טבילה. חלק מהנשים תפגושנה מצווה זו לראשונה לקראת חתונתן. כאשר יחליטו בני הזוג, החתן והכלה העתידיים על החתונה אותה ירצו לקיים. טבילה לפני החתונה (וגם לאחר מכן, כזוג נשוי) היא מצווה, הנכנסת תחת מצוות שמחת הבית וטהרה. במדינת ישראל, כדי להתחתן דרך הרבנות היא גם חובה. כאשר בחרת בחתונה כמסורת ישראל, כהלכה ודרך הרבנות, הטבילה תהיה חלק, ויהיה עליך לטבול לפני יום החתונה. אולי לחלק מהנשים, משהו במחשבה הזו לא נוח בגוף, לקרוא, וגם לדעת, באמת מבפנים, שנהיה חייבות להיות במצב כל-כך אינטימי, חשוף, וגם דתי, מתוך הכרח. יש לך הזדמנות להקשיב לקולות העולים מתוכך, וגם, רגע לפני החתונה, להעמיק ולהבין את עניין הטבילה, ולא להתפשר על טבילה מתוך הכרח.
לפני שתמשיכי ותקראי על הטבילה ועל נקודות חיבור אפשריות שלך ושל המים, אני מציעה לך לעצור, לקחת רגע לעצמך ולחשוב: מה פשר הטבילה? למה אני טובלת? עם אילו רגשות אני מגיעה לרגע הזה? מה הייתי רוצה לדעת יותר? איפה אני והמים נפגשים בחיי? איזה אור יכול לצאת מהרגע הזה?
ועכשיו, ברשותך, נצלול.
טבילה היא דרך יהודית עתיקה להיטהרות. בעבר, נטמאו מכל מיני דברים שונים, ולכן, גם טבלו מכל מיני סיבות. כיום, הטומאה היחידה שעדיין יש לה משמעות בעולם היהודי, היא טומאת נידה. לאחר סיום הווסת, שהוא חלק מהתהליך המחזורי בגוף האישה אשר הסתיים ללא חיים חדשים שהיו יכולים להגיע לעולם (היריון), ולאחר שחיכתה שבעה ימים כדי לראות שהווסת אכן נגמרה, על אישה נשואה לטבול. כמו כן, גם לפני החתונה, בפעם הראשונה בחיי האישה, עליה לטבול, ולהיטהר לראשונה. הטבילה עצמה היא כניסה אל תוך מי גשמים, כאשר כל הגוף במפגש עם המים, ואת אינך נוגעת בדבר, מלבד המים המכסים את גופך. לטבילה ישנן שתי דרישות והן: שכל גופך יהיה בבת אחת בתוך המים, ושלא יהיה דבר החוצץ בינך לבין המים.
ביהדות, מחזוריות האישה הולכת יד ביד עם הזוגיות, ועם ההלכות המלוות את האיש והאישה לאורך כל חייהם המשותפים, ולכך קוראים “טהרת המשפחה”. זהו נושא גדול שתמיד ניתן להעמיק בו, ואת מוזמנת ליצור קשר עם מרכז עדן לשיח נוסף בנושא, בכל זמן בחיים.
כעת נתעמק בחלקים אשר יכולים לסייע להרגיש את החיבור אותו אנו כה רוצות, במפגש המיוחד שלנו עם עצמנו במים. בחלק מהחלקים שאעלה, אשאל שאלות פתוחות, ואת מוזמנת לענות עליהן לעצמך, בזמנך וממקומך.
יסוד המים
מים. תרכובת כימית כמעט פלאית, המהווה בסיס לכל צורות החיים המוכרות, וכן לאדם, והכרחית לנו לקיומנו. המים משמשים אותנו כדי לשרוד, להרוויית צמאוננו, לגדילה וצמיחה שלנו ושל כל החי והצומח מסביבנו, וגם לניקיון, על כל רבדיו. בסיפור בריאת העולם, בתחילת ספר בראשית, בריאת יסוד המים ומיקומו בעולם תופסת חלק נכבד של יומיים. ביום הראשון המים מופרדים לשמים ולים, וביום השני המים, אשר הציפו תחילה את כל העולם, נקווים לימים. כן, גם המים, המלאים כל טוב, צריכים שנתחום אותם, ושנקבל אותם במינון, בזמן ובמקום המדויקים לנו. המקווה יהיה תמיד מחובר לקרקע, והמים בהם נטבול הם מי גשמים או נביעה טבעית, ובשמם השני ‘מי בראשית’. מה פשר החיבור לקרקע? ומה מפגש עם מים ראשוניים, בראשיתיים, יכול להעניק לי? יסוד המים הוא יסוד של תנועה טבעית תמידית. תנועה חיונית לחיים, המגיעה כדי לשמור על איזון בעולמנו הפנימי. וכמו בבריכות, בהן מים עומדים זה סימן לא טוב, גם בנפשנו, יש צורך לזרימה, סינון רעלים המביאים להתחדשות. עם זאת, בזרימה מתמדת צריך קשר יציב ובטוח, המחובר לקרקע, לאדמה. מה היא קרקע בטוחה בחייך? על מה או מי את יכולה להישען גם כאשר את בשלבי התחדשות, תנועה ושינוי בחייך? זהי את מקווה מבטחך בליבך, ובביתך – בזוגיות שאת בונה וממסדת.
התחדשות מתוך מחזוריות
המחזוריות מלווה אותך, כאישה, במישורים ורבדים שונים בחייך. ישנו מחזור השנה, השמש, המלווה בעונות השנה, בחגים, מועדים ורגעים מיוחדים, משמעותיים, בתוך מחזור ארוך של 365 ימים. וישנו מחזור הירח, המחזור החודשי, המעטר אותנו בתנועה קצרה יותר, ואליו מתווספים תחושות, רגשות לב ונפש, תנועות גוף, תנועת החיים הזוגיים. בתוך קצב החיים, זמן הטבילה במקווה, המגיע לפני חתונתך ואחרי סיום הווסת האחרונה שלפני החתונה, הוא הזדמנות לעצור, לנשום, ולתת לעצמך מקום. לתת מקום לגוף שלך ומה שעובר עליו, לנשמה המתוקה שבתוכו, ולהתחדשות באמת, רק את עם עצמך, עם המים, השמיים. כבר נכתב בפיוט “עת שערי רצון” של ר’ יהודה אבן עבאס: “אל נא יהי עולם בלי ירח” ואני אוסיף, אל נא יהי עולם ללא עצירת-התבוננות ותשומת לב לתופעתו של הירח, ולמחזוריות הנשית בחיינו.
משמעות רוחנית במעשה גשמי
התנועה החדשה עליה כתבתי תחילה, והיא הכנסת עומק, סיבה, ידיעה ומשמעות לכל דבר בו אנו בוחרות ורוצות בחיינו ,היא בעצם תנועה עתיקה, ומה שאנו עושות בדורנו, הוא החזרת עטרה ליושנה. חיבור בין מעשה גשמי לבין משמעות רוחנית קיים בהרבה מקומות ביהדות, ולא רק, אלא גם בבודהיזם, ביוגה, ובמקומות נוספים בהם הרצון הוא לחבר בין האור של הרוחניות, לבין הכלי של החיים עצמם. ללא כלי מתאים, האור ישפך, וללא אור, הכלי לא ימלא את ייעודו. וכשנחזור לטבילה, שאלותיי אליך יהיו: מה שונה בין האישה שאת לפני הטבילה וזו שאת אחריה? מהי המשמעות שאת בוחרת להעניק לרגע הטבילה? להכנות שלפניה? לשנייה שאחריה? ומה עם הזוגיות שלכבודה התכנסנו? מהו השוני בזוגיות שלך עם בחיר ליבך לפני ואחרי טקס החופה? מה המשמעות שאתם בוחרים לתת לטקס זה בחייכם המשותפים?
עת לאהבה.
ישנו דיסוננס דיי גדול בין ההכנות הטכניות לטבילה, לבין העומק, השחרור והחיבור שהיינו רוצות להגיע אליהם ברגע הטבילה ומתוכה. אפשר להסתכל על זמן ההכנות, ועל פרטי פרטיהן, כעל הכנה למסיבה גדולה, מפוארת וחשובה. המסיבה היא מסיבה שלך עם עצמך, והחגיגה, היא חגיגת עצמך, במלוא הַדָּרֶךְ. כדאי לרדת לפרטי פרטים בהכנות למסיבה כזו, לא? אחרי ההכנות המדויקות והנכונות לך (כי רק את יודעת מה מתאים לך וכיצד את חוגגת את עצמך באמת) הגיע העת למסיבה. העת לאהבה. הזמן בתוך המים הוא שער – הזדמנות ואפשרות להנות באמת מהיותך עם עצמך. לחגוג את היותך יפה, לשמוח בגופך ולאוהבו (מגיע לו!), להנות מזמן איכות עם עצמך, בסיטואציה חדשה ומרגשת. אהבה מביאה אהבה, ושפע מביא שפע. וכך, מתוך דיוק ההכנות לטבילה והטבילה עצמה, האהבה תימצא בך כנביעה, ותשקה גם את האיש שלך והזוגיות שלכם, והחגיגה תימשך.
לסיכום, אבקש לברך אותך לקראת הטבילה, מתוך שתי דרישות הטבילה אותן הזכרנו קודם לכן: שיהיה כל הגוף בבת אחת בתוך המים ושלא יהיה דבר חוצץ בין הגוף לבין המים.
אני מאחלת לך, כלה יקרה, שכמו שגופך ייעטף בבת אחת וכל כולו במי בראשית יקרים, כעובר ברחם אמו, מסור ונתון לחסד עליון, כך גם לבך ונשמתך ירגישו בטחון, ותתמסרי ותנכחי באמת ובתמים. עוד אברכך, שלא יהיה דבר החוצץ בין מחשבותיך לבין רגע הטבילה. שלא יהיו לך הפרעות חיצוניות, ושמחשבותייך יהיו איתך, צלולות כמים, ברגע שלך עם עצמך.
ברכה אחת אחרונה. שנדייק, נשאל, נברר, נעמיק ונצלול, ותמיד תמיד נחזור אל עצמנו בחמלה, על מה שיש, וגם על החסר. אמן.
Leave A Comment