לפני שנים רבות פגשתי אשה צעירה שגדלה בבית לא פשוט. היא סיפרה לי במבוכה רבה אודות הווסתות הראשונות בחייה: הדם הגיע, והיא – שלא קיבלה שום הדרכה מוקדמת – היתה בטוחה שנפצעה, ומרחה לעצמה יוד. כשהדם המשיך לזרום היא היתה בטוחה שזהו – היא עומדת להחזיר את נשמתה לבורא! אחרי כמה ימים הדימום נפסק והיא שכחה מזה… עד לפעם הבאה.  בשלב כלשהו חברה הראתה לה איך משתמשים בתחבושות היגייניות. המסקנה שלה היתה מתבקשת – אני לא היחידה שמדממת מדי פעם באופן מוזר, זה קורה לנשים נוספות – מה שאומר שגם הן מדממות למוות!  רק כעבור שנה מלאת חרדות, סיפרה לה אחת המדריכות בפנימיה שהדם הזה הוא סם חיים.

כואב, נכון? בעשורים האחרונים למדנו, ב”ה, לתווך לבנותינו את גיל ההתבגרות; אנחנו מסבירות להן על התעגלות וצמיחה לגובה, על הפרשות ווסת, על שיעור, זיעה, הכאב הכרוך בצמיחת שדיים, גוזיות ומצבי רוח. אנחנו מתווכות עבורן את השנתיים – שלוש הקשוחות הללו, בהן הגוף שלהן יעבור שינוי מקצה לקצה, זה יהיה מאוד לא-נוח, מוזר, מטריד, אנחנו נחייך כשהבגדים שוב יהיו קטנים מדיי, נעודד כשההתבגרות הרגשית תארך יותר מההתבגרות הגופנית ובסוף – – – בסוף הן יגיעו אל הצד השני של המעבר, ויהפכו לנשים בוגרות בזכות עצמן. 

התיווך שלנו מונע חרדות איומות. הוא מעניק פרספקטיבה, משמעות, אורך רוח ותחושת שייכות – וזה מה שאני מבקשת לעשות במאמר הקצר הזה, בבואנו לבחון את גיל ההתבגרות השני: גיל המעבר. 

בואי נמשיג את זה רגע*: לאחר כ-35 שנות פוריות (בממוצע), את פוסעת אל גיל החכמה. המעבר משנות הפוריות לשנות החכמה קרוי, ובכן, גיל המעבר. בשלב הזה, שיכול לארוך שנתיים-שלוש או עשור, את צפויה לעבור בהדרגה משנים של מחזוריות סדירה ויכולת להרות אל תקופת האל-וסת. באופן קלאסי, לאורך התקופה המחזורים יתקצרו (כלומר, תקבלי וסת בתדירות גבוהה יותר), ואחר כך יתארכו, עד שהווסת תיעלם לגמרי. כשיחלפו 12 חודשים מהווסת האחרונה שלך, תוכלי להכריז בגאווה – הגעתי אל חוף המבטחים של גיל החכמה! מעתה, אני פוסעת בשדה זקנות השבט החכמות!  

מה צפוי לקרות במעבר?
במובן מסוים – זה דומה לגיל ההתבגרות. מסעיר, קשה, מבלבל, מורכב. רק שהפעם, ב”ה, יש לך יותר קרקע, כלים, משאבים ותמיכה.
וכדי להבין אותו קצת יותר, עלינו להתבונן רגע על מה שקורה לנו בכל חודש, בשנות הפוריות.

אגיד זאת בקיצור נמרץ: רוב הנשים יעידו שהתקופה המאתגרת ביותר עבורן בחודש היא הקדמדם – אותם ימים שלפני הווסת, בהם התבונה העמוקה שלך קוראת לך פנימה, להתבודד ולהתבונן על חייך, בעוד הסביבה החיצונית ממשיכה לקרוא לך החוצה אל מטלות היומיום, מה שמוליד עצבנות, רגזנות ו”רגישות יתר”. בעולם אוטופי, היינו פורשות לנו בימים הללו לאוהל אדום, יושבות על גדת הנהר וחולמות חלומות, מאווררות את חיינו בפטפוטים ושיחות נפש עם חברותינו לכפר, מדממות בנחת ובשקט – וחוזרות אל שלל התפקידים הפעילים עם סיום הווסת.  

וסת – מלשון ויסות. בעולם אוטופי, היא מעודדת אותנו לעצור רגע, לנקות את המיותר, לפרק מה שלא מתאים, לערוך מחדש, לנוח – ולחזור אל החיים בתנופה מחודשת.ומה שקורה לנו בקטן, אחת לחודש, קורה לנו בגדול עם בוא המעבר.   

עם בוא שנות המעבר אנחנו מתחילות את “סדר הפסח” של החיים: מוותרות על המיותר, מטפחות פינות שהזנחנו, עורכות סדר מחודש בסולם העדיפויות שלנו – ואולי, סופסוף, מציבות את עצמנו בראש הרשימה. רמות האסטרוגן יורדות – כך שתשומת הלב שלנו כלפי אחרים יורדת גם היא – ואנחנו רואות אותנו. את מה שאכפת וחשוב לנו, ושמנו בצד תקופה ארוכה מדיי. זוכרת שאמרנו שזה דומה לקדמדם? זה אכן דומה. זה לא נוח – לא לנו, ולא לסביבה. הגוף משתנה. ההורמונים יוצרים ביניהם מערכת יחסים חדשה. נמצא את עצמנו אומרות יותר לא. ניטול חירות על חיינו. 

נכון.

אצל חלק מהנשים זה יכלול גם גלי חום (דרך לא נעימה אך נפלאה לחזק את מערכת החיסון ולנקות רעלים), שינויים בחשק המיני (לאו דוקא ירידה. שינוי), תחושת יובש (שכדאי ואפשר
לסייע לה בדרכים פשוטות) ועוד כמה תסמינים. אני לא באה לומר שזה בהכרח יהיה נעים או קל. אבל גם גיל ההתבגרות לא היה קל, האין זאת?

* ההמשגות הרפואיות בתרגום מאנגלית לעברית הינן מבלבלות לטעמי, וחוטאות למשמעות המילה מעבר. לכן, אני בוחרת להמשיג את השלבים כך.

עינת לב, גינקוסופית, מעסת רחם, סקרנית מאוד ביחס לנשים, לחיים, לבריאה.
להרחבה מטלטלת, מבריאה ומשמחת מאוד אודות גיל המעבר, האזיני להרצאה “אביב שני”באתר www.einatlev.com