כאשר משרד הבריאות בישראל החליט בשנת 2013 לחסן בנות בכיתה ח’, ובשנת 2015 – לחסן בנים, כנגד נגיף הפפילומה (Human Papiloma Virus = HPV), הופתעתי מן התגובות המתנגדות ברשת החברתית. כיום החיסון נגד נגיף הפפילומה בישראל מקיף כ-10% מן האוכלוסייה, בהשוואה לארצות הברית, שם 60% מן הצעירים שלא הגיעו לבגרות השלימו את ההליך המלא של החיסון. האחוז הנמוך של החיסונים הניתנים בארץ – למרות זמינותו של חיסון בטוח ויעיל מאוד – מטריד עד מאוד. התפיסות המוטעות כלפי שני החיסונים הקיימים – Gardasil ו-Cervarix – קיימות בשפע.

נגיף הפפילומה לא מתייחס לוירוס אחד ויחיד, כי אם לקבוצה של 150 וירוסים הקשורים ביניהם, ולכל אחד יש סימני זיהוי משלו. חלק מן הסוגים של נגיף הפפילומה יכולים לגרום ליבלות באברי הרבייה, אבל בדרך כלל הזיהום מופיע ללא סימפטומים. כאן בדיוק טמונה הסכנה – מחקרים שנעשו בישראל לאחרונה קובעים ששיעור ההידבקות בנגיף הפפילומה אצל גברים ונשים בין גיל 19–59 הוא בסביבות 40%. הסטטיסטיקה הזאת דומה לאחוז ההידבקות בארצות הברית ובמדינות מפותחות אחרות, והיא הנפוצה ביותר מבין המחלות המועברות במגע מיני בעולם. נגיף הפפילומה מועבר באמצעות מגע מיני, אוראלי, אנאלי או וגינאלי, ואף על פי שחלק ניכר מן הזיהומים נפתר בלי טיפול, חלק אחר נשאר בהליך של דגירה, ואין מזהים אותו מפני שהוא נעדר סימפטומים.

אני זוכרת היטב את היום שבו הגיע החיסון Gardasil לשוק לאחר שקיבל את האישור הסופי של המִנהל האמריקני למזון ותרופות. ביקרתי את אמי במטה של Merck-Frosst במונטריאול, המקום שבו פיתחו את החיסון הראשון בעולם נגד נגיף הפפילומה. זה היה יום גדול. בלונים היו קשורים ברחבי הבניין, ושלטים רבים התנוססו בו והזמינו את כל העובדים לקבל גלידה חינם (מַרפא ליבלות באברי הרבייה!! גלידה חינם!!). החיסון עבר שנים רבות של בדיקות מעבדה קפדניות, נוסה על קבוצה של 30,000 משתתפים, ועדיין נמצא תחת בקרה יומיומית. זה היה אירוע של ציון דרך, שהביא עמו את האפשרות של צמצום ניכר במספר האנשים הנגועים בנגיף הפפילומה. משנת 2006 יישמו 70 מדינות תוכנית לחיסון נגד נגיף הפפילומה, ומעל 200 מיליון מנות חיסון ניתנו ברחבי העולם. הדחיפה העיקרית לחיסון היא שנגיף הפפילומה גורם ל-70% ממקרי סרטן צוואר הרחם, ל-12% מכל סוגי הסרטן אצל נשים, והוא גורם גם לסוגים אחרים של סרטן, כולל סוגים מסוימים של סרטן באשכים, סרטן בפה, סרטן הפין וסרטן פי הטבעת. בישראל שיעור סרטן צוואר הרחם הקשור לנגיף הפפילומה הוא 5 נשים מכל 100,000, אבל שיעור המוות בקרב הנשים הנגועות קרוב ל-50%. סרטן צוואר הרחם קשה לאבחון, ולפיכך רוב הנשים אינן יודעות שהן חולות עד שהסרטן במצב מתקדם. בין השנים 2003–2010 הייתה בארצות הברית ירידה ניכרת בשיעור ההידבקות בנגיף, מ-12% בקרב צעירים בני 14–19 ל-5%. זוהי תופעה מרשימה, וככל שתוכנית החיסונים מתמשכת אין ספק שההשפעה על הנשים היא פשוט מצילת חיים.

אם כן, מדוע משפחות בישראל בוחרות שלא לחסן את ילדיהן?

העובדה שנגיף הפפילומה מועבר בקשר מיני תורמת להתנגדות הנרחבת בישראל כלפי תוכניות החיסון מצד האוכלוסייה הדתית במדינה. מחקר עדכני מצא שרבים מן המתנגדים מאמינים שברית מילה מגינה מפני מחלות המועברות במגע מיני, שהילדים והילדות שלהם נשארים בתולים עד שהם מתחתנים, וכי הנגיף משפיע רק על מי שמקיימים יחסי מין לא בטוחים לפני הנישואים. האמונה של אנשים שהילדים שלהם לא יעסקו ביחסי מין לא מקובלים ועל כן הם לא נמצאים בקבוצת סיכון לנגיף יוצאת מתוך נקודת הנחה שגויה ומסוכנת. לבד מן ההכחשה שייתכן שבני נוער דתיים מקיימים יחסי מין, תפיסה שגויה נוספת וכללית יותר מעכבת עוד יותר את מתן החיסון. העמדה הלא-מדעית, שחיסונים הם מעין קנוניה מרושעת שנועדה לייצר כסף עבור חברות התרופות, פועלת כנגד Gardasil  ו-Cervarix, ויש לה תוצאות קטלניות.

טענה שגויה ברורה אחת היא שהחיסון עלול להשפיע על פוריות הנערה.

אין אפילו דעה אחת שמוכיחה את האמת של הטענה הזאת, או של הטענה שהחיסון כרוך במצבים מורכבים מבחינה נוירולוגית, מבחינה אוטואימונית, ובהיווצרות קרישי דם. כמובן, אין חיסון נטול תופעות לוואי. תופעות הלוואי האפשריות הקשורות ל-Gardasil ול-Cervarix כוללות רגישות, גירוד ואדמומיות באזור הזריקה, תופעות מעין שפעת שעשויות להימשך עד שבוע ימים, והתעלפות (הוראות השימוש בחיסון כוללות הוראות למניעת נפילות לאחר קבלת החיסון). תופעות הלוואי הקלות האלה הן היחידות שנצפו לאחר קבלת החיסון, וההאשמות הפרועות של מתנגדי החיסון הוכחו כלא נכונות שוב ושוב. ואולם רוכלי הפחד ממשיכים בשלהם, וגורמים לחלק מן ההורים לסרב לחסן את ילדיהם – על אף התוצאות העגומות האפשריות.

יש לי שלוש בנות, וכאשר הדיבורים ברשת העוסקים בהתנגדות לחיסון נגד נגיף הפפילומה הלכו והתגברו, שאלתי את אמי לדעתה על Gardasil ועל Cervarix, כדי לדעת אם היא ממליצה שאחסן את נכדותיה. כמדענית שעבדה בפיתוח תרופות במשך שנים רבות היא השיבה תשובה חד משמעית, שהיא איננה יכולה להבין ואינה עשויה להבין מדוע יש אנשים שלא ירצו להגן על ילדם מפני סרטן. גם אם כל תאוריית קשר ברשתות החברתיות טוענת טענות אחרות, ואף על פי שאני סומכת על כך שהבנות שלי ישוחחו איתי על מין, ואני יודעת שהן תשתמשנה באמצעי הגנה כשיהיו פעילות מבחינה מינית, העובדה שאמא שלי מעודדת אותי להזריק לנכדות היקרות שלה את החיסון הזה מספיקה לי כדי לאשש את העובדה שהוא בטוח לשימוש. ואם לא די בזה, תמיד אפשר לקרוא מגזינים רפואיים, וכן את הוראות המרכזים למניעת מחלות, המִנהל לבטיחות המזון והתרופות בארצות הברית, משרד הבריאות בישראל, ארגון הבריאות העולמי… וכולם מעוניינים לחסן ילדות צעירות כדי להציל את חייהן. לכן, כאשר בתי בכיתה ח’ תביא הביתה את מכתב האישור לחיסון, אני אסמן ‘כן’ בהתלהבות.