שני צדדים לברכה אחת – חנה אבן-חן

 בתיאור של בגדי הכהונה, כתוב “ושמת את שתי האבנים על כתפות האפוד אבני זכרון לבני ישראל, ונשא אהרון את שמותם לפני ה’ על שתי כתפיו לזכרון” (שמות כח: יב)

אהרון הכהן נושא על כתפיו אבנים שעליהן חקוקים שמות כל שבטי בני ישראל.

וכמה פסוקים אחרי כן אנו מגלים שכתוב “ונשא אהרון את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבואו אל הקודש לזכרון לפני 

הקונוטציות כאן הן הפוכות. לשים משהו על הלב, קרוב ללב, נחשב כסימן של אהבה וקירבה, של חיבור, של קשר חיובי ואכפתי.   לעומת זאת, לשאת משהו על הכתפיים מעלה אסוציאציות של אחריות, של כובד, אפילו של עול.

בני ישראל באמת היו אחריות ואפילו עול לכהן. הוא נשא אחריות לכפר על מעשיהם, לכוון את מהלך הרוחני ודתי שלהם. אבל בלעדיהם, לא היה לו תפקיד או יעוד. נדמה לי שהקשר בין הכהן ובין העם היה קשר באמת של קירבה, של חיבור, של המון אכפתיות, וגם המון אחריות וכובד. אנו יכולים ללמוד מהכהן שהניגוד הזה הוא איננו באמת ניגוד אלא השלמה של חוויה וקשר מורכב ואמיתי.

לפני מספר שבועות התגייסו שני הבנים שלי  לצה”ל. כאשר עמדתי לברך אותם לקראת הגיוס חשבתי על אהרון הכהן ובגדי הכהונה. חשבתי על הכתפיים ועל הלב.

אני נושאת את הגיוס שלהם על הכתפיים. יש דאגה, הרגשה של המון אחריות, הבנה שיהיו זמנים פחות קלים, אפילו קשים, תפילה תמידית לשלומם ולשלום כל חיילי צה”ל.   אך אני נושאת את הגיוס שלהם גם בלב. אני כל כך גאה בבנים שלי, בגאווה ושלמות שיש להם כלפי השירות, בערכים שלהם, ברצון שלהם ליטול חלק במשימה הלאומית שלנו ולראות בזה כבוד. ומבחינה לאומית ורוחנית איזו ברכה ומתנה שיש לנו צבא חזק וערכי במדינת ישראל.  

ולדעתי, המשל הזה רלוונטי מאוד גם למצוות הטבילה.

שמירת טהרת המשפחה אינה פשוטה. היא מורכבת. היא דורשת ממני מודעות, מחוייבות, הקפדה ואפילו מתמטיקה! זה כולל התארגנות, נסיעה, לוגיסטיקה ותשומת לב לפרטים. אין תמיד תיאום בין העיתוי של הטבילה למצב הרוח שלי או לשיקולים רגשיים וחברתיים. בדברים האלה אפשר להגיד שאני נושאת את מצוות הטבילה על הכתפיים.

אך יחד עם זאת, אין שום ספק שאני נושאת את מצוות הטבילה על ליבי. זה מחבר אותי לדורות רבים של נשים לפני. אני רואה כאן הזדמנות לריענון וחידוש בקשר שלי עם בעלי ועם עצמי. זה מוסיף אלמנט רוחני וכמעט “סודי” לזהות שלי כאשה יהודיה. המצווה הזאת ניתנה כחוק. התורה לא נותנת לנו הסבר או סיבה מפורשת, וזה משאיר לי פתח לחפש בה משמעות אישית – להתחבר באופן ייחודי ואישי להלכות. הקשר שלי עם טהרת המשפחה, עם מצוות טבילה במקווה מתפתחת ומשתנה עם הזמן – כמו שאני מתפתחת ומשתנה עם הזמן. אני נושאת את המצווה הזאת בלב, יחד עם הרגשה של הערכה וכבוד למסורת העשירה ועמוקה שלנו ולחלק שלי במסורת הזאת.

שני האלמנטים השונים האלה הם אינם באמת מנוגדים, אלא אלמנטים משלימים המאפיינים קשר או חוויה מורכבת, עמוקה, אמיתית ומאוד משמעותית.