מיכל חזרה מכנס בענייני עבודתה בכרמיאל, כאשר רכב חצה את קו ההפרדה והתנגש בה. למרבה המזל היא הייתה חגורה בחגורת הבטיחות, כריות האוויר פעלו ואמבולנס הגיע במהירות. לאחר ששהתה כמעט שבוע בבית החולים, קיבלה מיכל כדורים לשיכוך כאבים ושוחררה מביתה להשגחת בעלה. היו לה ארבע צלעות שבורות, פגיעה בטחול וסדקים רבים באגן. לאחר יומיים היא קיבלה את המחזור החודשי והתקשרה בבהלה, מפני שהבינה שבעלה לא יוכל לגעת בה. "כיצד אטפל בעצמי בשנים עשר הימים הבאים? האם בני בן הארבע יעזור לי להתלבש? מי יחבק אותי כאשר השפעת המשככים תתפוגג?"

כאשר אישה חולה היא זקוקה למגע של בעלה כאשר הוא מסייע לה בפעילות היומיומית – להתלבש, לקום מכיסא, ללכת. אבל ייתכן שהיא זקוקה למגע שלו גם כדי להקל על כאב או דאגה. אנו מתחילים להבין את החשיבות העצומה שיש למגע גופני בהקלה על כאבי גוף ונפש.

הוכח שמגע מעודד צמיחה אצל תינוקות שנולדו קודם זמנם, מגע מפחית כאב, מצמצם סימפטומים של מחלות אוטואימוניות, מוריד את רמות הסוכר בקרב ילדים חולי סוכרת, משפר את המערכת החיסונית בקרב חולי סרטן, משפר החלמת פצעים ושברים ומפחית מתח. פצעים מחלימים יממה מאוחר יותר כאשר החולה רב עם בן הזוג שלו, ובקרב זוגות שהנישואין שלהם אינם מאושרים, ההחלמה נמשכת שתי יממות יותר.

לא ברור מהו החלק במגע שמשפר את הבריאות. ניסויים קליניים עכשוויים בוחנים את השפעת המגע על עצירת התקדמות גידולים סרטניים. ייתכן שהמקרים הללו יימשכו שנים עד שיבשילו לכדי תוצאה ברורה, אבל מרכזים רפואיים יוקרתיים בארצות הברית כבר מציעים טיפול משולב במגע מרפא. ואולם, יש מגע ויש מגע. ההפחתה בכאב בעקבות מגע גדולה יותר כאשר המגע הוא של בן הזוג או בת הזוג מאשר כאשר המגע הוא של אדם זר. אומנם מגע של אדם זר מעניק הקלה זמנית, אך מגע של בן זוג או בת זוג יכול לשדר אהבה, חמלה, ואינטימיות שהתפתחה במשך שנים של דאגה וקרב, ועל כן ההשפעה שלו על הבריאות גדולה יותר.

אחד האתגרים הגדולים בשעת הנידה הוא האיסור במגע ואף האיסור להעביר חפצים מיד ליד כדי להימנע ממגע. ההקפדה על האיסורים הללו קשה יותר כאשר אחד מבני הזוג חולה. בשולחן ערוך, יורה דעה, קצה סעיף טז כתוב בבירור: "אשה חולה והיא נדה, אסור לבעלה ליגע בה כדי לשמשה, כגון להקימה ולהשכיבה ולסמכה". ההגבלה של השולחן ערוך על כל סוג של מגע כאשר האישה חולה נראית חד משמעית. נבחן את המאפיינים של האיסור ואולי נמצא מקום להקל.

הפוסקים מבחינים בין מצב שבו האיש חולה לבין מצב שבו האישה חולה, בהתבסס על ההנחה שלגברים יצר מיני חזק יותר משל נשים. כאשר הבעל חולה קל יותר להקל ולאפשר לאישה לטפל בו מאשר במצב של מחלה של האישה. ההלכה מניחה שכאשר האיש חולה לא יהיה לו הכוח או התאווה לגעת בה ואין חשש שהיא תיגע בו מגע שכוונתו מינית. אבל כאשר הגבר בריא והאישה חולה, ייתכן שתאוותו תגבר עליו והוא ייגע בה. לכן אסור לו לטפל בה, אפילו כאשר הם במקום ציבורי, כגון בית חולים, אף על פי שיש שם גברים אחרים שמטפלים בה. מדוע האיסור על הבעל חמור יותר מאשר האיסור על גברים אחרים? הרב משה פיינשטיין השיב על כך שמבחינת הגבר, כל מגע באישתו מעורר אצלו תשוקה, מפני שבדרך כלל המגע בה הוא המגע האינטימי במסגרת הנישואין שלהם, והמגע ביניהם הוא לא רק נגיעה גופנית חולפת אלא דרך של תקשורת. מסיבה זו, אסור לו בדרך כלל לאחוז בידה כאשר היא נידה. ואולם, כאשר גברים אחרים נוגעים בה, אין המגע הזה מעורר אותם, מפני שמקורו לא באהבה ומטרתו היא רק לעזור לה להחלים.

האם האיסור לגעת באשתו החולה כשהיא נידה חל גם במצב של פיקוח נפש? הרמב"ם כותב שמי שנוגע באשתו נידה עובר על איסור גילוי עריות, שהוא חמור יותר מפיקוח נפש. יש מחלוקת בפירוש דברי הרמב"ם, ובסוג הנגיעה הכלול באיסור תורה. לפי הבית יוסף אין שום נגיעה בין איש לאישתו שהוא לא מיני והאיסור הזה חל על כל מגע, גם אם האישה חולה והיא במצב של פיקוח נפש ואין אדם אחר שיכול לטפל בה. לפיכך נראה שבמצב של פיקוח נפש השולחן ערוך יאסור כל נגיעה, בין בהקשר מיני ובין שאין בה הקשר מיני, והוא אפילו אוסר על בעל שהוא רופא להקשיב לפעימות הלב של אישתו באמצעות סטתוסקופ. הש"ך חולק על כך וטוען שלא כל מגע בין איש לאישתו הוא מיני. לכן הוא מגביל את האיסור שמחיל הרמב"ם על נגיעה באישתו נידה מדאורייתא למגע שהוא מיני באופיו. בנגיעה שאינה מינית הוא עובר על איסור דרבנן, שהוא פחות חמור מפיקוח נפש. אומנם ההגדרה של מגע שהוא מיני באופיו אינה אחידה, אבל כל הפוסקים סבורים למעשה שאם הוא מחזיק את ידה של אישתו זהו סוג של מגע בעל אופי מיני. הרמב"ן מרחיק לכת ואומר שכל איסור הנגיעה, מינית או לא מינית, הוא מדרבנן, ופיקוח נפש חשוב יותר. לפיכך, במצב של מחלה מסכנת חיים הש"ך והרמב"ן יתירו מגע שאיננו מיני באופיו.

הרמ"א מציע אפשרות נוספת להקל בעת סכנה: "ויש אומרים דאם אין לה מי שישמשנה, מותר בכל וכן נוהגין אם צריכה הרבה לכך." הרמ"א ביסס את דעתו על הרדב"ז, שמציע את הקווים המנחים האלו: אם האישה חולה חובה על הבעל לשכור מישהו שידאג לכל צרכיה. אבל אם אין אפשרות כזאת, מותר לו לעזור לה. בהתאם לצרכים המסוימים של האישה, ייתכן שילד יוכל למלא את תפקיד המטפל. הרדב"ז מרחיב את ההיתר הזה גם למחלה שאיננה בחזרת פיקוח נפש משתי סיבות. ראשית, אם יימנעו מלטפל בה במצב שאינו חמור, המצב עלול להחמיר לכדי פיקוח נפש. שנית, אין אפשרות לקבוע מתי מצב שאינו חמור יידרדר ויהפוך לפיקוח נפש. במקרה שהבעל הוא רופא ואישתו נידה מציע פתחי תשובה הקלה נוספת ומתיר לו לבדוק אותה כאשר יש בגד שחוצץ בין ידו לבין העור שלה, כדי שלא יהיה מגע ישיר. הרב שמואל ווזנר מרחיק עוד יותר לכת וכותב בספרו שבט הלוי כי אם אין אפשרות אחרת, מותר לבעלה לעשות בשבילה הכל.

בפירוש הרמ"א על הטור, דרכי משה, הוא מצטט את עמדתו הנחרצת של בעל שלטי גיבורים: "אותן שנזהרין מליגע בנשותיהן נדות כשהן חולות שזהו חסידות של שטות". ואולם שלטי הגיבורים אינו מציין כיצד מותר לבעל לגעת באישתו החולה.

אם כן, יש בהלכה גיוון וטווח של דעות. פוסק הלכתי רגיש יידע כיצד להעריך על מצב בהתאם לטווח האפשרויות ההלכתיות כפי ששרטטנו לעיל, וייתכן שבעתיד – אם מחקרים עכשוויים יאששו את העובדה שמגע של בן הזוג מפחית כאב ומסייע להמעיט בשימוש במשככי כאבים ומשפר את התוצאות הרפואיות – הפוסקים יביאו גם את המסקנות הרפואיות האלה בכלל שיקוליהם.