בריאות הנפש

במשך כל חיי המשמעות הייתה להתפטר מן השומן הגרוטסקי ולגלות [...]

לפעמים נדמה שיש הסחות דעת שליליות רבות בחוויית הטבילה, והן [...]

הדוגמה המופתית למתפללת ביהדות היא חנה, אישה עקרה שמתפללת לילד. [...]

מרכז עדן ממליץ לנשים שסובלות מכל דרגה של הפרעה טורדנית [...]

כאשר אישה שמתמודדת עם אתגר מגיעה למקווה, הבלנית צריכה לומר לה שהיא תתאים את עצמה אליה. הבלנית צריכה לשאול את הטובלת "מה אני יכולה לעשות כדי להקל עלייך את הטבילה?". הבלנית יכולה לנסות לצפות את הקשיים שעשויים להתעורר ("האם תצטרכי עזרה כדי לרדת במדרגות?"), ולנסות לעזור להתגבר עליהם. הדבר החשוב ביותר הוא שהבלנית צריכה לתמוך בטובלת בכל בקשה שלה, מפני שהטובלת מכירה את הצרכים והרצונות של עצמה בצורה הטובה ביותר.

הבלנית, אישה מבוגרת עדינה ונעימה, התקרבה ועטפה אותי בחיבוק חם, בעודי בוכה על כתפה. היא אמרה לי שאני לא צריכה להיות במקווה, אני יכולה ללכת הביתה. לא. אמרתי לה. אני צריכה להיות כאן. זאת הפעם הראשונה שאני מרשה לעצמי לחוש את הכאב שעבר עליי בשעה שבעלי בבית החולים, ובכיתי במשך כל זמן ההכנה לטבילה. נכנסתי לחדר הטבילה והבלנית שאלה אם אני רוצה שתישאר. כן. ביקשתי שתישאר עד שאטבול ואז אני מבקשת להיות לבד במשך כמה דקות. כמובן, אמרה. אחרי שענתה בפעם האחרונה 'כשר' חיבקתי את עצמי ודמיינתי שהשם מחזיק אותי ומנענע אותי ולוחש באוזני "יהיה טוב".

פרופסור אילנה אזולאי שרתוק הדגישה לאחרונה מטרה פעילה של מרכז [...]

לפעמים הדברים הקטנים הם הדברים הבולטים, שגורמים לי להבין שאני לא רואה טוב כמו אנשים אחרים. פעמים אחדות שאלתי את הבלנית מדוע הברכה לא תלויה על הקיר, וצחקתי כאשר היא אמרה: "הברכה נמצאת ממש כאן על הקיר". אני יודעת שחריטה על זכוכית וצבעי לבן וכסף הם אופנתיים, אבל – באמת – אני לא יכולה לראות אותם. אומנם אני צוחקת, אבל הדפסת המילים בצבעים ניגודיים תקל עליי כל כך, ואני בטוחה שגם על אחרות. ככל שאני צריכה לבקש פחות עזרה כך טוב לי יותר.