המלחמה המתמשכת בישראל שינתה את חיי היומיום באינספור דרכים. בעוד שהתמקדות רבה ניתנת להקרבות של חיילים בשדה הקרב, האתגרים בעורף אינם פחות רציניים. זוגיות – בין אם בין בני זוג נשואים, מאורסים או בתחילת דרכם – הושפעה באופן משמעותי.
בלוג זה עוסק בשלושה אתגרים מרכזיים שעלו בעולם חיי המשפחה בעקבות המלחמה: שמירת טהרת המשפחה ושימוש במקווה, לחצים על חיי הנישואין, ומבני התמיכה הקהילתיים הרחבים יותר לזוגות. אין כאן ניסיון להציע פתרונות, אלא להאיר את הדילמות עימן מתמודדים רבים, ולהעלות את המורכבות ההלכתית והרגשית הכרוכה בכך.
מקווה, טהרת המשפחה ולחצי המלחמה
עבור זוגות שומרי מצוות, הלכות המקווה וטהרת המשפחה מגדירות את המסגרת לאינטימיות הפיזית. אך בזמן מלחמה, הלכות אלו עלולות להפוך למקור של מתח.
שאלה מיידית שעולה היא: האם אישה צריכה להקפיד לטבול בזמן כאשר בעלה מגויס, או שמא עליה לדחות את הטבילה?
מצד אחד, האידיאל ההלכתי הוא לטבול בהקדם האפשרי. יש ערך בהשגת מצב של טהרה, גם אם הבעל איננו בבית. יתרה מזאת, אם הוא יחזור באופן בלתי צפוי, הדבר יאפשר קרבה פיזית – אינטימיות מינית כמו גם חיבוק או אחיזת ידיים.מצד שני, עבור נשים רבות, במיוחד אלו עם ילדים קטנים, הלוגיסטיקה של הגעה למקווה יכולה להיות מאתגרת ואף מכבידה מאוד. כך היה במיוחד בשבועות הראשונים למלחמה, כאשר אזעקות נשמעו בתדירות גבוהה, טילים נפלו, וילדים רבים חששו להישאר לבד. העומס הנפשי והרגשי הכרוך בארגון הטבילה לצד ניהול משק הבית לבדן, התמודדות עם אחריות מרובה, והבטחת ביטחונם של בני המשפחה, הפך את המשימה לכמעט בלתי אפשרית.
מעבר לאתגרים המעשיים, רבות תהו על עצם המטרה של הטבילה כאשר הבעל נעדר, לעיתים לשבועות או חודשים. האם שווה להשקיע את המאמץ, למצוא זמן להתארגן, לצאת בלילה כאשר כולם בבית, ולהוסיף עוד חובה לרשימה האינסופית – במיוחד כאשר אין צפי לחזרת הבעל בקרוב?
בתוך כל זה, זוגות רבים הופתעו לגלות מציאות חדשה: הכרה צבאית במושג של "ליל מקווה". חיילים ובנות זוגם למדו מונח חדש – "יום המקווה" – מדיניות שבמקרים מסוימים מאפשרת לחייל לחזור הביתה ללילה כאשר אשתו טובלת. עבור רבים, הג'סטה הקטנה הזו העניקה לא רק רגע נדיר של אינטימיות, אלא גם נתן תוקף לערך הרגשי והרוחני של ליל הטבילה.
עבור חיילות קרביות בשירות פעיל, המצב אף מורכב יותר. כיצד יכולה חיילת למצוא מקווה בחזית? האם מותר לטבול ביום? האם טבילה אפשרית כאשר יש לה לק ג'ל סדוק מזה שלושה חודשים או לכלוך קרבי, אשר נחשבים בדרך כלל לחציצה הלכתית? אלו סוגיות חדשות שכמעט ולא נדונו בעבר.
סוגיה טעונה רגשית נוספת היא נושא המגע הפיזית בין בני זוג כאשר אחד מהם עומד לצאת לקרב והאישה נידה. יש זוגות שלא ייגעו זה בזה, ואף מתארים שהיו מרגישים אשמה עמוקה אם נתנו חיבוק בפרידה בזמן נידה. אחרים בוחרים כן להתחבק, כדי לא לחיות עם חרטה על כך שלא נפרדו במגע, למקרה שהבעל ייהרג בקרב. בנושא עדין וקשה זה, יש פוסקים שמבדילים בין מגע מיני ("דרך חיבה") למגע "תמיכתי", ומתירים חיבוק קצר ותומך בעת פרידה למלחמה, כל עוד הוא מתבצע בביגוד מלא ובנוכחות אחרים (לא בחדר פרטי). אך כל זוג צריך להתמודד עם ההחלטה הקשה הזו בהתאם למצפונם וכיוונם ההלכתית.
יש שמנסים לעקוף את הבעיה הזו לחלוטין באמצעות שימוש באמצעי מניעה הורמונליים כדי למנוע מצב של נידה, כך שיוכלו להיות זמינים פיזית בכל פעם שהבעל חוזר הביתה. אולם זה מעורר שאלות מורכבות: האם נשים צריכות לחשוף את גופן להשפעות הורמונליות ארוכות טווח כדי למקסם את האפשרות לקרבה פיזית? אמנם מניעת נידה היא אפשרות הלכתית, אך מהן העלויות הרגשיות והגופניות הכרוכות בכך? דילמה זו ממחישה את המתח שבין ההלכה לבין מציאות החיים המודרנית.
2. מתחים בחיי הנישואין: כאשר המלחמה משבשת את האינטימיות
המלחמה מטילה עומס עצום על זוגיות. טבעו של הנישואין משתנה כאשר אחד מבני הזוג מגויס, והאחר נותרה לנהל לבדה את הבית והילדים. גם כאשר חיילים חוזרים הביתה, זה לא מובטח שבני הזוג יהיו מסונכרנים רגשית או פיזית.
אתגר נפוץ הוא ההתמודדות במעבר (הרגשי) מהחזית לחיים הביתיים. עבור רבים, החזרה לביקור קצר היא חוויה מטלטלת – הגבר עדיין נתון במצב נפשי של לוחמה. מנגד, האישה ניהלה את הבית לבדה ומצפה לעזרה. הרבה פעמים היא זקוקה לפסק זמן ממטלות הבית, בעוד שהבעל, שזה עתה שב מהקרב, עשוי להזדקק למרחב משלו או להתנתק מנושאי היומיום. זה עלול להוביל למתח הדדי ולתחושת תסכול.
עבור חלק מהזוגות, המעברים הקצרים הללו כה קשים, עד שהם מעדיפים שלא להיפגש כלל במהלך חופשות קצרות, כי הכאב בפרידה המחודשת קשה מדי.אינטימיות
מינית יכולה גם היא להפוך למורכבת. זוגות רבים נאבקים להתחבר מחדש פיזית לאחר שבועות או חודשים של ריחוק. יש נשים שמרגישות מחויבות להיות זמינות מינית מיד עם חזרת בעליהן, גם אם הן אינן מוכנות רגשית. אחרות מגלות שדווקא בעליהן הם אלו שמתרחקים – בין אם בגלל תשישות פיזית, טראומה, או אובדן החיבור לחיי היום-יום.
גם במקרים של מפונים החיים מחוץ לבתיהם במשך חודשים ארוכים, אינטימיות יכולה להפוך לאתגר. משפחות שנעקרו מבתיהן נאלצות לעיתים לחיות בחדרי מלון, מוקפות בבני משפחה מורחבים או במפונים אחרים. בתנאים כאלה, פרטיות כמעט ואינה קיימת, והאינטימיות הפיזית נדחקת הצידה לתקופה בלתי מוגבלת.
המלחמה הגבירה את רמת הלחץ והמתח בזוגיות בכלל. שיעורי הגירושין זינקו בשנה האחרונה – עובדה המשקפת את המחיר הרגשי הכבד על משפחות. כאשר אחד מבני הזוג או שניהם סובלים מפוסט-טראומה (PTSD) התקשורת והחיבור הזוגי הופכים למאתגרים עוד יותר.
3. סוגיות רחבות יותר של המלחמה על הזוגיות והשלכותיהן ההלכתיות
המלחמה העלתה שפע של שאלות נוספות עבור זוגות ומשפחות בישראל.
כאשר חייל נופל, תהליך האבל משפיע על מעגל רחב במשפחה. בעוד שברור כי בת הזוג, הורים וילדים יחוו את הכאב בצורה עמוקה, לעיתים אנו שוכחים כיצד האבל ישפיע גם על אחים/אחיות ואפילו על ארוסות. מעבר לשברון הלב שבאובדן אדם אהוב, ימי השבעה יכולים להיות עוד יותר מאתגרים רגשית כאשר האישה בנידה, דבר המקשה על בני הזוג לתמוך זה בזה באמצעות חיבוק או אחיזת ידיים. בנוסף, אלמנות לעיתים מתארות תחושה של אובדן כפול – לא רק שהן איבדו את יקירן, אלא שגם מצוות הטבילה במקווה כבר אינה חלק קבוע מחייהן.
בקרב זוגות מאורסים עולה השאלה האם לדחות את החתונה אם אחד מבני הזוג עומד בפני גיוס או נמצא בחזית? בתחילת המלחמה זוגות רבים בחרו לדחות את חתונתם, אך כעת ישנם יותר זוגות שמחליטים להמשיך כמתוכנן למרות חוסר הוודאות. מבחינה הלכתית, דחיית החתונה עשוי למנוע מצבים פוטנציאליים של עגינות (כאשר הבעל נעדר בקרב), אך במקביל, הקמת בית תחת נסיבות כאלו הוא דבר משמעותי המעניק לסביבה תקווה ונחישות להתמודד עם האתגרים.
סוגיית החתימה על הסכם הלכתי המאפשר מתן גט במקרה שבו החייל נעדר או נפגע מנטלית באופן בלתי הפיך עלתה שוב לדיון. מסמך זה מבטיח שלאחר פרק זמן מסוים (כגון שנה וחצי לפי הגרסה שהוצעה על ידי יד לאישה), אם החייל נעדר או שהוא נפצע בצורה שהותירה אותו "צמח" במצב בלתי הפיכה, אשתו לא תישאר עגונה לצמיתות. ישנם פוסקים המתנגדים לכך מתוך חשש הלכתי ואחרים החוששים מפגיעה במורל החיילים, בעוד אחרים סבורים שהדבר מעניק שקט נפשי הן לחיילים והן למשפחותיהם.
דאגה משמעותית נוספת היא השפעת פציעות המלחמה – הן הפיזיות והן הנפשיות – על זוגיות עתידית. חיילים רבים סובלים מפציעות חמורות, כולל פגיעות המשפיעות על הבריאות המינית והפוריות. כיצד הדבר ישפיע על יכולתם להינשא ולהקים משפחה? בנוסף, PTSD משפיע באופן משמעותי על אינטימיות וחיבור רגשי, ודורש תמיכה ארוכת טווח שרבים מבני הזוג אינם מודעים אליו עדיין.
עם מבט קדימה
אלו רק חלק מהאתגרים שצצו בעקבות המלחמה. הם מדגישים את ההצטלבות בין הלכה, זוגיות, והמציאות המשתנה בישראל.
ברגעי משבר, על הקהילה להתגייס ולתמוך בזוגות הנאבקים באתגרים הללו – מהדיונים ההלכתיים ועד לתמיכה רגשית ומעשית. התמודדות שכזו דורשת רגישות, חכמה והמון חמלה.
שדה הקרב אולי רחוק מהבית, אך השפעות המלחמה מורגשות בכל בית יהודי. עלינו לוודא שקיימות מערכות תמיכה – הן הלכתיות והן רגשיות – שיסייעו לזוגות לשרוד יחד את הסוערות בתקופה זו.
מי ייתן ונזכה לשובם המהיר של החטופים ולרפואה שלמה לכל הפצועים!
Comments