק את כל משימות המשפחה, עד הרגע בו בעלה ישוב, והאכזבה מכך שבן זוגה, אינו חוזר לשאת בנטל כמקודם, מכונס בעצמו, או חסר סבלנות לארועי היום יום אינה פשוטה. יתר על כן, לעיתים היא גאה יותר ולעיתים פחות בתפקוד שהיה בבית בעת העדרו. ישנן נשים שאף מגלות שההתנהלות לבד הייתה להן, במובנים מסוימים, קלה יותר. 

הרגשות המורכבים הללו, בהעדר תחושת החרום והאלטרואיסטיות שנתנה כוחות מיוחדים לנוכח גודל המשימה בזמן המלחמה, יכולים לייצר תחושת ריחוק ואף משבר ביחסים.

אז איך מתמודדים?

1. הקשבה והכרה הדדית – הכרה בכך, שכל אחד מבני הזוג עבר תקופה מאתגרת בדרכו. חשוב להקדיש זמן לשיתוף, להקשבה ולמתן הכרה הדדית ללא שיפוטיות הן לחוויות ולרגשות החיוביות והמעצימות, והן לאלו השליליות והכואבות יותר. מעל לכל, הכרה, למאמצים שכל אחד מהם השקיע בהתאם ליכולתו, גם אם התוצאה לא הייתה מושלמת. חשוב לזכור, שמדובר בשיח רב פעמי בין בני הזוג, עם הרבה סבלות הדדית, כשבכל פעם אותן החוויות יכולות לקבל התייחסויות חדשה מזוית אחרת.  
   

2. הכרה בשינוי – בני הזוג אינם ממשיכים מהמקום שבו נפרדו, אלא מהמקום שבו הם נמצאים כעת. נדרשת סבלנות, זמן הסתגלות, ובחלק מהדברים התאמה מחדש.
   

3. הבעת צרכים אישיים – כל אחד יכול לשתף למה הוא זקוק כעת כדי להשתלב מחדש בשגרה, בין אם זו מנוחה, תמיכה רגשית או זמן אישי להתאוששות.
   

4. תחזוקת התקווה והמשמעות ושימת לב לפערים – חיזוק הערכים, התקווה והמשמעות יכולים לעזור בהתמודדות. במידה ומתגלים פערים בערכים וסדרי העדיפויות בחיים, חשוב לתת לזה מקום, ולבחון יחד כיצד ניתן לשלב מחדש את הערכים המשותפים מתוך גמישות הדדית ופתיחות לשינויים שנוצרו.
   

5. תמיכה חיצונית – אין להסס לבקש תמיכה מהמשפחה, מהחברים או ממסגרות מקצועיות, כדי לפנות זמן לאיכות זוגית ולחיזוק הקשר.
   

6. חיבור מחודש דרך עשייה משותפת – לצד עיבוד החוויות, חשוב לחזור לפעילויות זוגיות מהנות ומחזקות, כמו יציאה משותפת, טיולים או בילוי משפחתי.
   

7. חיזוק האלטרואיזם והערכים האישיים – במקרים של פציעה רגשית או פיזית, יש לזכור שההסתגלות וההתמודדות עם המצב החדש הינה מאתגרת לשני בני הזוג. שהערכים שהובילו אותם בשעת המלחמה, חשובים כעת יותר מתמיד, בכדי לקבל את האחר מחדש גם במקומות היותר מאתגרים בהם הוא נמצא עכשיו. האמונה והביטחון בקב"ה, יכולים לתרום תרומה משמעותית מאוד בהתמודדות זו.
   

8. התמקדות במה שניתן לשנות – בעוד שאין אפשרות לשנות את מה שקרה, ניתן להשפיע על האופן שבו מגיבים אחד לשני. כחלק מכך, כדאי לחשוב יחד, מהם "מקורות התדלוק" שיעזרו להתמודד עם המצב הנוכחי. אחד ממקורות התדלוק המשמעותיים הינו המגע הפיזי. מגע, הדרגתי הרגיש לצורך ולרמת החשיפה והאינטנסיביות של האחר. לעיתים בעקבות פציעה פיזית, חשיפת הפצע וההחשפות אליו עשויה להיות קשה להתמודדות. בד בבד השאלות הפנימיות של הפצוע 'האם הוא עדיין נחשק', מרחפות באוויר ומחפשות מענה. חשיפה הדרגתית, הדיבור ההדדי על הקושי שבחשיפה ובהחשפות, ראיית האדם העומד מאחורי הפציעה, וראיית האלטרואיסטיות של הפצוע יש בהם בכדי לקרב בצורה הדרגתית בין בני הזוג. כחלק מכך, עצם ההליכה למקווה בזמנו, יש בו אמירה חיצונית ועמדה פנימית המקרבת בין בני הזוג.
   

9. דיבור פנימי – חשוב לזכור שהחזרה לשיגרה, האינטימיות הבין אישית וההנאה מהחיים, אינם סותרים את זכרון המתים ואת הכאב על המקומות הכואבים. אלו שני מסלולי חיים שישזרו זה בזה לעד.   
   

10. סיוע מקצועי בעת הצורך – אם הקושי נמשך או מחמיר, מומלץ לפנות לעזרה מקצועית. קבוצות תמיכה, טיפול זוגי וקהילות עם אתגרים דומים יכולים לסייע בעיבוד החוויות ובמציאת פתרונות מותאמים.
    

11. אמונה בצמיחה פוסט טראומטית - הזוגיות היא עוגן בשעת משבר, אך כדי לשמור עליה יש להשקיע בה. עם פתיחות, הקשבה, תמיכה הדדית ונכונות לצמוח יחד.

נעשה את שביכולתנו והקב"ה בע"ה, יסייע בעדנו.

חיים וייס, פסיכולוג חינוכי מומחה בכיר, מטפל CBT מוכר באיט"ה. מטפל בילדים ובמבוגרים צעירים, בהורות ובצוותי חינוך 054-6227162