משאירים את המים העכורים מאחור

בכ”א בניסן לפני כ-3,300 שנים, יצאו בני ישראל ממצרים, ‘מקום הטומאה’, ונכנסו למים. הם יצאו מן המים כעם – העם היהודי – מטוהרים ומאוחדים, ולפניהם משימה: לשרת את ה’.

זוהי עונת החרות שלנו; התקופה שבה אנחנו משחררים את עצמנו מן הדברים שמשעבדים אותנו, שמונעים מאיתנו מלמלא את הפוטנציאל שלנו. בכל שנה אני מתפעלת לנוכח העובדה שהמסר הזה מתאים יותר מתמיד. והנה השנה אני מרגישה שהיכולת להשתנות באמצעות שחרור ממנהגים או תפיסות שכובלים אותנו נכונה במיוחד. השנה ראיתי שינוי גדול, כגודלו של אוקיאנוס, מתרחש סביב נושא המקווה. נשים מדברות יותר – וקולן נשמע – בקרב בלניות המקווה, המועצות הדתיות והגוף המחוקק העליון במדינת ישראל. שינוי בעל משמעות נעשה באמצעות פסיקת בית המשפט העליון שמבטיחה כי לכל אישה ואישה ריבונות על טבילתה במקווה. הפעילות של מרכז עדן בהכשרת בלניות, בחינוך לרגישות ולמוּדעוּת לצרכים הרגשיים והגופניים של נשים במקווה, התפשטה ברחבי ישראל ביותר מ-60 ערים וזכו לתשומת לב ולפעילות בערים חשובות בארה”ב. אני מברכת על ההישגים המופלאים שהשגנו בחודשים האחרונים, ומקווה לצאת עם עמי אל מחוץ למים העכורים של האכזבה
והתסכול אל חוויות דתיות חיוביות ובעלות משמעות.

לפני שמונה שנים עזבתי את מגדל השן האקדמי, כדי להשתמש במחקר הסוציולוגי שלי ליצירת שינוי של ממש בקהילה היהודית. ייסדתי את מרכז עדן, ששואף להחזיר את המקווה  למקומו הייעודי ולהפוך אותו למעיין נובע של בריאות האישה, חינוך לאינטימיות ורוחניות. המסע היה מאתגר, אבל הגמול – עצום. בכנס השנתי הראשון של מרכז עדן, שקיימנו  בשיתוף עך הדסה ותורת המשפחה בירושלים לפני כחודש, השתתפו 250 בלניות שבאו ללמוד מפי מומחים, לחלוק אתגרים מקצועיים, ולפעול יחד כדי להבטיח שהמקווה יהפוך למקום מקבל לכל הנשים. הבלניות גילו התלהבות בבואן ללמוד, להתאים עצמן ולחשוב מחדש על התפקיד שלהן לאור הצרכים הנשמעים ולאחר פסיקת בית המשפט. השבוע אמרה לי בלנית שעבדה בבית שאן יותר משלושים שנה:

“התוכנית של מרכז עדן לגבי הרגישות לצרכים של הנשים במקווה שינתה לגמרי את התפיסה שלי לגבי התפקיד שאני מבצעת, ומייד התחלתי ליישם שינויים בדרך שבה אני פועלת. אני כבר לא אומרת: ‘תסתובבי’, כאשר אני רוצה לבדוק את הגב העירום, אלא אני שואלת: ‘האם את רוצה שאבדוק אותך?’ הפסקתי להתעקש לבצע את הבדיקה המדוקדקת של אצבעות הידיים והרגליים; אני מסיטה את המבט כאשר האישה נכנסת למים, כדי לתת לה מרחב אישי, ובכלל – אני מבינה שהאישה עצמה אחראית לטבילה שלה והאחריות שלי היא שהטובלת תצא בשמחה, לאחר שעברה חוויה חיובית”.

אין עוד דבר שהיה יכול לשמח אותי יותר ולגרום לי לתקווה עצומה. אני מברכת על ההתקדמות הזאת ומודה לקב”ה שאִפשֵר לי לקחת בה חלק.

ואולם, כשם שהמסע של העם היהודי לא הושלם כאשר משה הוביל אותם בשירת הודיה על הים סוף – שכן, עדיין היה על היהודים להשתנות ולהסתגל למציאות חדשה – גם העבודה של הקהילה שלנו ביחס למקווה עדיין אינה שלמה. יש עוד דברים רבים לעשות, וחלק ניכר מן העבודה יבוא מנשות העם.

להלן כמה דברים שהייתי רוצה לראות ושאנשים יבינו כדי להתקדם לעבר המטרה שלנו:

1.      הבלנית היא לא האויב שלך. ייתכן שבעבר הכעיסו אותך ואולי אפילו הייתה לך חוויה טראומתית, אבל רוב הבלניות הן בעלות כוונות טובות, ומטרתן לשרת אותך ולמלא את תפקידן כמשרתות בקודש. רובן פתוחות להכשרה ולהכוונה שמרכז עדן ואחרים מספקים להן. עם הזמן ומתוך כבוד הדדי המקווה יכול להיות מקום שבו הצרכים של הנשים הטובלות ייענו באהבה על ידי הבלניות.
2.      האחריות שלך היא להפוך את חווית המקווה לשלך ולחוויה בעלת משמעות עבורך. ייתכן שטבילה במים בלבד לא מספיקה לך. תמצאי שיר או תפילה שמדברים אלייך. תתרחצי תוך כדי הקשבה למוזיקה רועמת. בעלך יכול להכין את הארוחה האהובה עלייך כאשר את במקווה. אמרי לבלנית בנימוס כיצד היא יכולה לעזור לך להשיג את מטרתך בחוויית הטבילה. נשים רבות מספרות ששהות במי המקווה במשך דקות אחדות לבד, לאחר שטבלו, זה החוויה הכי מרגיעה ומרפאה בעבורן. מצאי את הדברים שמתאימים לך ואת הדרך לגרום להם לקרות!
3.      הגדירי מחדש מה משמעות המקווה עבורך. למילה ‘מקוה’ יש משמעויות נלוות רבות. מלבד היותו ברֵכת מים, המקווה קשור גם ל’תקווה’. המקווה נוגע בתחומים רבים בחיים, וכיוון שכך הוא מאפשר לנו להביא איתנו את תקוותינו ואת תפילותינו לצרכים האינטימיים ביותר שלנו. הוא יכול להיות מקום של טעינה מחדש מבחינה רוחנית או רגשית, והוא יכול להיות זמן של חידוש הקשר המיני שלך; הטבילה יכולה להיות זמן לחבק את הגוף, או יכולה להפוך לחוויית ‘ספא’ מרעננת; זה יכול להיות זמן ומקום שבו אפשר להתחיל לרפא כאב ופגיעוּת שנמצאים עמוק בתוכך. במקום להתמקד במגבלות שיש במקווה ובדיני טהרת המשפחה, התבונני במה שמלבלב במרחב הזה וצרי את המשמעות הפרטית שלך בתוכו. המערכת ההלכתית כולה בנויה על הנחת היסוד שמתוך המגבלה צומחת הקדושה, והמקווה מייצג את הקדושה שאנו יוצרים בחיינו. אנחנו יכולים לאפשר לקדושה הזאת לחדור אל הצדדים הגופניים, הרוחניים או הרגשיים שלנו – בעת ובעונה אחת או בכל פעם ממקום אחר.
4.      אף על פי שהפרטיות של הטבילה במקווה יוצרת קדושה, חינוך ותקשורת הכרחיים על מנת לעורר נשים לחולל הזדמנויות שיוצרו משמעות. למדי עוד על המצווה ועל המנהגים השגרתיים והלא-שגרתיים הקשורים בה. התחברי למחנכות, ליועצות הלכה ולמדריכות כלה. קראי מאמרים וטורים שבועיים באתר של מרכז עדן. היפתחי ללימוד והתעסקי במצווה בדרכים חדשות. היפתחי גם ללמד ולחלוק עם אחרות – עם חברות, וכן, גם עם ילדייך (בהתאמה לגיל). מצאי את הדרך שבה נוח לך לחלוק והפכי את המצווה לבעלת משמעות ועניין גם לאחרות.

סיפור יציאת מצרים, על הניסים שבו ועל התהפוכות שהתרחשו בן-לילה, מלמד אותנו בבירור שכל שינוי שיש לו משמעות נובע ממחויבות איתנה להיות חלק מן התהליך הממושך והמייגע. מתוך השקעה אישית נכונה אפשר להגיע לחרות מאכזבות, מכאב ומקיפאון, שהיו מנת חלקנו בעבר. מי ייתן ונהיה כולנו פעילים בתהליך הזה, ונעשה את חלקנו על מנת להביא טהרה ומשמעות למסורות שלנו.