המסע שלי בו גיליתי שאני נשאית גן ה- BRCA1 החל בניו יורק לפני 17 שנה, כאשר התכוננתי לעלייה שלי. אמא שלי סיפרה לי אודות הגן וביקשה שאיבדק מכיוון שעמדתי לעבור לצד השני של העולם וזה היה בהחלט חזק במשפחה שלנו. לאחר שגיליתי שאני נשאית, מצד אבא שלי, התחייבתי לעשות בדיקות שד מדי שנתיים, כפי שהומלץ לי אז. כמה שנים לאחר מכן, כאשר היו חריגויות שדרשו מספר ביופסיות, תהליך הבדיקה נהייתה מעמסה גדולה מדי עבורי, מבחינה פיזית ורגשית. אז החלטתי לבצע כריתת שד מניעתית כפולה עם שחזור.

הייתי אמא צעירה, ורציתי להתמקד על הבאת ילדים לעולם, ולא לחשוש מהמרווחים בין בדיקות, משום שבדיקות השד לא יכלו להתבצע כאשר הייתי בהיריון. הפחד של ‘אם’ ו-‘כאשר’ הפך לדבר שבשגרה בחיי היום-יום שלי. הייתה לי משפחה תומכת, יחד עם תמיכה מארגונים שונים וגורמים רפואיים. ברוך ה’, התהליך על-אף שהיה ארוך, היה מוצלח והחלמתי, מבחינה פיזית ורגשית, יחד עם השחרור מהפחד שחייתי איתו. התחלתי להרגיש הקלה ועצמאות. אולם ידעתי שכאשר נסיים עם הבאת ילדים לעולם, אצטרך לחזור לבדיקות ולהחליט אם אני מעוניינת להוציא את הרחם והשחלות שלי. 

עשור מאוחר יותר, המשפחה המורחבת שלי עלתה לארץ וזה היה זמן עבורי להבין כיצד אני מתקדמת. ידעתי שאני צריכה להבין מה הם המחקרים העדכניים ביותר, מה הם האופציות ומה עליי להחליט. יריתי לכל הכיוונים על מנת להבין מה הכי כדאי לעשות, שבפני עצמו הייתה משימה לא פשוטה. מה שהיה ברור די מההתחלה שכל כיוון שהתקדמתי בו הוביל אותי לד”ר פנינה מור ולמרפאת נג”ה בשערי צדק בירושלים. יצרתי קשר עם המרפאה, מוצפת מכל השאלות, פחדים וחששות על השלב הבא של המסע שלי. מהצד השני של הקו הייתה מישהי שהציעה את עזרתה כדי לתאם את כל השירותים שאצטרך. הם סייעו לי לעבור בדיקת MRI (דימות תהודה מגנטית), אולטרסאונד, בדיקות דם וייעוץ עם מנתח באופן הכי פחות מלחיץ ככל האפשר. הרגשתי ששום דבר לא ייפול בין הכיסאות. מצאתי מנתח שהרגשתי בטוחה בו ושהיה רגיש לתחושות שלי יחד עם רגישות סביב ההחלטה עצמה עבורי ועבור בעלי. שוב חיפשתי ומצאתי נשים שהיו במצב שלי, וזה הרחיב את מעגל התמיכה והידע שלי. 

כבר עברה יותר משנה מאז שעשיתי את הניתוח, וכבר עשור מאז הניתוחים הראשונים שלי. בהרבה מובנים, הציפייה לניתוח, והחששות לתחושות שלי אחרי הניתוח, מבחינה רגשית יותר מפיזית, הפתיעו אותי. העובדה שעמדתי לחשוף את עצמי לאוצר מילים חדש לחלוטין כמו גיל הבלות (מנופאוזה), טיפול הורמונאלי חליפי וכדומה הפחיד אותי. אני ברת מזל שלאורך השנים יצרתי קשר עם אנשים מדהימים שהעניקו לי הרבה אהבה ותמיכה. עמדתי למצוא את עצמי במצב שוב בו אני נראית אותו דבר מבחוץ, אבל שייכת לקבוצה אחרת מבפנים. זה העלה את השאלות המוכרות בנוגע לנשיות, אינטימיות, אמהות ובריאות באופן כללי. ברוך ה’, הכל עבר חלק, ועל-אף שיש צורך במעקב אשר ימשיך, העובדה שההחלטה וההחלמה הם מאחוריי זה בהחלט דבר גדול בעיניי. 

למרות שאף פעם לא הרגשתי שהיותי נשאית הגדירה אותי, זה תמיד היה ועודנו חלק ממני. למרות האתגרים שזה טומן בחובו, זה נתן לי הזדמנויות לפגוש אנשים מדהימים ומעוררי השראה, ונטע בי מוטיבציה כיצד אני יכולה לסייע לקהילה הרחבה על מנת לפעול עבור הבריאות הפיזית והרגשית שלנו. אני בשלב בחיים שלי, כאמא לארבעה בת 44, שאני מרגישה תחושה של גאווה, הקלה וביטחון עצמי בהחלטות שלי לאורך המסע שלי שנמשך כבר עשור. למרות שלא חשבתי שהסיפור שלי יהפוך להיות כל-כך פומבי, ראיתי כבר בשלב מוקדם את המשמעות של השיתוף על מנת לעזור לאחרים. היכולת ליצור קשר עם אנשים, לשמוע על הפחדים ולתמוך, יחד עם עידוד להחלטה מושכלת לאחר הבנת הנושא לעומקו, הוסיף רובד של משמעות וערך במסע זה. 

ליאורה תשתף עוד אודות הסיפור האישי שלה יחד עם ד”ר פנינה מור, מקימה ומנהלת מרפאת נג”ה בשערי צדק בירושלים, באירוע למודעות גן ה-BRCA במודיעין ביום ראשון ה-11.12, י”ז בכסלו בשעה 20:30. האירוע יתקיים בשפה האנגלית. נא ללחוץ כאן על מנת להירשם וקבלת פרטים נוספים-  https://theedencenter.com/brca22/