הייתי רוצה לשתף במחשבה שהולכת איתי בשנים האחרונות, והיא, שהדרך שבו לומדים על טהרת המשפחה היום אינה יוצרת שיח מעשיר על טהרת המשפחה, זוגיות וחוויות הטבילה, הן במישור ההלכתי והן במישור הרעיוני, שלטעמי היה אפשר להשיג בשינוי תפיסה לגבי למידת הנושא.
האופן בו נלמדים כיום הלכות טהרת המשפחה בציבור הדתי הכללי (הכוונה לתלמידות האולפנא והישיבות, להבדיל מתiכניות ייחודיות כגון יועצות הלכה, לימוד עומק במדרשה וקורסים להכשרת מדריכות כלות), אינו מספק לדעתי במספר מובנים: הראשון הוא התזמון שבו נושא טהרת המשפחה נלמד, והשני הוא הדגש היישומי שלו, הדרך שבו נושא טהרת המשפחה נלמד כיום שם למעשה דגש כמעט בלעדי על ההיבט היישומי של הלכות טהרת המשפחה. העיתוי בהם נלמדות הלכות אילו לרוב אינו מאפשר העמקה בסוגיות אילו, ומשכך לימוד הלכות אילו נתפס לימוד “רק” לשם קיום המצווה. כתוצאה מכך, כבר מראשית הדרך מועבר המסר, ולו באופן בלתי מודע לפיו אישה שאינה נשואה – אינה רלוונטיות לדיון ושיח בנושא הלכתי זה.
במה דברים אמורים? עיון מהיר “בסילבוס” יראה לנו, שהלכות טהרת המשפחה ככלל, נלמדות בשתי צמתים בחיים.
לימוד הלכות טהרת המשפחה נעשה ככלל לראשונה לקראת סיום לימודי התיכון, בשיעור הנלמד בכיתה י”ב. כלומר, רגע לפני סיום 12 שנות לימוד. פרקטיקה זו בעייתית במספר מובנים. ראשית, לרוב מדובר בעיתוי בו מרבית התלמידות (“השמיניסטיות”) עסוקות בקבלת החלטות משמעויות כגון “מה אני אעשה שנה הבאה”, “צבא או שירות לאומי”, ואל נשכח את העיסוק האינטנסיבי סביב הפקת ההכתרה. שנית, בסיום התיכון יש מעין אווירת סיום מסלול (“אס”ק”) והפניות לקבל מאת הצוות החינוכי היא מוגבלת, בטח במקרים בהם לתלמידות יש מטען כלפי בית הספר והצוות החינוכי.
ההזדמנות השנייה בה נלמדות הלכות טהרת המשפחה היא, באופן מתבקש, לקראת הנישואין, כחלק מההכנות לחתונה. גם כאן נשים לב שמדובר על למידה בתקופה בה האישה, הכלה מצויה תחת לחצים רבים, ובטח הפניות שלה להעמקה, הן הלכתית והן מחשבתית היא חלקית ומוגבלת ביותר.
נסכים כי סקירה מהירה זו מראה כי כיום עיתוי למידת הלכות טהרת המשפחה לא מאפשרות העמקה, וזה מתחבר לנקודה הבעייתית השנייה בלימוד: מכיוון שאין זמן להעמיק, הלמידה היא מאוד בסיסית והלכתית של “השורה התחתונה”, כאשר מיקוד הלימוד הוא “עובר לעשייתה”, כלומר רק סמוך לקראת הנישואין.
בשני הצמתים הללו בהן אישה לומדת את טהרת המשפחה, הדגש הוא על הלכות טהרת המשפחה באופן יישומי, ומעט מאד נעשה ללמד על המישור הרעיוני ושאר היבטי הזוגיות שטהרת המשפחה יכולה לשמש להם כפלטפורמה: למידה על המחזור ועל בריאות ופוריות האישה, זוגיות, מיניות נשית, ומסגור רוחני לזוגיות. יש עוד כל כך הרבה שניתן להרחיב עליו, אך חוסר ההתאמה של הזמן בו טהרת המשפחה נלמדת אינה מאפשרת זאת.
הבעיה הזו מחריפה עם תופעת הרווקות המאוחרת שגדלה. קולמוסים רבים נשפכו על הרווקות (שאף זכתה לכינוי המחמיא של “תופעת או בעיית” הרווקות), על היבטיה גורמיה, השלכותיה הרצון והצורך ולמצוא מענה לאתגרים השונים העולים ממנה. המגמה של עליית גיל הנישואין, לדעתי, עשויה להוות הזדמנות ליצירת רובד חדש בשיח הקיים היום בנושאים של טהרת המשפחה, זוגיות וחוויות הטבילה, הן במישור ההלכתי והן במישור הרעיוני, ולהביא ליצירת שפה ורובד חדש בשיח ההלכתי והרעיוני, רובד שלטעמי חסר בשיח הקיים.
היום כאשר הפער בין סיום התיכון לנישואין הולך וגדל, נוצר פער זמנים משמעותי בין הלמידה בתיכון ללימוד לקראת החתונה. כאמור, בשני הזמנים הללו הם נלמדות “תחת לחץ”, שלא ביישוב הדעת, ולרוב באופן צר וממוקד. עם עליית גיל הנישואין, יש למעשה קהילה שלמה של נשים שומרות הלכה, שהם לא חלק מהשיח ההלכתי בנושאים של טהרת המשפחה. המציאות הזו מובילה למצב לפיו כיום, הלכות טהרת המשפחה “מונחתות” על נשים רבות בגיל בוגר, כאשר הידע והלימוד המקדים שלהן בתחום הוא כאמור לרוב בסיסי ביותר.
פרקטיקה זו מנכיחה את הפער בין התפתחות האישית של האישה, שלרוב עד לנקודת זמן זה, עברה חוויות משמעותיות בחייה, למדה לימודי תואר, וייתכן שאף נושאת בתפקידים חשובים בעלי אחריות. ואולם הידע הלכתי ורעיוני שלה אודות טהרת המשפחה, לרוב נשאר ברמה נמוכה שאינו תואם את המקום התפתחותי שלה. לא יתכן, שעיסוק בנושאים כה חשובים, יקפאו על שמריהן עם סיום התיכון, ולמעשה יופיעו בשיח רק בחודשים הסמוכים לנישואין.
בעיני יש חשיבות לשיח נשים, הן בתחום ההלכתי והן הרעיוני, ולו צריך שיהיו שותפות כלל הנשים, וזאת ללא תלות במקום הזוגי ו/או משפחתי שלהן. מטבע הדברים, לאחר הנישואין, מתפתח שיח אישי חדש אודות הלכות טהרת המשפחה, שיח בין איש לאשתו. לתפיסתי, השיח בין איש לאשתו בנושאים צריכים להיות רובד נוסף, אבל מלבד השיח הזוגי, יש חשיבות בשיח ובלימוד ההלכתי של נשים בתחום זה, אולם לצערי זה כמעט ולא קיים היום, ואחרי הנישואין, לאור המקום הזוגי נולדים אתגרים חדשים שמונעים התפתחות של שיח זה בין נשים.
ומכאן השאלה המתבקשת היא כיצד מייצרים שיח נשים מעמיק בנושאים אילו, כאשר מדובר על הלכות שקשורות באופן מהותי לחיי נישואין? כמו הרבה דברים, כדי להוביל לשינוי בשיח, צריך ללכת למקור. כאמור, כיום הלכות טהרת המשפחה נלמדות בשיעור חטוף בכיתה י”ב, כאשר ברקע יש רעשי רקע רבים, ומכל מקום, אין פניות להעמיק בלמידת תחום הלכתי ורעיוני.
בשלב הראשון הייתי מציעה שהלכות טהרת המשפחה יילמדו בגיל צעיר יותר, לפני כיתה י”ב, כאשר לנערות יש יותר פניות, וכן לרוב הם יותר פתוחות ופנויות לקבל מהצוות החינוכי. מלבד זאת, אני מאמינה שחלק מהשיח סביב חיפוש זוגיות (שכיום הולך ורווח בציבור מבקשי זוגיות) צריך לכלול שיח על הלכות טהרת המשפחה, על היבטיו השונים. הגיע העת להוסיף רובד בתפיסה של הלכות טהרת המשפחה, ולחזק את השיח ולימוד נשים בתחום זה, ולא להשאיר אותו רק למועד סמוך לנישואין.
טהרת המשפחה נושאת מטען ערכי עמוק, שראוי שלכלל הנשים, באשר הן, יכללו בשיח ובלימוד של הלכות אילו, דבר שבאופן טבעי יוביל לשינוי בתפיסה כלפי החיבור והגישה לתחום הלכתי זה לאחר הנישואין.
Leave A Comment