מכתב לתינוק שלי

תינוק יקר,

אתה שבעה סנטימטרים, כמעט שמונה. אתה פעיל, מסתובב כל כך הרבה בכל אולטרסאונד. היד הקטנה שלך מכורבלת לתוך הפנים שלך. הלב הקטן שלך פועם, אבל לא חזק מספיק.

בחודשים ארוכים רבים של תפילות עבורך, ובשלושה חודשים שאני נושאת אותך, אני כבר אוהבת אותך כל כך. אני כבר מדמיינת אותך כחלק מהמשפחה שלנו. נוצרת מתוך אהבה, ועם כל כך הרבה רצון וכוונות.

הלוואי והיינו יכולים להביא אותך לחיים היפים האלה שיצרנו, החיים שחלמנו עליהם למשפחה שלנו. בפסח הזה כל כך רציתי להתחיל מסורת משלנו ולקיים את הסדר הראשון שלנו למשפחה שתהיה בקרוב בת שלוש נפשות. מעין חזרה לשנה הבאה כשתהיה איתנו. במקום זה אנחנו נהיה בבית החולים, עוקבים אחר הלב שלך ומחכים שהוא ידום.

אולי לא נזכה בך עוד הרבה זמן, אולי לא נצליח להחזיק אותך, אולי לעולם לא נדע אם היית ילדה קטנה או ילד קטן.

לעולם לא אראה את החיוך שלך, או אחזיק לך את היד, או אשמע את הבכי שלך, או את הצליל המתוק של הצחוק שלך, או אראה אם אתה דומה לאמא או לאבא. זה לא משנה. כי אני אוהבת אותך. כי הפכת אותי לאמא. כי הלב הקטן שלך גרם ללב שלנו לגדול ולהתרחב כל כך עם אהבה שלא ידענו שאפשרית.

בצד השני של האהבה הגדולה הזו יש צער עצום. בצד השני של הלידה יש מוות. מעגל החיים הוא כל כך מופשט עד שממש נושאים אותו ברחם. עד שנהיים חולים מזה, עייפים מזה, בחילות והקאות, חרדה ותקווה לתינוק שלך.

אני לא רוצה להיפרד. כל החודשים האלה שנשאתי אותך מילאו את הלב שלי בכל כך הרבה שלווה, כשדמיינתי את החיים ביחד. אני כל כך אסירת תודה על החיבור איתך. אני תמיד אזכור איך ראיתי אותך באולטרסאונד בפעם הראשונה, איך חגגתי עם פרוזן יוגורט, הראש של אבא על הבטן שלי, והשיחות המצחיקות שלו איתך, לא איתי (למרות שהייתי ממש שם!).

זה צער שמעולם לא הכרתי קודם – להתאבל עליך, להתאבל על המשפחה שלנו. אני רוצה שתדע שבזמן שנשאר לנו ביחד, אני אהיה האמא שלך. אני נותנת לך אהבה אינסופית, את ההבטחה שתחיה בליבי, לנצח. שהרוח שלך תמיד תהיה איתי, עם אבא שלך, עם המשפחה שלנו. אני נותנת לך את כל האהבה של החברים והמשפחה שלנו שמתפללים בשבילך, מתרגשים ממך, שנשמתם קשורה בנפשך. איזו קהילה אוהבת, חמה, קדושה היית נכנס אליה.

הלוואי שהאהבה שלי תוכל לרפא הכל. אם אפשר היה לשפוך את האהבה שלי לתוך בקבוק תרופות או להפוך אותו לידע בלתי מוגבל של הרופא, או לתודעת היקום, ואז להעביר אליך, לתעל ישירות ללב שלך, כדי להפוך אותו שלם, לרפא אותך, לשמור אותך איתנו, זה היה עובד. במקום אני אשפוך את האהבה שלי פשוט לאהוב אותך, להתאבל עליך, ולהתגעגע אליך ולכבד את זכרך. אני אתן לזה להספיק. אני אשתמש באהבה שלי גם לעצמי, בשביל נחמה וכוח. אני אתן אותה לאבא, ולמשפחה שלנו, שאני יכולה לדמיין כשלמה, שלמה וגדולה – יום אחד. שתמיד תכלול אותך. אני אשפוך את האהבה בחמלה לנשים אחרות, אמהות אחרות, שעוברות את הקשיים קורעי הלב האלה, עמלות באהבה לתינוקות שלהן, ולגברים החזקים והאמיצים שתומכים בהם.

אמא אוהבת אותך.