הפרעות אכילה הן תחום שנשים רבות מתמודדות אתו, לא מצליחות להתייחס אליו בגלוי. התחום הזה הוא חלק מן המאבק המצוי בדימוי הגוף ובאתגרי המשקל הרצוי. התייחסנו אל הנושא הזה בבלוג הראשון בסדרה מאת ליאת ק’.

הבלוג הגלוי והישיר הזה מאפשר לנו להציץ אל תחום שרודף נשים רבות. אמנם אין זה נושא שצריך להתייחס אליו בשיעורי הדרכת כלות או במקווה, אך הידיעה שנשים רבות נאבקות בעניינים אלו צריכה ויכולה לשמש השראה למידה נוספת של רגישות בקרב בלניות ומדריכות כלות. 

אני לא מנסה לרדת במשקל; אני מנסה לבנות שריר. לא אכפת לי אם אהיה יותר רזה; אני רוצה להיות יותר בריאה.

להיכנס לקצב. ללכת לחדר כושר פעמיים בשבוע ולכיתת יוגה פעם בשבוע. ללכת לחדר כושר ארבע פעמים בשבוע, ובכל פעם לסיים את השיעור ביוגה. ללכת לחדר כושר כל יום. שעה, שעתיים. אולי אלך עוד קילומטר. אולי ארכב על אופני כושר. אולי אתעמל קצת גם לפני שאני הולכת לישון. מדובר פה רק על הבריאות. גרנולה לארוחת בוקר. לא, יותר מדי סוכר. ביצים. חלבונים, פחות שומן ועדיין הרבה חלבון. פחמימות לא נחוצות; אני צריכה יותר חלבונים וויטמינים. מדובר כאן רק על הבריאות.

אני עדיין מחפשת אחר המילים המתאימות לתיאור קיץ 2013…

בשנה שלפני כן סבלתי מהתקף דיכאון עמוק, והשנה שלפניי הייתה מלאה בחוסר ודאות. הרגשתי שאין לי שליטה על שום דבר. ובנוסף לכל, בחורף שלפני כן הייתי חולה במונו במשך שלושה חודשים, ובעקבות המחלה הרווחתי כמה קילוגרמים ופצעי בגרות קשים.

הגדרתי את הקיץ הזה כקיץ של שינוי, הקשבה פנימית והתקדמות. החלטתי לנסות יוגה, שיעורי מדיטציה וכמובן, לדאוג לעצמי באמת.

על פני השטח הכוונות שלי היו ממש טובות. באתי ממקום חיובי. אבל מתחת לזה היה צורך בשליטה. היו כל כך הרבה דברים שלא הייתה לי שליטה עליהם, והצורך שלי למבנה ולדרך פעילות היה נואש.

כל מה שעשיתי הוגדר כחתירה למטרה שהכותרת שלה הייתה להיות “בריאה ובכושר”. כל מי שעקבתי אחריו באינסטגרם היה בעל בלוג בריאות או מרים משקולות. חזרתי ושיננתי לעצמי ציטוטים של אהבה עצמית ושל רצון לשיפור הבריאות. רציתי מאוד להיכנס לסגנון החיים הזה.

בתחילה מצאתי נחמה בשגרה. לא הייתי צריכה לחשוב כל יום מחדש מה עליי לעשות. חדר הכושר היה מקום ידידותי, היו שם מתקנים מצוינים והסביבה לא הייתה שיפוטית. חשבתי שאני יוצרת לעצמי מבנה ומשמעת, וחשבתי שהבריאות בראש סדרי העדיפות שלי. זאת הייתה אובססיה.

יצאנו לנופש משפחתי. קמתי כל בוקר שעתיים לפני כולם כמעט בכל יום, כדי להשתמש בחדר הכושר של המלון לפני שאנו מתחילים את יום החופשה. כאשר לא יכולתי להגיע לחדר הכושר – אכלתי פחות.

ואז זה קרה. הלילות שבהם התפרים המהודקים נקרעו. לא יכולתי לעמוד בסדר היום המחמיר הזה כל הזמן. הייתי זקוקה לשחרור. התחלתי לצרוך אלפי קלוריות באמצע הלילה. אבל השחרור הזה היה כל כך לא בריא, שחשבתי שאני צריכה לאזן אותו. התחלתי להקיא כדי לבטל את הנזק שגרמתי לו לפני דקות מעטות.

לא יכולתי להאמין שבאמת עשיתי את זה, אחרי שנים של סיפורי אזהרה ומעשיות אימה. אבל חשבתי “אם זה קורה פעם או פעמיים, זו לא בעיה. אני לא כמו כל האנשים האחרים שיש להם הפרעות אכילה”.

אבל זה התחיל להתרחש לעתים יותר ויותר קרובות. וכבר לא עשיתי את זה רק בפרטיות שאפשר לי חדר השירותים בבית. התחלתי להשתמש גם בשירותים במסעדות. וכאשר הגרון שלי כאב יותר מדי פניתי לחומרים משלשלים. חשבתי לי שזה יותר בריא. זאת אומרת, זה ממילא היה צריך לצאת מן הצד הזה, נכון?

הרסתי את הקיבה שלי. כאב לי יומם ולילה. מצב הרוח שלי היה נורא כל הזמן. כאבה לי הבטן. הגרון כאב. לא רציתי לדבר עם אף אחד. רציתי רק את הקצב שלי, את השליטה, ובכל פעם שאיבדתי את השליטה הייתי צריכה פיצוי.

עד שהכאב, הגופני והנפשי, היה קשה מנשוא. מעולם לא חשבתי שזה יהיה נושא כאוב עבורי. הייתי חייבת לעשות משהו.

הגיע הזמן להתערבות חיצונית.

למרבה המזל היה לי קשר עם תרפיסטית, ולאחר חודשים ארוכים שבהם הסתרתי את הנושא הזה, נפתחתי סוף סוף. היא הבינה אותי והתייחסה לנושא בחמלה, והטמיעה בי סבלנות ועדינות כלפי עצמי. למדתי כיצד לאזן את הצרכים של גופי עם הרצון בהנאה. למדתי לדעת מתי וכיצד להירגע ולשחחר את השליטה. טיפלתי בנושאים הרגשיים שהיו מתחת לפני השטח ולא עסקתי בהם קודם לכן. זה היה תהליך איטי, והוא עדיין נמשך. אני תמיד אהיה במאבק, כמו כל אישה שנאבקת בנושאים שקשורים לגוף. אבל דברים שיש להם חשיבות נרכשים לאט.

לעולם לא אשכח את הכאב; תמיד יש ניצוץ שמזכיר לי אותו. ואני יודעת שיש נשים שנפלו לתהומות עמוקים יותר משנפלתי אני, נשים שלא יצאו עדיין מן הסוד, כפי שיצאתי אני. אני למדתי בתהליך הזה – ואת זה אני רוצה להעביר לאחרות – שאף פעם לא מאוחר מדי ללמוד לאהוב את עצמך. את ראויה לאהבה עצמית, ולא משנה שום דבר אחר.

היחסים שלי עם הגוף שלי ואם דימוי הגוף שלי קשים וכואבים לפעמים. אלו יחסים שדורשים תשומת לב מתמדת והזנה ואהבה. הם זקוקים לתפעול. ועם העבודה מגיע משהו נפלא ומתמשך.

וכדאי להגיע לזה. כי האפשרות האחרת היא אפשרות של ייסורים קשים.