המקווה הוא מקום טבילה טקסי שנועד לטהר ולנקות מבחינה רוחנית. למעשה, לפני הטבילה עלינו לנקות את עצמנו היטב היטב. רק אז המיקוד הוא בהיבט הרוחני של הטקס הזה. הבה נתבונן בהכנות ובהיבט הפיסי, כיוון שהם יכולים לתת לנו תובנות להעצמת החוויה הרוחנית.

המצווה של הטבילה במקווה היא אחת המצוות היחידות שבהן משתתף כל הגוף שלנו. זוהי טבילה פיזית שדורשת תשומת לב והכנה שכרוכה בניקוי כל הגוף, בתשומת לב גם לפרטים קטנים (כמו האזור שמאחורי האוזניים וציפורני הידיים והרגליים). אנו מתרחצות ומנקות את העור שלנו.

העור, האיבר הגדול ביותר בגופנו, מְכַסֶה, מגן ומשמש כמחסום. כיוון שיש לו נקבוביות, הוא יכול גם לספוג. הוא משקף את המצב הכללי של הבריאות והגֵהוּת שלנו, ולכן חובה עלינו לנהוג בעור שלנו בתשומת לב ראויה.

תשומת הלב שלי לטיפול נכון בעור התעוררה לפני זמן מה, כאשר חיפשתי מוצר טבעי לניקוי עור הפנים של בת העשרה שלי, שנטתה לאקנה, לפני שפניתי לתרופות מרשם. כיוון שלא הצלחתי למצוא מוצרים שיענו על הדרישות, החלטתי ליצור מוצר כזה, ושיחקתי במתכון לסבון פנים עד שיצרתי מוצר שפעל. וזה באמת עבד! עד כדי כך שבתי נתנה דוגמיות לחברות שלה, והפלא ופלא – זה עבד גם בשבילן. כיוון שאני מאמינה בשיתוף של דברים טובים, המשכתי לשלב הבא, ויצרתי ומכרתי סבונים טבעיים מיוצרים ביד. הייצור הזה הולם את המחויבות שלי לבריאות טובה, שאני מקדישה לה את חיי המקצועיים כפסיכולוגית ומורה ליוגה.

סבון נוצר בתהליך כימי שמשלב שמן ומים, שני חומרים שלא נוטים להתערבב. עבורי ייצור סבון הוא מעבר לכימיה, ויש בו משום אלכימיה, שכן הוא משנה חומר בסיסי והופך אותו לחומר אחר. זה ממש קסם. ייצור סבון הפך לדרך נוספת שבה אני יכולה להתחבר לטבע, לטהרה ולמהות. זה הפך לתהליך מדיטטיבי. לשם הכנת סבון נדרשות כוונה, הכנה, תשומת לב וסבלנות/ציפייה.

אני מאמינה בהחלט שהזכות (או “הטהרה“) של הסבון , עם הכוונה שלי בזמן תהליך ההכנה, היא תכונה שעוברת אל הסבון. אני רוצה שגם אחרות תוכלנה ליהנות מן התענוג העשיר, הריחני, המלחח והמזין הזה. לפני שאני מתחילה בהכנת הסבון, אני מבררת את מצבי: את מצב הרוח, את הלך הרוח, ואני מוודאת שאני מרוכזת ושרויה במקום של יצירה והענקה לאחרים. הכוונה הכרחית ליצירת המוצר.

הייצור עצמו דורך תשומת לב וריכוז וכולל הכנת סביבה בטוחה וסטרילית; מדידה מדויקת של כל מוצר ובחירת השמנים האתריים שישולבו בסבון, לפי ההשפעה שאני רוצה ליצור (למשל, הרגעה, התעוררות, שלווה, חושניות).

כאשר החומרים מוכנים, אני מוסיפה בזהירות את תערובת המים אל השמנים, והקסם מתחיל להתרחש. הנה החיבור, האיחוד של שני מרכיבים מובהקים. התערובת מתחילה להפוך לסבון. הטרנספורמציה מתרחשת. כאשר אני מתבוננת בתהליך אני מתמלאת שמחה בכל פעם מחדש.

ואז… מגיע שלב ההמתנה, שדורש סבלנות, סבלנות ועוד סבלנות. לאחר שכל החומרים עורבבו, יש להניח את הסבון מכוסה למשך עשרים וארבע שעות, כדי ‘לפעול‘, ובמשך כל הזמן הזה קיימת התהייה, הציפייה לתוצאות. לאחר שמסירים את הכיסוי, מחכים שוב שהסבון יתמצק ויהיה מוכן לשימוש. התהליך נמשך בין ארבעה לשישה שבועות.

אולי אפשר ליישם את מה שאני לומדת מהכנת הסבון גם להכנה לחוויית הטבילה: היא דורשת כוונה, הכנה, תשומת לב וסבלנות/ציפייה.

נתחיל בכוונה – כיצד אנו יכולות להאט, או לעצור וליצור התכווננות למצב של קבלה ופתיחוּת?

הטקסים נותנים מסגרת. בדרך כלל אנו מתייחסים לרחצה היומית שלנו כאל דבר מובן מאליו. זוהי הזדמנות להיות לבד עם עצמנו, עם הגוף שלנו. ההלכה היהודית מאפשרת לנו להתייחס בתשומת לב יתרה לניקוי הגוף כאשר אנו מתכוננות לטבול במקווה.

ההכנה הגופנית – הבה נעשה אותה בתשומת לב. כאשר אנו מנקות את הגוף שלנו נחשוב על מה הוא סופג. מה אנו רוצות שהוא יספוג? האם אנחנו יכולות להתחבר להתעוררות החוש הטקטילי שלנו? המוּדעוּת הזאת יכולה להוביל אותנו למקום אחר גם מבחינה רוחנית. היא יכולה לאפשר לשינוי להתחולל בזמן הטבילה במקווה. ההכנה הזאת היא הזדמנות להתחבר לעצמנו ברמה האינטימית ביותר, כהכנה לחיבור עם בן הזוג שלנו.

והשלב האחרון, סבלנות וציפייה. הלכות נידה מכילות בחוּבַּן את מרכיב הציפייה. בצירוף כוונה נכונה, הכנה ראויה ותשומת לב, הציפייה הזאת יכולה לרומם אותנו למקום רוחני גבוה יותר. ביצוע הניקיון הפיסי והנאה מן התהליך, תוך תשומת לב וכוונה, יכולה בוודאי להעצים את החוויה הרוחנית.